(למרות שחלפו שנתיים, לא שכחתי, ואין לי ספק שלעולם לא אשכח. ככה זה עם חוויות חזקות. הן נצרבות לעד).

השלפוחית שלי איימה עלי תוך כדי נסיעה, שאם לא אגביר מהירות, היא תביך אותי. הייתי במרחק רבע שעה מהיעד. אילו נסעתי. אלא שהייתי תקוע בפקק. תקוע אשכרה(!), עם מנוע דומם. הרדיו פלט הסבר: “עקב התראה חמה על חדירת מחבלים באזור השרון, הנהגים מתבקשים לא להגיע לכביש המוביל מצומת מורשה מזרחה. ואלה שתקועים בפקק, מתבקשים לגלות אורך רוח”.

השלפוחית הסוררת שלי – אורך רוח אין לה, ולצאת מהאוטו כמו שעשו נהגים אחרים, לא יכולתי, יען כי אני נכה רתוק לכיסא גלגלים. בליבי חשבתי, שזאת דרך לא הוגנת מצד הגורל לדחוס לתוכי זעם נגד בג”צ, בגין התערבותו בנושא ביטחון. סוף הסיפור: כשהפקק השתחרר, שיניתי את יעד הנסיעה. במקום הפגישה המתוכננת, חזרתי הביתה להחליף בגדים. מאז אני נוצר בליבי בוז למושגים של בג”צ בנושא “מדתיות” – אפרופו גדר ההפרדה.

בשבוע שעבר חגגו תושבי הכפר בילעין והאנרכיסטים ניצחון “מוסרי”. כדי להקל על החקלאים הפלשתינים להגיע אל אדמותיהם, בג”צ הורה למשרד הביטחון לשנות את תוואי הגדר. השופטים חשבו שהגדר מעצימה את המסכנות של הפלשתינים, באופן בלתי מידתי. עוד כמה עשרות מיליוני שקלים נזרקו לאותו פח, שהרודן הקודם זרק את תוצאות משאל המתפקדים.

אני על אנשים שסובלים מתוך בחירה, לא מרחם. אין אדם בר דעת שלא יודע: הטרור, הוא שהביא על הפלשתינים את גדר ההפרדה, המחסומים, האבטלה, רמת החיים הנמוכה, ובקיצור, יפסיקו את הטרור- ידליקו לעצמם את האור!! העקשנות שלהם להמשיך ולרצוח יהודים, היא שגורמת להם (ולנו) סבל רב. איך זה ש”אנשים פשוטים” מבינים את זה, ושופטי בג”צ “הנאורים”, לא?!

לא מוכרחים ללמוד משפטים או פילוסופיה, כדי להבין דילמות מוסריות לא מורכבות. כל אדם נדרש משחר ילדותו לסוגיות כאלה. החיים רצופי התלבטויות דילמות והחלטות. המנגנון אצל שופטים מקצועיים, ואצל אנשים רגילים, הוא אותו מנגנון: מאזניים! בתודעתו של כל אחד, ישנם מאזניים, שבעזרתם, מתגבשת דעה. בדומה לשופטים, גם אצלנו האנשים הפשוטים: כל סוגיה המחייבת החלטה, מונחת על כפות המאזניים.

בטרם פסיקה, הניחו שופטי בג”צ על כף המאזניים האחת, את אי הנוחות שהגדר גורמת לפלשתינאים, ועל כף המאזניים השנייה את צורכי הביטחון של היהודים כפי שקבעו מומחי צה”ל – והכריעו לטובת הפלשתינאים. ליבת ההכרעה, מוסרית.

ונניח שעל המדוכה היו יושבים חמישה שופטים מבריקים, כולם חובשי כיפה. האם פסיקתם הייתה מתקבלת בהכנעה? אין לי ספק שהתשובה לשאלה הזו (ולשאלות רבות אחרות), שלילית. מפני שהכיפה “מלשינה” על מקור המוסר של החובש אותה. ומול המוסר השמאלני הנאור, כל מוסר בטל ומבוטל. יש כאן כפייה ויהירות בלתי נסבלת.

כפייה משום חוסר האונים של רוב האזרחים מול בג”צ, ויהירות משום שמומחיותם של אנשי הצבא- לא נחשבת בעיניהם. במקום להקל על הצבא את המלחמה בטרור, שופטי העליון מפריעים. והפרעה פירושה, סיוע עקיף לטרור. כן, בג”צ בפסיקותיו, כובל את ידי צה”ל, ובכך הוא מסייע לאויב. ואלה הסבורים שהגזמתי, שינסו לפצח את האקסיומה שהטביע רבין לאמור: “בלי בג”צ ובלי בצלם”!  

זה אותו בג”צ שביטל את החלטת ועדת הבחירות המרכזית, שפסלה את השתתפותו של עזמי בשארה בבחירות האחרונות. תושבי בילעין ועזמי בשארה, ידעו לשים יהבם על קרן הבג”צ. זוהי אותה קרן, שננעצת מדי פעם בבטן הרכה של הביטחון.

שורה תחתונה: לי אין את אותו אומץ שיש לאמנון דנקנר, שהמשיל את בג”צ (בנושא אחר) לבית-זונות. אבל השלפוחית שלי, בדרכה המלחיצה, דוחקת בי להמליץ לדורית בייניש וחבריה, לחזק כמה ברגים במאזניים שלהם… אנחנו במלחמת קיום.

לדיעה הפוכה