ב”ה

 

 

דין מוחמד בסיף, דין בן-גוריון ב”אלטלנה”

חנה אייזנמן

 

ואת שפלת מכולנה

 

למה פשעי מדינת ישראל נגד העם היהודי גרועים פי כמה מפשעי הנאצים? משום שהנאצים, וכל העומדים עלינו לכלותנו, כמותם, בכל דור ודור, עשו זאת בארצותיהם. יכולים היו לטעון – בארצנו, רשאים אנו לעשות כרצוננו – מותר לנו לגרש או להשמיד את אורחינו הלא רצויים (ונשכח לצורך הדיון, כי ברוב ארצות תבל, בעיקר בארצות ערב, קדמו היהודים לכובשיהן ולמשטרים שהתקיימו בעקבותיהם).

אבל, כאשר בארץ ישראל, מקום מקלטם האחרון של היהודים, ולא במקרה – נחלת אבותיהם הלגיטימית, מקום ממנו אין עוד לאן לברוח, באים בני שטן לגרשם אל האין, כלומר לחידלון הסופי, הרי אלה גרועים מן הנאצים. ודבר זה צריך להיות ברור לכל בעל הגיון בריא.

לשום גורם בעולם אין הזכות לגרש אותנו מארץ ישראל, מכל חלק ממנה. אז מה עושה השטן – מקים עלינו עמלק מזרע ישראל, המתחזה ליהודי, ובאיצטלת ה”דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”, ובמסווה של מדינת חוק לגיטימית. שום דבר מאלה לא נכון, מרשה לעצמו לגרשנו! הוא, החי פה בזכותנו, מגרש אותנו, במקום שאנו, היושבים כאן, בזכות ולא בחסד, נגרש את מנוכרי ישראל, עב”מים, מרצונם, תלושים מכל וכל, וכמובן מן הארץ.

אין, אין, אין לשום גורם בעולם זכות לגרש יהודים מארץ ישראל! ולו רק בגלל המעשה הזה, “מדינת ישראל”, שהיתה אמורה להיות מדינת היהודים, חסרת כל לגיטימיות. ל”מדינת ישראל” אין זכות קיום. כי ה”מדינה” הזו היא מדינתה של כת דתית, לא של עם!! ה”מדינה” הזו מעולם לא היתה לגיטימית. הורתה ולידתה בשקר ובמרמה. “אבות המדינה” הוציאו דבר במרמה. ברגע של חרטה, הביעו אומות העולם את הסכמתן לתמוך בהשבת זכויותיהם הבלעדיות של היהודים, בכל ארצם, משני עברי הירדן! מיד קפצו בראש אבות ה”ציונות”, סילקו הצידה את היהודים, וקיבלו לידיהם, בהתחזותם לנציגי העם היהודי, את שלנו. שלנו, לא שלהם. הארץ שנועדה לתקומת עם ישראל, להשיב ימיו כקדם, ואילו הם השתמשו בה למימוש דתם, דת שנאת ישראל, שנקראה, בהשאלה, שקרית כמובן, ככל מושגי ה”שמאל” – “סוציאליזם”…. ואכן, החלו מיד בהפקרת חבלים גדלים והולכים לידי זרים. היום הם מגרשים ומנשלים אותנו מארצנו, בתקווה לעקרנו, באופן בלתי הפיך, מערש מולדתנו, תכלית קיומנו, כי זו תמצית דתם – כליון היהדות.

ועכשו, לך תסביר לעולם, שאם יש מדינה בעולם, שכל פעילותה מכוונת לפגוע באינטרסים הראשוניים ביותר של העם היהודי, זו “מדינת ישראל”. דווקא כאן, מקום בו היינו אמורים לממש את זכויותינו כעם נורמלי וכבעלי הזכות הבסיסית לחיים ולמולדת, ניטלות אלה מאיתנו בצורה “לגיטימית” ו”חוקית”, קבל עולם, ומעברות לידי רוצחינו, באופן רישמי, “לגיטימי”, בחתימה על כתב ויתור, בשם העם היהודי, כביכול.

אם אזני העולם כרויות, הוא שומע את תעמולת הג’יהאד הכל-ערבי היוצאת ממשרד החוץ ה”ישראלי”, ואם עיניו פקוחות הוא רואה שהתעמולה יוצאת מן הכח אל הפועל; אם לב ונשמה לו, הוא מבין שהעם היהודי נשלט על ידי מוטאציה/מפלצת, וחובה לסייע לו לצאת מן המיצר.

 

זהות דתית

 

לא מפתיע כלל למצוא את טלי פחימה בזרועות זביידי ואת אורי אבנרי מתפעל מ”עיני האיילה” של ערפאת,  את אופיר פינס עולה על בריקאדות נגד ה”פגיעה בזכויות” אזרחי “ישראל” הערבים, ובמקביל מוביל את התנועה לעקור, להשמיד ולהחריב את היהודים. אילולא היה כן,  היינו מופתעים. מדובר כאן בשתי הדתות הפנאטיות ביותר בעולם, שלא במקרה יש להן אינטרס משותף – חורבן העם היהודי!!!

שכן, אך טבעי הוא, שהרוע המוחלט רואה בטוב המוחלט את אויבו הגדול ביותר. השתלטות הטוב, היא הכחדת הרע. ומי רוצה להיכחד? האיסלאם וה”שמאלנות” ה”יהודית”, על גלגוליה, השלכותיה ושלוחותיה, שתיהן ביחד וכל אחת לחוד, מרכיבות את הרע המוחלט, הרע התמציתי והן נלחמות על חייהן, חיי השטן.

 

כבר בתחילת המאה הקודמת איבחן הפרופ’ יוסף קלאוזנר את הרעה החולה והמסוכנת הזו, לאנושות, בכלל, ולעם היהודי, בפרט. והמדהים הוא, שלמרות שהדברים ידועים כבר מאה שנה, הצליח השמאל לתפוס את המונופול על הלגיטימיות, לגלם את “שלטון החוק” ולהיות בעל הבית, במקום ובזמן, שאין לו בכלל זכות קיום, גם לא בחסד. את הרע צריך לבער. המציאות כיום בארץ ישראל היא, שהרע מבער את הטוב, בחסות מוקדי הכח, פיזי והתעמולתי, שתפס בכל תותחיו הקדושים. השמאל, המתגלם היום ב”מדינת ישראל”, מבצע פשעים חסרי תקדים נגד העם היהודי ונגד האנושות, וזה “לגיטימי”, שכן אלה מבוצעים בחסות “החלטה דמוקרטית”, על ידי מי שהפכו ל”נבחרי הציבור” באינטריגות ובמעשי שחיתות, שעליהם לא חשב אפילו מקיאוולי, וגם לא ג’ורג’ אורוול, אך התאימו, בהחלט, לבן גוריון.

ואלו דבריו של הפרופ’ קלאוזנר:

“… חלק מהם הכיר בצורך במדינה יהודית מיוחדת לשם האפשרות המהירה יותר של פרולטאריזציה, שאינה אפשרית כל עוד שהיהודים אינם אומה נורמלית במובן הכלכלי, וזה אפשר רק בארץ מיוחדת, אבל לא בציון, דווקא….

“הצד השווה שבכל המפלגות הללו היה – יחס של זלזול וביטול לדת ישראל ולכל דבר קשור במסורת ובהסטוריה הישראליות….. בקיצור – התחילה בין הנוער דה-הסטוריזציה, שהלכה והתקרבה לדה-נאציונאליזציה…” ( 1905-1904).

 

חד וחלק וברור, כבר לפני מאה שנה. ובכל זאת הם מחזיקים בשלטון ה”לגיטימי” ביהודים, קרבנות שנאתם. כי הם אינם מוטרדים בעכבות, כלשהן, בעוד היהודים, כל יישותם הם פלפולי מותר ואסור, “מעשה יהודי” או “לא מעשה יהודי”.

 

דת פונדמנטאליסטית

 

הם, לשנאה נולדו. ואכן, מאז הולדתם, עיקר פעילותם היא, הוצאת ילדי ישראל לשמד. העברתם של דורות על דתם,  אל הדת הפנאטית מכולן – שנאת ישראל. זוהי דת מסיונרית, להבדיל מן היהדות, אך תואמת איסלאם, המקדשת את כל האמצעים להעברת ה”כופרים” על דתם. והיא דתם היחידה.

בעוד שנאת ישראל אך נלווית לדתות אחרות, הרי לשמאל זו דתו היחידה, אין אחרת.

 

על כן היה ברור כל כך לבן גוריון, שהפקרת יהודי אירופה, רובם שומרי מצוות, להשמדה, בהיותה משרתת את מדיניות ה”עליה הסלקטיבית”, לגיטימית היא בלא צל של השגה או פקפוק. היא אפילו חיובית. פושע לא קטן ממנו, חיים ויצמן, קבע ש”לא נהפוך את תל-אביב שלנו לעוד גיטו בזוי…”, וגזר: ” – מליוני היהודים האלה אבק אדם הם על גלגלי ההסטוריה, אפשר שיצטרך להיזרות ברוח”. זאת, לאחר שרוקנו את היהודים האלה מכל כספם וזהבם. איתרע מזלם וכמה יהודים שרדו, ואפילו דורשים משהו מכספם, תקוות שווא! הפושעים לא ייפרדו מכספי השוד הגדול. הכסף אצלם חזות הכל. בכסף האיחוד האירופי הם מוכרים את העם ואת הארץ. ולא ירחק היום ש”מדינת ישראל” תפתח במסע של דה-לגיטימציה ודמוניזציה ליהודים האלה, כי מה ממנה יהלוך בשנאת ישראל ובאהבת הממון.

 

במשך שנים ניהלו מסע כנ”ל נגד ה”מתנחלים”. ולאחר שהם, שהיו צריכים מזמן לעמוד לדין על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, הצליחו בשלב נוסף של שיטת “אלטלנה”, כשכל עם ישראל אפאתי, אם מתוך עייפות נפשית ואם עקב שטיפת המח, המתגברת והולכת עם הצלחתה של כל דריסת יהודים, ראו כי טוב, וקריאות האספסוף – “אלטלנה, אלטלנה..” מתגברות והולכות, והשקרים עולים בכמה אוקטבות, כדי להצדיק רצח בדם קר של יהודים שאינם מוכנים להיות קרבנות הישראסטאלינאציזם. שהרי כל חובב פסיכולוגיה מתחיל, יאמר לך, שעם ההצלחה בא הצמאון לדם!

 

בפחות ממוסר כפול לא יסתפקו

 

והעיוות איום ונורא ושטני כל כך. במשטר הסטאליניסטי –  נתקיימו כנסים וטקסים להשמעת “הודאות” מפי ה”חוטאים”. ב”ישראל”,  הקוראים לרצח יהודים, גם דורשים התנצלות והודאה בחטא, מן הקרבנות שרק קיללו אותם. כך הוצדקו פרעות “ליל הבדולח”, ששוחזרו בגוש קטיף. הרשל גרינשפאן התנקש בחייו של נאצי, בגלל ההתעללות הנוראה של הנאצים ביהודים, מה שהצדיק את ה”התפרצות הספונטאנית” של ההמון, בליל הבדולח, שתוכנן לפרטיו מראש, על ידי הצמרת הנאצית.

את הדרך הזו אימצו לעצמם “מדינת ישראל” וצבאה כבר לפני עשרות שנים; יוצרים פרובוקציות ל”מתנחלים”, לא מדינת הדמים והזדון הזו, אלא, הם, ה”מתנחלים”, הציבור שומר החוק יותר מכל ציבור אחר, לא רק בארץ, אלא בעולם, נתפסים כאלימים, ואז הכל מותר. כי הלוא ב”מתנחלים” עסקינן. כשערבי נרצח בחלחול (בידי ערבי), קופצים כל רוצחי ישראל מבית – ל”פנות את היהודים מחברון”.

אבל, כשערבי מפוצץ עשרות יהודים באוטובוס, הס מלהזכיר “ענישה קולקטיבית”.

בחוף דקלים ביים צה”ל את ה”לינץ'” ב”נער” המואסי ה”תמים”. ה”אירוע” הזה הצדיק כמובן את מסירת ארץ ישראל לאימפריאליזם הג’יהאדי, ולפני כן – גירוש אלים של יהודים.

ואם לא די בהסתה הגבלסית, במשך עשרות שנים נגד ה”מתנחלים”, הרי בחדשי הכשרת צה”ל לביצוע הטיהור האתני ביהודים בגוש קטיף, הציבו על ראשם של אלפי הברגים הקטנים בצה”ל, סוללות פסיכולוגים, להטמעת שנאת ישראל תהומית ל”מתנחלים” ולעשיית דמוניזציה למיועדים לטיהור, שעיקרה – אתם הולכים לפנות מפלצות חסרות רגשות, ואל לכם להתרגש מדמעות תנין של אמהות שכולות, שכן, התועלת היחידה שהן רואות בילדיהן, הוא השימוש הציני בהם, להשגת “מטרות פוליטיות”. כל הפטפוטים על אהבת הארץ עד כלות, זו סתם העמדת פנים. אשר למצוות ישוב הארץ, אילו הם דברי כפירה בדת האמת – דת שנאת ישראל.

וכך מקבלים את הסיפור הבא –

 

“…. החיילים לא עודכנו כי המשפחה שאל ביתה פרצו היא משפחה שכולה (ובמשפחה לא שכולה מותר להתעלל? ח”א). החיילים סחבו וכלאו את הדר בתוך אוטובוס ריק, כקלף מיקוח מול משפחתה… ‘שמעתי את המפקד מדבר עם אמא שלי, שהם לא מחזירים אותי עד שהמשפחה מודיעה מתי היא מתכוונת לצאת מהבית. אמא שלי שאלה אותו: מה זה, חטיפה? והוא אמר לה: כן, זו חטיפה.

‘אחרי זה ראיתי בטלויזיה את אמא שלי, איך היא רצה אחרי כשזה קרה, והסנדל שלה נקרע והיא רודפת אחרי החיילים שלקחו אותי’….

“נטף, אחותה, משלימה את הסיפור מזווית הראיה שלה: ‘בזמן שסחבו את הדר רצתי הביתה ואמרתי לאחים שלי: כל אחד לוקח תמונה של אבא, זה יעזור לנו מול החיילים. הכל מסביבי היה בלאגן שלם. חיילים נכנסו ותפסו אנשים בבית. אחי הקטן, בן החמש, בכה, וחיילת נתנה לו סטירה ואמרה לו תפסיק לבכות…. ‘”.

 

סוללות של מי שנתחייבו לרפא את הנפש, החריבו את נשמותיהם של אלפי ילדי ישראל, והפכו אותם לברגים חסרי נשמה. הפכו ילדים יהודים לפורעים. אם החיילת הישראנאצית ומכשיריה לביצוע הפשעים, עדיין אינם משלמים, הם עוד ישלמו, כי את הנקמה על התעללות בילד קטן, ובמיוחד בעת שחרב עליו עולמו, לא ברא השטן.

 

אם מישהו מאמין שנשכח או נסלח, הוא טועה מאד. לא כולנו “ציונים דתיים”, ולא כולנו פאשיסטים “ממלכתיים”. רובנו יהודים. יהודים שמשא סבל הדורות על שכמם, שאינם טועים בזיהוי האויב!! לא נשקוט, לא נשתוק ולא ננוח, עד שתבוא המנוחה אל הנחלה, נחלתנו, שלנו, לנצח!

 

“אלטלנה” – מורשת הרצח, לשם רצח, לשם רצח…

 

כי יש תותח עברי בשפלה להרעיש את התותח הירושלמי.

 

היום שוב רוצה האספסוף, לראות דם, את דמנו, ושוב הוא צורח – “אלטלנה, אלטלנה…”.

הרגשת המונופול על ה”הגמוניה הצודקת”, היא שליוותה את הרוצח בן גוריון, כשנתן, בדם קר, את הפקודה לבצע את הטבח באנשי ה”אלטלנה”, שהניפו דגל לבן, ולהטביע את האניה על נשקה. רוב הנשק כבר נמסר ל”הגנה”, צבאו הפרטי של בן-גוריון, כאשר הוברחה האניה בירי, ללב ים. הנשק שעדיין החזיקה בבטנה, חיוני היה, כאויר לנשימה, ל”ישוב”, בכלל, ולהגנה על ירושלים, בפרט. אלא, בן-גוריון לא רצה כלל וכלל בירושלים וגם לא ביהודיה. הוא בקש להעביר את כל המכלול הזה לשליטה בינלאומית, אך גם שלטון ערבי לא הפריע לו. ובלבד שהר-הבית לא יהיה בידינו. וגם לשם כך היו כל האמצעים כשרים, כולל מצור, הרעבה ורצח, וכמובן, הטבעת הנשק.

 

כך ראו הנצורים בירושלים, הגוועת ברעב והמופגזת ללא הפוגה, ביזמת בן-גוריון, את הטבעת האניה:

 

“… אך הבוקר, לא על כך דברה ירושלים. לא על מנות וקצבות והרעבה ושחיתות דברה העיר השסועה והמוכה. הבקר דברנו על תותחים. על התותחים שלא הגיעו. אניית-נשק של האצ”ל, נושאת תותחים ורובים לירושלים, עוכבה על ידי ה”הגנה”, ליד החוף, ותותחים מרעישים אותה. כי יש תותח עברי בשפלה להרעיש את התותח הירושלמי.

“על כן לא זעם היום איש על קפוח ושחיתות וזדון לב. שחיתות איומה עוד יותר, זדון לב מחריב עוד יותר, כניעת נפש מעוררת זוועה, נעשו אי שם, אצל חוף הארץ, מהלך חמש דקות טיסה מכאן באווירון שאיננו גם הוא.

השמעתם, המופגזים? תותחינו מוטבעים שם בשפלה…

היום לא על מנות דברה ירושלים…” (ברוך אורן. “במצור – אמת ירושלים”).

 

ומאז ההתעללות אינה פוסקת. לא פסקה ליום אחד. כל המלחמות שאין להן קץ הובאו עלינו בכוונה תחילה על ידי שלטון עריץ ואכזרי מאין כמוהו בעולם. כל הנסיגות אל המלחמות הבאות, נעשות מתוך שיקולים קרים של שלטון עריץ ומושחת, היודע, כי יוכל למשול, רק על עם מדוכא, מפוחד ואפאתי מרוב צרות. עם שאין לו הזמן ולא הכח לחשוב. עם הפוחד מן הצל של עצמו, פוחד מכל כניסה לאוטובוס או לקניון. אילו זכה העם הזה לפסק זמן מצרותיו, אילו ניתן לו להשתעשע בתאים האפורים שלו, בשופי ובנחת, בלי לחץ אימת המוות, היה מגיע למסקנה המתבקשת – לגרש את השטן! לפרוק מעל צווארו את עול מעוותי הנפש, מנוכרי ישראל ושונאיו.

 

ואם הירון לונדון’ים והאבשלום וילן’ים, ימח שמם וזכרם, הצמאים לדם יהודים, מאמינים שנשכח או נסלח, הם טועים! הם הצליחו בכך, ששנאתנו אליהם משתווה היום לשלהם. אלא, שנאתם היא שנאת חינם, שנאת דתית פנאטית, בעוד שאת שנאתנו אליהם הם “הרויחו ביושר”, במלשינות, במסירה, ברדיפה, בהרס ובחורבן היהודים.

אם מאמינה חלאת המין האנושי, שאינה מרימה גבה לשמע קריאות לרצח יהודים, ובוודאי לא לנוכח גירוש היהודים מארץ ישראל, אבל מעלה על שיפוד את היהודי, קרבן התמיד, שקילל את רודפיו, שעם ישראל מטומטם, עד כדי לא להבחין, שהם הדבר השפל ביותר בעולם, מובטחת להם יקיצה כואבת מחלומותיהם המעוותים, בקרוב, אינשאללה.

בדברי ימי ישראל יופיעו הם כמי שהיו הנוראים מכל העומדים עלינו לכלותנו בכל דור ודור.

עם ישראל, לדורותיו, לא ישכח ולא יסלח!