להישאר בבית!

לא להצביע!!!

ביום ג’, ה-10.7.2007, יתקיים הסיבוב השני בחירות לראשות הלשכה.

שני המתמודדים שעלו לגמר הם אילן בומבך ויורי גיא-רון.

אני קורא לכל חברי הלשכה לממש את זכותם הדמוקרטית להימנע מהצבעה.

מה מוכרים לנו שני המתמודדים הדגולים האלה?

אילן בומבך מדבר בסיסמאות קליטות אשר אינן אומרות ולא-כלום, ומבטיח להנהיג את הלשכה כפי שהוא הנהיג את מחוז ת”א.

פירוש הדבר כרטיסי-קולנוע בהנחה, והמשך רדיפתם של חברי הלשכה המותחים ביקורת על מערכת המשפט – במקום להגן עליהם.

פרופורציונלית למה שהוא עשה בת”א, הוא יוציא מדי שנה 15 מיליון ש”ח על מה שעסקני הלשכה קוראים “אתיקה” או “משמעת”, אבל למעשה זה “רצח על רקע כבוד המשפחה”, או “משטרת המחנה“.

יורי גיא-רון, גם הוא מדבר בסיסמאות קליטות, וה”רקורד” שלו הוא חברותו בוועדה לבחירת שופטים.

שאו סביב עיניכם, וראו איך הידרדרה בחירת השופטים בשמונה השנים בהן הוא חבר בוועדה הזאת, ומה הייתה תרומתו לרמת השופט. לכמה מינויים גרועים הוא נתן את ה”אני מסכים” שלו, ולכמה מהם הוא התנגד.

מדוע במשך שמונה השנים האלה הוא לא נתן אפילו דיווח אחד לציבור אשר שלח אותו לבחור שופטים?

בקיצור: שני המתמודדים על ראשות הלשכה מנפנפים בפועלם בשמונה השנים האחרונות, אבל הם לא תרמו שום דבר לחברי הלשכה.

הם אינם חושבים עליך, הם רק רוצים להמשיך וליהנות ממנעמי השררה.

תפקידי הלשכה, על פי החוק, הם לקבל לשורות המקצוע, או להעיף ממנו – תפקידים אשר במדינה מתוקנת מופקדים בידי המדינה.

הדאגה לענייניהם של חברי הלשכה הינה רק בגדר “פעולות הלשכה שברשות” (ראו: הבלוף הגדול!!! איך הצליחו עסקניה של לשכת עורכי-הדין להונות את הבג”ץ?).

הלשכה כיום במצבה הגרוע ביותר בכל הזמנים, משום שהעסקנים רבים ביניהם על השררה, הכבוד, המעמד, הכח – וכנראה גם על הכסף.

אינדיקציה לכך היא שבסיבוב הראשון בבחירות האלה שיעור ההצבעה היה הנמוך בכל תולדות הלשכה.

מתי ראיתם פעם את עסקני הלשכה רבים ביניהם על עניינים שבטובת החברים? אף אחד לא קם ואומר אני ראיתי.

מה עושים עם זה? נמנעים מהצבעה.

שיעור-הצבעה נמוך יאותת למחוקק שעורכי-הדין בישראל אינם רוצים את פטרונותו של המחוקק על האינטרסים שלהם – כי הפטרונות הכפוייה הזאת, אשר  אמורה להגביר את כוחם של עורכי-הדין – לעולם היא להם לרועץ.

להערכתי שיעור ההצבעה בסיבוב יהיה פחות מ-20%, ועדיף לו יהיה פחות מ-10%.

וכיוון שכך, עשוי להיות מצב בו ראש הלשכה הבא ייבחר בקולותיהם של כ-5% מחברי הלשכה – איתות ברור למחוקק שהגיע הזמן לפרק את הלשכה, להחזיר את תפקידיה הסטאטוטוריים לידי המדינה, ובאשר לאינטרסים של עורכי-הדין – להשאיר אותם להתארגנויות וולונטאריות, אשר תתחרינה ביניהן על האטרקטיביות לקהל-היעד שלהן – ציבור עורכי-הדין בישראל.

להישאר בבית!

לא להצביע!!!