אדמונד לוי עדיין לא מכה על-חטא. האם יכה השנה?
אדמונד לוי עדיין לא מכה על-חטא. האם יכה השנה?
|
והמבט בעיניהם לא משתנה
לפני שנתיים הזמנתי את השופט להתנצל, אבל הוא לא הרים את הכפפה. מה חלקו האישי באבדן אמון הציבור במערכת המשפט? האם זה בכלל אכפת לו?
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, ו’ בתשרי, התשס”ח
18.9.2007
לכבוד
השופט אדמונד לוי
בית המשפט העליון
ירושלים
נכבדי,
הנדון: הימים הנוראים הבעל”ט – תזכורת
לפני שנתיים, ערב יום כיפור, התשס”ו, הזכרתי לך, בין השאר, את ההלכה היהודית לפיה עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו (משנה יומא פרק ה’ עמוד ב’), ובנסיון לנגן על נימי “המצפון היהודי שלך, כאדם דתי, חובש כיפה”, הזמנתי אותך להכות על-חטא, על אשר עוללת לי.
זו פנייתי אליך, אז.
אני לא רוצה להיכנס לשאלה אם הייתי נאיבי להאמין שתרים את הכפפה, או שהיה לי ברור כבר אז כי לא תרים אותה, כי זה לא חשוב.
עובדה היא שלא מצאת לנכון להכות על החטא, והיום, אחרי שנתיים ימים, ערב יום כיפור השלישי מאז הזמנתי אותך להתנצל, אני אנסה לנגן על נימים אחרים, אשר אולי נוגעים לליבך.
אני מדבר על אמון הציבור, ערך שאתם, השופטים, מדברים עליו השכם-והערב כעל הנכס היחיד שיש לכם, אבל אין זה סוד שבעשור האחרון אתם איבדתם את הנכס הזה, וממילא, כמתחייב מהצהרותיכם, ירדתם מכל נכסיכם.
אמון הציבור, כמו האהבה וכמו כל רגש אחר, לא ניתן לכפייה, ועל כן מי שאיבד את אמון הציבור כמוהו כמי שאיבד את אהבת הזולת אליו. כמובן שהמאבד את אהבת הזולת אינו יכול להאשים את הזולת, אלא רק את עצמו. “אין לו להלין אלא על עצמו בלבד” – קלישאה בה אתם מנגחים את הזולת בלבד – לעולם לא את עצמכם.
הוא הדין גם ב”אמון הציבור”, אותו איבדתם: את הציבור, מה לעשות, אי אפשר להחליף, וממילא אתם צריכים, אם תאבי אמון הציבור אתם, לבדוק את עצמכם – הן “קולקטיבית”, והן אישית – כל שופט בפני עצמו, את עצמו.
אני רוצה להוסיף כאן דברים קשים אליך, כמי שחרט על דגלו את הסיסמה “ביקורת על מערכת המשפט הינה מעשה לגיטימי אותו יש לקבל באהבה, גם אם הוא כרוך לעתים בשיברון-לב ועוגמת נפש”, אבל אקדים בהערת-אזהרה: אם זו סיסמה ריקה-מתוכן, לגביך, או שבינתיים דקה גולגולתך ונעשית רגיש עד-כדי-היעלבות מביקורת, עצור כאן, ואל תמשיך לקרוא את מכתבי זה!
אני יושב בתוך עמי, ואזני קשובה מאוד לקולות הרחוב, ואני יודע היטב כי אתה, אדמונד לוי, נמצא בשורה הראשונה של המסומנים, ציבורית, כאחראים לאבדנו של אמון הציבור במערכת המשפט. יכול להיות שהציבור טועה, ויכול להיות שהציבור אידיוט, אבל, כאמור, את הציבור אי אפשר להחליף בציבור “נוח” יותר, ביקורתי פחות.
אבל זה לא רק הציבור הבא מן הרחוב, אלא גם השופטים עצמם. טול, למשל, את ההלכה שפסקת, לפיה את הטענה שעובדה שהיא מיסודות העבירה “לא נטענה ולא הוכחה” יש להעלות עם פתיחת המשפט, כ”טענה מקדמית מובהקת”: כאשר אני בא היום לבית המשפט, וטוען את זה, מעמיד פני-תם כאילו זו המצאה שלי, השופטים מסתכלים עלי כעל אידיוט מושלם, מעבר למה שמותר להם להגיד במלים מפורשות.
ואם תשאל לדעתי – הם מסתכלים עלי כעל אידיוט מושלם, ובצדק, והמבט בעיניהם לא משתנה גם כאשר אני מעמיד אותם על כך שזו הלכה פסוקה של כב’ ביהמ”ש העליון.
אני לא רוצה להיכנס לשאלה על מה אתה מסתמך כאשר אתה קובע כי את הטענה שעובדות כתב האישום “אינן מגלות עבירה” יש לטעון כטענה “מקדמית”, ולא סתם מקדמית, אלא טענה “מקדמית מובהקת” – דבר המעלה בלבי תהייה אם אתה, אשר הגעת לביהמ”ש העליון על תקן של “מומחה למשפט פלילי”, אכן מבין את משמעותו של מוסד הטענה המקדמית, אבל איך אפשר לקבוע כי טענת “לא הוכח” יש לטעון לפני שלב ההוכחות”?!
אבל זה לא הכל: אתה גררת שבעה שופטים נוספים של בית המשפט העליון להיתפס להלכה הזאת, ועכשיו, עובדתית וללא פרשנות משלי, מי ששומע את זה שואל את עצמו האם הם באמת אידיוטים, או שהם רשעים, התופרים עבור שמחה ניר הלכות אד-פרסונם? ואולי גם-וגם?!
זה מה שעוללת למערכת המשפט, זו אשר קידמה אותך מאיכן שקידמה, כשהיא מאשרת, מהמקפצה, כי קידומך לבית המשפט העליון היה חלק מקומבינה של תן-וקח, קומבינה אשר בלעדיה – רבים הסוברים כך – לעולם לא היית מגיע לאן שהגעת.
אני חוזר ומזמינך, איפוא, להכות על-חטא, לא יותר.
לא יותר, כי אתה לעולם לא תתפטר לאות הכרה בכשלון. זה לא חלק מתרבות-השפיטה שלנו, ובוודאי שאני לא מצפה ממך שתלך כחלוץ לפני המחנה.
ומה אאחל לך, היום הזה?
לאחל לך רע – זה לא דרכי, גם כאשר מדובר במבקשי-נפשי.
לכן אאחל לך רק טוב: שהשב”כ, נציגו המקצועי של הציבור, יצמיד לך אבטחה כבדה, עד יומך האחרון עלי אדמות, גם אחרי שתפרוש מהכהונה.
אני לא יודע אם מבחינה מקצועית-שב”כית עד כמה יש הצדקה לאבטחת שופטים-בדימוס, אבל אני במקומם, קשוב להלכי-הרוח ברחוב (אשר, כאמור, לא מחמיאים לך), לא הייתי לוקח שום סיכון.
גמר חתימה טובה,
שמחה ניר, עו”ד
המלצת היום (לא הייתה חלק מהמכתב):
אדמונד לוי – “מומחה למשפט פלילי”?
אדמונד לוי, אליקים רובינשטיין: האם אתם יודעים מה זה “בוטה”? מתי יהיה סוף לקשקשנות?!