איש השנה שלי הוא ישראל וימבלקרנץ מהישוב ראש האוזן הציבורית.

ואלה נימוקי בחירתו:

א.      מר ישראל וימבלקרנץ אמנם בנה מרפסת ללא היתר בנייה ואף משתזף בה בין השעות 2 ל- 4 בימי הקיץ בריש גלי, ולא סר בבהלה לתוך ביתו גם כאשר עובר מפקח הבנייה ברחוב המשקיף אל המרפסת, אולם הוא הגיש אחר כך בקשה להיתר בנייה, שבמליאת הוועדה אושרה כפוף למילוי 79 תנאים.

ביניהם: אישור כי אין ולא היו מתחת למרפסת בה מדובר עתיקות או פריטי קבורה, אישור חברת החשמל, הוספת מרחב מוגן דירתי, אישור משרד האנרגיה, חוות דעת יועץ תנועה לעניין חנייה, הסכמת השכנים [לרבות סעדיה שרעבי המצוי בסכסוך קשה עם איש השנה שלנו מזה 20 שנה], ועוד תנאים שחלקם בלתי ניתנים לביצוע.

משהתמהמה בהגשמת התנאים, הוועדה המקומית הרסה לו את המרפסת שנבנתה ללא היתר, וזאת על סמך צו הריסה שיפוטי שהונפק כדין ולאור הקשר המשפחתי שבין גולדברג [חברו של שרעבי] לבין שולה [ידידת נפש של סגן מהנדס המועצה].

ועל שום מה מגיע למיודענו עיטור של איש השנה? על שום שעל אף ההריסה “החוקית”, נראה לי כי בינו לבין הממסד המשפטי ורשות הרישוי – ברור כשמש עם מי הצדק, ועם מי היה צריך להיות גם הדין, למרות הבנייה הבלתי חוקית והשיזוף הבוטה בפרהסיה.

ב.      מר ישראל וימבלקרנץ הגדיל לעשות בכך ששיפץ את גג ביתו, העשוי מרעפים, אלא שבמקום אגדי עץ ביצע קורות עץ, היוצרות חלל בר ניצול, וכאילו לנקר את עיני פקחי הבנייה, הכין שם בגג המחודש גם שתי קוקיות ושני חלונות, לרבות מעין דלת כהכנה לבניית מדרגות כניסה, אותן לא בנה.

הוועדה המקומית הגישה נגדו כתב אישום שעיקרו – כוונה לבניית קומה נוספת לשם ניצולה כיחידת דיור שנייה, דבר שהוא בתכלית האיסור על פי תוכנית המתאר.

מר ישראל וימבלקרנץ לא רק שהודה ב”אישום”, אלא אף הסביר בגלוי כי בדיוק זאת כוונתו – הוא באמת יבנה דירה נוספת להשכרה בקומה השנייה, כולל מדרגות ואפילו מים וחשמל, אלא שהוא יעשה זאת רק לאחר שיקבל היתר לכך, גם אם ההיתר יהיה כרוך בהמתנה רבת שנים וגם אם יצטרך לצורך זה להגיש תוכנית מתאר חדשה.

כאזרח הרואה פני עתיד, הוא הכין את הקומה השנייה באותה מתכונת חיצונית כפי שהייתה, אך לא כל כך רצה לסכל את הסיכוי לעשות בחלל המבוזבז שימוש חיוני היה ויקבל היתר בעתיד.

בשמוע זאת באולם בית המשפט, פרף בזעם הפקח וטען כי הנאשם חצוף, והתובע הכביר במלים אותן מר ישראל וימבלקרנץ לא כל כך הבין. סיכומו של דבר, הוא הורשע וחויב בקנס כבד אותו תרם בציות לקופת המדינה, אף שלדעת כותב דברים אלו זכאי אזרח להכין עצמו לקראת עתיד טוב יותר ביצירת חלל בר שימוש עתידי מותנה באישור כחוק, ואין לראות את האזרח כעבריין פוטנציאלי ולהאשימו על סמך כוונות.           

 על תרומה זו, בחרתי את מיודענו לאיש השנה.

ג.       מר ישראל וימבלקרנץ, בצוק העתים – גם בשל התחממות כדור הארץ, וגם בשל הקיץ הלוהט – החליט להרכיב בביתו מזגן, אך הפעם גמר אומר בלבו לעשות זאת רק עם היתר בנייה כדין, ועל פי ההיתר.

הוא הזמין מתכנן לשם הגשת התוכנית, והגיש את התוכנית לאישור הוועדה המקומית, בדואר רשום ליתר ביטחון.

הוועדה החזירה לחברנו את התוכניות ללא הסבר, כי היא לא רוצה לקבל תוכניות בדואר אלא רק באופן אישי.

לשם בירור – ניסה מר ישראל וימבלקרנץ לטלפן לוועדה המקומית, ולא אלאה את הקורא בתיאור עשרות שיחות הנפל והודעות השווא בנדון, כי הוועדה מקבלת טלפונים רק בימי א’ ו- ד’ בין השעות 10 ל- 12 ואז עונה מענה קולי, כי רק אחרי 12 יש שם איש שאינו וירטואלי אך אז כבר לא עונים לטלפון, כי כשכבר קבע תור – הייתה שביתה, כי כשלא הייתה שביתה – היו עיצומים, ואחר כך חופשה, וכשהגיע לפגישה – נזפה בו הפקידה על שלא הביא עמו את האדריכל, כי כשהודיע לאדריכל שעליו להיות נוכח בפגישה הרת גורל זו, לשם התקנת המזגן – ואף שילם לו עבור שירות זה – הגיע האדריכל וגילה כי יש התנגדויות לתוכנית, כי בדיון בהתנגדויות הוברר שאחד השכנים המתגורר באוסטרליה כבר 35 שנה לא קיבל עותק מהתוכניות, כי לאחר שקיבל – לא הבין במה מדובר וכתב התנגדות מוזרה בצרפתית, ועוד אירועים עד עצם היום הזה כולל מעורבות עו”ד ועדיין אין היתר…

אך מיודענו מתעקש כנגד כל היועצים וכנגד כל הסיכויים לאלץ את הוועדה לדון מהותית בבקשתו להתקנת מזגן ולאשרה – דבר שטרם קרה, ועל כל אלה, כדוגמא של סבלנות ודבקות במטרה, אזרחות למופת והפקת לקחים, מגיע למיודענו עיטור איש השנה.