ב”ה

“בזכות בן-גוריון יש לנו מדינה“

 

 

ה”מדינה”, ממשיכת “המדינה שבדרך”, נטלה לעצמה את ההגמוניה על העם היהודי, אותו היא שונאת, כדי להביא לביטולו בדרך “לגיטימית” ו”דמוקרטית”.

 

בזכות בן גוריון יש לנו “מדינה”, בזכות משה דיין, יצחק רבין, אהוד ברק ועמיר פרץ יש לנו “בטחון”. בזכות בגין, שרון וחלוץ יש לנו “בנין הארץ”, ובזכות כל אלי המיתולוגיה האלה, יש לנו “שלום”, ופרס נשיאו.

גם בן גוריון, עצמו, חשב שהוא אלוהים, והוא כנראה זה שה”ממלכתיים” אומרים לפניו את ה”הלל” לכבוד עצמאותה של ה”מדינה שהשמאל בנה“.

 

לא “זכו” כל קרבנות ה”שלום” לראות את אבי אבות ה”שלום” על כס הנשיא.

 

הבחירה בפרס להיות נשיא מדינת הרשע והפשע הזו, פשוט נתבקשה. בכך נסגר מעגל. פרס היה מנערי בן-גוריון, גם זכה לחתור תחתיו ותחת כל הבאים אחריו. יש לקוות שסגירת מעגל-הרשע, תביא גם לביטול ה”מדינה” שבנה.

 

ה”מדינה”, ממשיכת “המדינה שבדרך”, נטלה לעצמה את ההגמוניה על העם היהודי, אותו היא שונאת, כדי להביא לביטולו בדרך “לגיטימית” ו”דמוקרטית”. היא עשתה ועושה זאת באלימות, שלא כדין ולא על פי האמת, הצדק והמוסר, שלא היו מתירים לדורשי רעת העם הזה לייצגו.

 

מדינת ישראל המבצעת את הפשעים החמורים ביותר נגד העם היהודי, בחסות שקר  ה”דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”, נחשבת בעיני כל העולם, וגם בתודעת העם שטוף המח הזה, כמייצגת חוקית ותקפה של העם היהודי, ועל כן, כל מעשיה, כאמור, חוקיים ותקפים. גם בדמוקרטיה של הרייך השלישי הכיר העולם, ורק לאחר שזו סיימה את שירותיה לרייך בהצלחה, נזכר כל העולם, שמשהו, בכל זאת לא היה שם כל כך לגיטימי, במיוחד, כאשר הדמוקרטיה של הרייך עלתה גם עליהם להשמידם, רק אז נלחמו בה, ואת מי ששרדו מהנהגת הרייך, או לא הצליחו לברוח, העמידו למשפטי נירנברג וגם הוציאו להורג.

עם ישראל, שנרדף והותש עד חוסר אונים, אפאתיה ופאטאליזם, אינו מתקומם עוד נגד הצגת ביצוע הפשעים נגדו, כאילו היה זה רצונו – “רצון העם”, שהיא ה”דמוקרטיה”. ה”דמוקרטיה” רודפת את הדמוס, לטובתו, כמובן. זו תמצית הסטאליניזם, השולט במדינת ישראל מאז ימי ה”מדינה שבדרך”, בראשות מנוכרי ישראל, חפצי שירושו וסירוסו, ועד עצם היום הזה, כשנמושות ה”ימין” נגררים, עד כדי הובלת הפשעים, כדי למצוא חן בעיני מהרסינו ומחריבינו מבית ומחוץ, כמו מדריכיהם, המהרסים ומחריבים.

ועדיין ממשיכים כולם לשחק את תפקידיהם. שוב ושוב אנו שומעים על כשלון ה”הסברה הישראלית“.

 

 

הצלחה חסרת תקדים להסברה ה”ישראלית”

 

אולמרט בשארם: “אני יודע שבקרב הפלסטינים הסבל הוא חלק בלתי נפרד. אנו לא אדישים לסבל שלכם. אנו לא מתעלמים מהצורך להביא לו סוף תוך הבנה, פשרה ופיוס”.

והלוא אין תקדים להצלחה כבירה כל כך, כהצלחת ההסברה שמנהל מנגנון התעמולה הממלכתי של “מדינת ישראל”, המסביר כבר עשרות שנים את הענין הערבי. במשך שנים היה הממונה על ההסברה הישראלית אבי “מרכז פרס לשלום”. הוא המסביר המרכזי. הוא, שעצם עמידתו על במה אחת עם הארכי-רב-טבחים ערפאת לקבל את פרס נובל לשלום, קידמה את תכנית השלבים להשמדת ישראל צעד ענק לפנים.

 

“אנו רוצים מדינה פלשתינית עצמאית משגשגת בעלת רצף טריטוריאלי” – כך אמר המשנה לראש הממשלה, והשר לפיתוח הנגב והגליל, שמעון פרס.

 

זה מתחיל בעצם השימוש במונח “עם פלשתינאי”, שלא היה ולא נברא, אלא בתעמולה לקידום “תהליך השלום”=תכנית השלבים הכל-ערבית-שמאלנית להשמדת ישראל.

בגין היה זה שהכיר, בשם עם ישראל, ב”זכויות הלגיטימיות של העם הערבי הפלשתינאי”, כלומר, בביטול כל זכויותיו של העם היהודי, מזכותו למולדתו ועד זכותו לחיים. ואת הפשע הזה ביצע, כדי לטהר את עצמו מסטיגמת ה”טרוריסט”, שהדביקו לו המלשינים, המוסרים והרודפים, “מחנה השלום”, מורשת בן-גוריון.

הנהגת ישראל היא המציינת תמיד את “סבלו של העם הפלשתינאי”.

שרון הצהיר, באופן עצמוני, שחלום חייו הוא להקים את ה”מדינה הפלשתינאית”. אחריו החרו החזיקו מנוולים אחרים כמותו.

“ישראל” היא שהקימה את ה”רשות” ואת צבא המרצחים. “ישראל” היא שפרשה לערפאת שטיח אדום מדם יהודים, כל הדרך לפרס-נובל-לשלום ולעצרת הכללית של האומות המאוחדות. שם הופיע הארכי-רב-טבחים במדים, כשאקדח חגור למתניו, ואיש לא פצה פה ולא צפצף על התנהגותו של חתן פרס נובל לשלום.

בשעתו, כשנשאל קלינטון, למה הוא, כנוצרי מאמין, לוחץ על ישראל לוותר על ארץ ישראל, ענה – אם הם רוצים…

כל הרדיפה אחרי השלום עם רוצחי תינוקות יהודים, היא תעמולה בשירות המרצחים. המרצחים מוצגים על ידי קרבנותיהם כבני אנוש, שיש לחלות את פניהם לעשות שלום, למרות עוול שנעשה להם. ממילא, הרודפים אחרי השלום, בכל מחיר, מתקבלים כעושי העוול, הנדרשים לפצות את ה”מדוכאים עלי אדמות”, כדי שאלה יואילו בטובם להסכים לשלום, לפנים משורת הדין.

 

בלשכת אולמרט אומרים כי מדובר במחווה לאבו מאזן, המחווה אמורה לשחרר מחבלים שמועד השחרור רחוק יותר.

“אם נשחרר מחבלים שאמורים להשתחרר בקרוב, הדבר יתקבל כבדיחה אצל הפלסטינים ורק יזיק לאבו מאזן”, אמרו מקורבי אולמרט.

 

 

כל המחוות לסופר-נאצים הערבים, זו תעמולה בשירותם. כל התנהלותה של מדינת ישראל, עמידתה על הדם, סירובה העיקש לנצח את רוצחי העם היהודי, זו תעמולה בשירות רוצחי העם היהודי.

כל הציונים שנותנת ההנהגה ה”ישראלית” ל”מתונים”, זו תעמולה בשירות אויב סופר-נאצי!

כל פתיחת פה של ציפי לבני ואהוד אולמרט, זו תעמולה לקידום תכנית השלבים.

 

 

ישראל הצליחה, כאמור, מעל ומעבר, בתעמולה, כי התפרצה לדלת פתוחה של האנטישמיות הבינלאומית, וזו בדיוק הסיבה שעשתה זאת, למצוא חן בעיני כל העולם, גם במחיר קיומו של הישוב היהודי בארץ ישראל.

מעולם לא היתה בעיית פליטים ערבים, אך היתה, גם היתה בעיית פליטים יהודים, ממזרח וממערב. “בעיית” ה”פליטים” יכולה היתה להיפתר לפני 59 שנים, על ידי השבתם לארצות מולדתם, מהן היגרו זמן לא רב לפני כן לארץ ישראל. גם לו היתה בעייה, הרי היא נוצרה עקב תוקפנות ערבית-ג’נוסיידית! אז מי צריך לפצות את מי?

 

למה קשה כל כך ל”ישראלים” לומר את האמת? הרי אין הסברה קלה מזו?

כי כל שלטון בעל אופי סטאליניסטי יכל להתקיים רק על השקר! ועל כן, מדינת ישראל כולה שקר וכזב מבן-גוריון עד כתבלב. כולם מגוייסים לקידום שקרי-ערב על חשבון קיומו ועתידו של העם היהודי.

 

וכך, המדינה שהשמאל בנה אינה נוקפת אצבע, זה עשרות שנים, לשחרור בניה השבויים, הנעדרים והחטופים, ושוב ניצבים יהודים על פתחי “נדיבים”- פריצים, כעניים בפתח, לקבוץ נדבות.

 

ערפאת, ימח שמו, גירד את פצעינו בחצי דיסקית של זכריה באומל. להתעללות האכזרית הזו, קרא חבר השקרנים – “מחווה”, שתמורתו היא הפקרת ארץ ישראל לידי אותו ארכי-רב-טבחים. זאת במקום להניח קנה אקדח בין עיניו של ערפאת ולדרוש את שחרורם המיידי של השבויים. ואם לא, ללחוץ על ההדק ולעשות את ההסברה הטובה מכול!!
ן

 

כבר עשרות שנים עושה ישראל מחוות כלפי מרצחים חסרי אנושיות, ושיחררה כבר אלפי מרצחים לשדות צייד היהודים, כשהיא מוותרת על חיי הבנים שחירפו את נפשם למענה, ואפילו שבב מידע אין בידיה, כי אין לה ענין בכזה! האנשים האלה, פשוט, שונאים יהודים!

 

אם לא יקומו היהודים, לאלתר, להילחם על חייהם ועל ארצם, פה תהא קבורתם!