ב”ה

אל תהיה אידיוט, תהיה “קיצוני”

קיצונית

אני “קיצונית”. כך אומרים. ואתם
יודעים מה? אני לא! אני נחשבת כזו בדור, ש”פניו כפני הכלב” – מביט, לאחור, לא יעשה צעד, אפילו לא מנטאלי או שכלתני, מבלי לקבל אישור מן האדון, המחזיק את המקל בידו … אני מביטה בעובדות ובאמת, ושואלת את עצמי – במה אני קיצונית? נכון, אין הנחתום מעיד על עיסתו, ובכל
זאת, אני מעידה על עצמי – אני שפויה, מה שאי אפשר להגיד על רוב העם היושב בציון.
היו מי שדאגו לכך, שהעם היושב בציון יהיה קיצוני, בהגשת הלחי השניה, בשנאה עצמית,
בשנאת היהדות, בכפירה באמת, בצדק, במוסר וברחמים ובדחיית יצר הקיום.

כמה שודדנו ונשדדנו ונטבחנו,
במשך כל הדורות, והעם ממשיך לראות בזה נורמה, גם מוכן להמשיך בשיגרה הזו של הצאן
ההולכים לטבח, ורואה במי שאינם מוכנים להמשיך להיות קרבן התמיד – קיצונים.

לא אחת אמר לי איזה שמאלני, על
כרחו – את לפחות מסבירה את הדברים בהיגיון. כלומר, זו לא סתם “התלהמות”,
הדברים הגיוניים וגם מבוססים על העובדות ועל המציאות ועל מובאות, המוכיחות זאת.

כלל ראשון, תהיה צודק!

אחת הסיסמאות השליליות ביותר,
במיוחד במקרה שלנו, היא – אל תהיה צודק, תהיה חכם – אז, החכמים בעיני עצמם, במקרה
הטוב, ורשעים במקרה השכיח, מנהלים מדיניות מטורפת, והיא, כל כך, מטורפת, שהעדר
מאמין שמשהו נורא חכם מסתתר מאחוריה – “מה שרואים משם, לא רואים
מכאן…”. אבל, כל מה שיש מאחוריה, זו רישעות טרופת שנאת ישראל

. 
רק מי שמאמין בצידקתו  ודבק בה, מנצח. חכמה, או, ערמומיות, לעולם לא
ינצחו את האמת, או את הצדק. תמיד, סוף האמת לנצח. ואצלינו היא טרם ניצחה, כי
המדינה, שכפתה את עצמה עלינו, ותומכיה התועים, הטועים והמתעים,  רק משקרת כל הזמן, והיא, כביכול, מייצגת העם
היהודי. ומכיוון, שישראל ערבין זה בזה, אנו משלמים את מחיר חטאיה ופשעיה.

הצדק עם היהודים. לא עם
ה”ציונים”. ה”ציונים” שיחקו את החכמים, בהתבטלות בפני הגויים; ויתרו על העם, על התורה ועל הארץ, והיום, כולנו אוכלים קדחת.
ואני, למשל, איני נהנית מן התבשיל המוקדח והמסריח הזה, על כן, אני
“קיצונית”.  ולא פעם, כשאני מגיבה על דבריו של רודף
מבית, קופצים ה”חכמים”, מלגלגים על “הקיצונים משני הצדדים”,
נוסח – ישחקו הנערים לפנינו – ואינם קולטים כמה הם נלעגים. כמו אותם שני מנקי
ארובות, המסתכלים זה בזה ופורצים בצחוק פרוע, האחד למראה משנהו, עד שהם מסתכלים
במראה… שיסתכל נא, במראה, אותו קהל, הנהנה למראה ה”נערים המשחקים”
לעיניהם הטרוטות.

והעובדות, במסה ומעש

אז, אני בודקת את עצמי ושואלת – אמת או
שקר, ש- 

כבר בשנת 1922 נמסרה ארץ ישראל, ברובה
הגדול, כך, סתם, כבקשיש,  לידי
האימפריאליזם הג’יהאדי…
ומאז, נעשו כל הזמן “פשרות” על היתרה, תחת איומי
השמדה… נכון, או זה פרי דמיוני?

זו ארצנו, ארץ התנ”ך, וכל העולם יודע
זאת… כן או לא?

אנו נטבחים, כאן, בארץ, ברבבותינו, זה, למעלה ממאה שנה.. נכון,
או פרי הדמיון?
נשחטות כאן משפחות יהודיות שלמות.. אמת, או, שקר?

למרות זאת, מדינת
“ישראל”, שכפתה את שליטתה בחיינו, מדינת המנדט ה”ציוני”, במשך
שנות שפך דמנו, מחמשת את הרוצחים, מתדלקת אותם, מכלכלת אותם, ואפילו מנהלת את
תעמולתם השיקרית, הולכת לקראתם, מתנצלת לפניהם, על שלא צלח בידם להשמידנו… זה,
בטח, הדמיון שלי, כי, דברים כאלה הם למעלה מהשגת מח אנוש…

המדינה שנתקעה כאן, כדי להגביל
את נוכחותנו בארצנו, החריבה כבר כמה וכמה התישבויות וחלקי התישבויות בארץ ישראל..
נכון או לא??!! נכון, שזה נעשה בלי שום סיבה – לא הגיונית, לא בטחונית, לא מוסרית,
לא צודקת לא אנושית…. “צעד חד צדדי…”, מין מטבע לשון נחמדה, כזו…

הארץ הזו היתה תחת כיבושים
אימפריאליים במשך כל שנות גלותנו, ומעולם לא התקיימה בה ריבונות לאומית מקומית,
נכון, או, לא? 

ברור, על פי שמותיהם, הערב רב,
“פליטי 1948”, הפליטים הניצחיים, תופעה ייחודית בתבל, שנבחרו להיות הכלי
להשמדתנו, ורק משום כך, זכו להיקרא “עם”, בעל “זכויות
לגיטימיות”, אינם יחידה לאומית אחת, לא היו ולא יהיו, אלא, אם הראש
ה”ציוני” יצליח להפוך אותם לכזה.

כל הדברים, לעיל, זאת האמת,
שעם כל הרצון הרע, לא ניתן להכחישה, אז, איך, בדיוק, אני “קיצונית“?

ולא שיש לי בעיה עם זה, אני
גאה בזה; אבל, אני מחפשת תמיד את
ההגיון ואת היושר האינטלקטואלי בבסיס התפיסות, האמירות והדקלומים. במקרה הזה, לא
הצלחתי למצוא, כמו, ברוב המקרים, בהם מחפשים איזה הגיון בהווית המדינה
ה”ציונית”.

 לא הצלחתי למצוא, לא הגיון ולא יושר
אינטלקטואלי,  אצל עלובי הנפש, המגדירים
אותי “קיצונית”. במה הם מתנאים? במתינות שלהם? הרי מכלולה של זו, מהווה
צרור של פשעים נגד העם היהודי ונגד האנושות. זהו מתן גושפנקא לנוהל העמידה עלינו
לכלותנו בכל דור ודור.

אם הזומבים רואים בי “קיצונית”, זה אומר, שלהבדיל מהם, אני
משתמשת בתאים האפורים שלי, יש לי דעה משלי, ואיני הולכת עם העדר.

הערה –

למה לעולם
אין התייחסות להערות בקשר לשמותיהם של ה”פלסטינים”, המעידים על הארצות
מהן הגיעו לכאן, בסמוך למלחמת תש”ח? למרות שאני מציינת זאת שוב ושוב, אין שום
התייחסות, ושיגרת השקרים המתועבים נמשכת ואף מתעצמת.

והשמות
(חלקם הקטן) כדילקמן – אל-מאסרי (המצרי), כנ”ל, מסראווי. אל-קורדי (הקורדי),
אבו תורכ (אבי התורכי), אל-הינדי (ההודי) וכו’.

עוד משהו
שאין מתייחסים אליו, וגם מורידים ממדפי הספרים במדינה ה”ציונית” –
העובדה שמביאה ג’ואן פיטרס קפלן בספרה “מאז ומקדם” – האו”ם ייחד
הגדרה ייחודית ל”פליטי 1948″, השונה לגמרי מן ההגדרה המקובלת, שהיא מי
שנעקרו מבתי הקבע שלהם זה דורות. ל”פליטים” ה”פלשתינאים”
יוחדה הגדרת הפליט – מי שהיה לפחות שנתיים לפני מלחמת תש”ח, בארץ ישראל….
נחמד, לא? זו האנטישמיות הטובה והוותיקה, ימח שמה

פיטרס
שואלת, אם הנ”ל היו כאן, בארץ ישראל, מאז ומקדם, למה יוחדה להם הגדרה כזו,
התניה של היותם, לפחות, שנתיים, לפני מלחמת תש”ח בארץ… תמיהה היא, והסבר
היא צריכה… לא ממש, הכל ברור!!! גם העובדה ש”ישראל” היא אלופת מטרת
הגינויים של האומות המאוחדות בנאציזם… הלוא, היא – “אחוות העמים”, או,
לחילופין – ה”קהיליה הבינלאומית”.