ב”ה

“בנצרים ישראל תנצח”

בליל שבת נשבה רוח נעימה בירושלים, אך לא ניתן ליצור רוח פרצים בבית בגלל נרות השבת העלולים לכבות ברוח מצויה, קל וחומר ברוח שאינה מצוייה בימי שלהי קייטא אלה. על כן, פתחתי את דלת הכניסה לדירה, ולעיני נתגלו המדבקות הצמודות כבר למעלה משנתיים לדלת, בצידה החיצוני. מדבקות שעיני התרגלו למראן, כאילו היו חלק אינטגרלי של הדלת.

אלא, הפעם, כשהתבוננתי במדבקה “בנצרים ישראל תנצח”, שאלתי את עצמי, מה עלה בדעתי כשהדבקתי את המדבקה הזו? הרי היא מנוגדת לכל דבר שאני מאמינה בו. הרי היא מנבאה את האסון ממנו אני מזהירה כבר עשרות שנים. האסון שהאחראית הראשונה והעיקרית לו היא ה”ממלכתיות” מבית מדרשה של ה”ציונות הדתית”.

במוצאי שבת הסרתי את המדבקה.

באין שורשים ייפרע עם

איך ייתכן שמערכת החינוך במדינת היהודים מתעלמת לגמרי מחברון, מבית אל, משילה, מעלי, מהר עיבל ומהר גריזים, מבית לחם ומענתות? איך? כבר ענינו – הרוע הטוטאלי, שאין נורא ממנו, ושנאת ישראל שאין לה מקבילה אפילו בגויים המתועבים ביותר.

בצהרי השבת הסתכלתי בספרו של אורי דביר “נקודת חן”. להבדיל מכל ספרי הפוליטיקלי קורקט שהארץ מסתיימת אצלם בקו הירוק, ואילו, מעבר לו, בלב ארץ ישראל, על פי ספרים אלה, לא קיימות כלל נקודות חן. בספר הזה נמצאים סבסטיה ונחל קנה, שבשומרון.

דווקא האתרים היותר יהודיים, אלה ששמותיהם והאירועים הקשורים בהם מופיעים מאות פעמים בתנ”ך, הם מחוץ לתחום ליהודים בארץ ישראל. מדינת ישראל, במאמצים שעלו יפה, הצליחה להפוך אותם לאתרים “מסוכנים” למטייל הישראלי.

אולם יצחק, מערת המכפלה
אפשר לחזור על זה שוב ושוב, ופשוט לדפוק את הראש בקיר הרוע, והאנומליה המרושעת מכל, תימשך.

רק תמצית הרוע יכולה לעקור את העם היהודי מנכסי צאן ברזל שלו. רק הזוועה המוחלטת בדמות השמאל היהודי ושפחתו
 החרופה “מדינת ישראל”, מסוגלים לעקור את העם היהודי מערש הולדתו.

חמש פעמים מפורטת בתורה קנית מערת המכפלה על ידי אברהם, לקבורת שרה אם יצחק. ועוד נקברו בה – יצחק ושרה, יעקב ולאה, ועל פי מסורת ישראל, גם אדם וחווה.

כמה מפורט הסיפור על קבורת רחל בדרך אפרתה.

וכמה שמחים אירועי הריקודים בכרמי שילה.

כמה חיים מלא התנ”ך. ומכל זה מנשלים רודפינו מבית את ילדינו ואת ילדיהם. את כל האוצר הזה הם מוסרים לחלאת המין האנושי, חלאת אדם, שמעודה לא יצרה דבר בארץ הזו. ערב רב ערבי שמעולם לא טרח לקרוא לארץ בשם שיזהה אותם אתה, כי אין זהות כזו. כי אין שום זיקה בין פולשים לבין ארץ לא להם. לא כלום. הפולשים, מקדשי הסייף, שהדבר שמאחד אותם עם מהרסינו ומחריבינו מבית היא שנאת ישראל ותאוות החורבן.

והעצוב מכל הוא, שבתי הספר היהודיים הולכים בתלם מנוכרי ישראל ועוכריו. מדוע אין בתי הספר המחזיקים במורשת ישראל
 מביאים את כל כתות בתי הספר, בכל הגילים, אל מקורות היהדות? אל ערש האומה?!

הרי כל ילדינו הם ילדים או אחים לנושאי נשק בישראל. וכי חסרים מלווי נשק? אבל בתי הספר כפופים למשרד חינוך לשנאת
  ישראל. ממש כך! משרד חינוך המודה ומכה על חטא  תקומת ישראל, כשואה לאיפריית הג’יהאד.

ואם יצאו ילדי בתי הספר היהודיים לטיול, יקפצו היואל-מהרשק’ים, ימח שמם, ויגייסו את בני טיפוחיהם, חלאת האדם הערבית, להפגנות ולפרובוקציה. ואם, חלילה, ייפגע ילד על ידי עושי דברו של “מחנה השלום”, יקפוץ כל העדר ה”ישראלי” ויאשים את הקרבן, לא את הפושעים המתעקשים למנוע את ישוב הארץ, והמתאמצים לשמר ולקבע אותה כמערב הפרוע. ושוב ידקלמו על סיכון חיילי צה”ל בהגנה על יהודים בארץ ישראל.

ואם מלווה נשק יירה ויפגע במרצח, ימצא את עצמו בכלא מדינת הדמים והזדון הזו, שכל מטרתה – חורבן העם היהודי.

והשורה הראשונה – איך ייתכן שמערכת החינוך במדינת היהודים מתעלמת לגמרי מחברון, מבית אל, משילה, מעלי, מהר עיבל ומהר גריזים, מבית לחם ומענתות? איך? כבר ענינו – הרוע הטוטאלי, שאין נורא ממנו, ושנאת ישראל שאין לה מקבילה אפילו בגויים המתועבים ביותר. רוע כזה ושנאה כזו, הם נחלתם הבלעדית של המלשינים, המוסרים והרודפים מ”ישראל”.

שריון לבריון

אבל, “מדינת ישראל” לא היתה מצליחה לעשות זאת, אילולא קודשה על ידי משיחיות השקר והרשע של ה”ממלכתיות”.

ואיך הגענו למצב הזה? הרי השמאל היהודי, תועבת האנושות, לא היה מעיז להרחיק לכת עד כדי כך, אילולא היה לו שריון חזק ובטוח. ומי הוא השריון הזה?

ה”ציונות הדתית”! היא ורבניה.

לשאלת המראיין, עוזי ברוך, התייחס הרב ברין גם לשאלת הסרבנות הצבאית מול פקודת עקירה ואמר כי “מבחינתנו בישיבת הר עציון יש התנגדות נחרצת לסירוב פקודה”.

“מדינת ישראל” היא זו המוציאה לפועל את תכנית השלבים הערבית לחיסול ישראל. שהלוא הערבים לעולם לא היו מצליחים להחריב בית יהודי אחד או לגרש יהודי אחד מארץ ישראל. מאז ומתמיד עשה זאת ה”מפעל הציוני”. אבל, “מדינת ישראל” לא היתה מעיזה לעשות זאת, אילולא קודשה על ידי משיחיות השקר והרשע של ה”ממלכתיות”. וזו שלשלת החורבן; ה”ציונות הדתית” פרשה את מטריית הלגיטימיות על מדינת הדמים, הזדון, הרשע והפשע – “ישראל”, ובכח זה פרשה “ישראל” את חסותה על ביצוע תכנית השלבים, והיא אף מבצעת אותה. והרי לנו חורבן ישראל!

תמיד ניאצו רבני ה”ציונות הדתית” את שם ה’, בעצם קידוש ה”מדינה” וצבא שכירי החרב שלה. המגמה הנפשעת הזו תפסה תאוצה מאז נצחון מלחמת ששת הימים, כשרבני ה”ציונות הדתית” שולחים את תלמידיהם לבעוט בשם ה’ ובמתנותיו לעמו. תלמידי אותם “רבנים”, בועטים קבל עם ועולם ברצונו של הקב”ה. אילולא פושעים אלה, היינו יושבים היום בארצנו בשקט ובבטחון, כשהערבים סביבנו נוהגים בנו כבוד ומתעסקים בענייניהם שלהם.

אך עוד טרם קברנו את מתינו, הקדושים שנפלו במלחמת ששת הימים, ועדיין רבים הם השבויים והנעדרים, זה עתה ניצלנו בעור
  שינינו מהשמדה שזממו עלינו כל מדינות ערב, וכבר מבהיר משה דיין לערבים, שגם הפעם לא יידרשו לשאת בתוצאות פשעיהם. אם רק יסכימו לדקלם משהו, ואולי גם לחתום על איזה נייר, בידים שזה עתה ניסו להשמידנו, הם יקבלו פרסים מלוא חפניים. רק ימלאו את תפקידם להונות את עם ישראל, על פי תכנית החורבן של השמאל, ו”ישראל” תדרוך על דמם של הנופלים, תחלל את כבודם ואת חירוף נפשם, ותפצה את הג’יהאדו-נאציזם על כשלונו להשמידנו, כמאמר אפרים קישון – “סליחה שניצחנו”.

ואכן, מיד מסר משה דיין את מפתחות הר-הבית, תכלית שיבת ציון, לידי חלאת הוואקף האיסלאמי. זה פשוט לא נתפס. אלא אם ברור – מדובר פה בשני עמים. בעם היהודי, הנכסף תכלית הכוסף לבית ה’, לארץ ה’, ובעם שונא ישראל, הבועט בכל אלה בשנאה אדירה, ומציג זאת כשאיפה לשלום. גם רוצחים, גם מוסרים וגם משקרים.

דמם של אלפי יהודים בראש “מדינת ישראל”, בראש “מחנה השלום” ובראש רבני ה”ציונות הדתית”, שגם בעיצומו של חורבן מתדיינים בנושא ה”סרבנות”. ובמשך כל אותן שנים, בהן רועי- הרוח האלה מתעללים בצאן מרעיתם, הם נהנים מחסות הדיקלומים והפתגמים, כמו – כל המבזה תלמידי חכמים, אין לו חלק לעולם הבא…. אז מי יעיז להטיף מוסר ל”רבנים”? איך יעיזו היהודים לקרוא “הצילו”, כשזו פגיעה ברבנים ה”ממלכתיים”, המאמינים שה”ממלכתיות” דוחה הצלת עם ישראל?

גם בימים בהם נטבחו טובי הרבנים, לא עלה בדעתם של רבני ה”ממלכתיות”, לנהוג על פי התווית חז”ל – “תדאג כל החבורה”. הם ממשיכים בפשעיהם. רבנים מעלים על נס את ה”דמוקרטיה”, כאילו נסמכו לרבנות על סמך ידיעותיהם ב”דמוקרטיה”, כאילו להלכה “דמוקרטית” ציפינו מצד הרבנים.

וכך, ימשיכו לטמטם את צאן מרעיתם, להטעותו ולהתעותו לפשעים איומים, נגד העם היהודי ונגד האנושות. זוהי תמצית הפאשיזם! בגרמניה שרו – גרמניה מעל הכל, כאן הסיסמא היא – ה”ממלכתיות” מעל לכל.

וכך, הוציאה מקרבה ישיבת הר-עציון, קאדרים של עוכרי ישראל – ציונים-דתיים-ריאליים, שעשו יותר מכל גורם אחר לשנאת ה”מתנחלים” ולחורבן הארץ. רבנים, יוצאי אותה ישיבה פאשיסטית, גאים על פירות ההלולים שלהם, שביצעו בצורה הטובה ביותר את הטיהור האתני של יהודים מחבל עזה וצפון השומרון.

ולא רק בתלמידיהם גאים אותם רבנים, אלא גם בתלמידותיהם. אלה, התלמידים, זכו להיות ב”מעגל הראשון” לחורבן הארץ.

אילו אמרה המדבקה – “בנצרים ישראל ינצח”, הרי משמעותה היתה – העם היהודי ינצח, על אף מהרסיו ומחריביו מבית – השמאל, המתועב מכל, ו”מדינת ישראל”, שפחתו החרופה. אך המדבקה אמרה בפירוש – “ישראל תנצח”! ה”ממלכתיים” בנצרים המשיכו וממשיכים לקדש את “ישראל”, שעל פי אמונתם העיקשת והבלתי  סבירה, היא בסך הכל ילדה פתייה שאינה יודעת מה היא רוצה, ושומר פתאים ה’.

אז, נכון ששומר פתאים ה’, אבל אין שום סיבה שישמור משנאיו ומשנאי עמו!

עוד נראה בנקמה, בעזרת א-ל נקמות. משנאיך ה’ אשנא!