שבתאי עזריאל מתנגד לקידומו של עוזי פוגלמן לביהמ”ש העליון; פוגלמן מגיב, אבל התגובה דווקא מחזקת את התנגדות!
שבתאי עזריאל מתנגד לקידומו של עוזי פוגלמן לביהמ”ש העליון; פוגלמן מגיב, אבל התגובה דווקא מחזקת את התנגדות!
|
הוא לא נקי
אפשר היה להבין אם מר פוגלמן היה אומר משהו כגון היום אני מבין שחיינו בשקר, שסובבנו בכחש והולכנו במירמה. שהייתה זו טעות, אבל אני נגמלתי ממנה … אבל מר פוגלמן עדיין דבק בשקרים האלה – והכל מהמקפצה.
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 22.6.2007
ד ח ו ף ! ! !
לכבוד
הפרופ’ דניאל פרידמן, שר המשפטים
יו”ר הוועדה לבחירת שופטים
משרד המשפטים
ירושלים
נכבדי,
הנדון: מר עוזי פוגלמן, מועמד לכהונת שופט ביהמ”ש העליון – הערה
לא רציתי להתערב בעניין זה, ומשני טעמים:
האחד – ההיכרות המקצועית שלי עם מר פוגלמן היא מצומצמת מאוד, והיחסים קורקטיים לחלוטין. כשאני פוגש אותו ברחובה של עיר, אני מברכו לשלום כברך כל אדם את חברו.
והשני – כל גריעה מסיכוייו של מר פוגלמן, פועלת בהכרח לטובתו של מר יהונתן עדיאל, אשר לגביו הגשתי לוועדה מכתב-התנגדות חריף ביותר – ובוודאי שאל לי לירות לעצמי ברגל.
אבל ראיתי את תגובתו של מר פוגלמן להסתייגותו של מר שבתאי עזריאל – והדבר קומם אותי עד מאוד.
קומם אותי שמר פוגלמן מבקש לגזור קופונים ממעללים וממחדלים שהוא היה שותף בכיר להם במשך שנים, ובשיא הקריירה שלו – גם האחראי הראשי להם.
תגובתו של מר פוגלמן מצריכה טיפול יסודי, לא רק בוועדה לבחירת שופטים, אלא גם בוועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את התנהלותה של מחלקת הבג”צים בפרקליטות המדינה, לאורך כל השנים (ולפי המימצאים של זו יהיהצורך לבדוק גם מחלקות אחרות בפרקליטות, כגון זו אשר ממנה יצאה ההכרזה הבלתי-נשכחת כי התובע רק הרוויח ממותה של אשתו, ונזקו הוא לכל היותר אפס).
איכן הבושה.
מר פוגלמן מתייחס אל הסתייגותו הנוכחית של מר עזריאל כאל “גלגולה השלישי” של ההסתייגות, אשר, לדבריו, אותו גלגול “הפעם נושא אופי כוללני ומבקש להטיל דופי בפעולת מחלקת הבג”צים כולה”.
אני משאיר לכם לבדוק אם הסתייגותו של מר עזריאל נוגעת רק למחלקת הבג”צים, או שהיא ממוקדת אישית כנגד מר פוגלמן, ואם תגובתו של זה האחרון היא אכן לעניין, או שהוא מנסה להסיט את הדיון לכיוונים אחרים, אבל אם תגובתו של מר פוגלמן אכן משקפת את תלונתו של מר עזריאל, הרי שמר עזריאל צודק ב-100%, ויותר.
אתחיל באמירתו של מר פוגלמן (בפיסקה המתחילה במלים “לעצם העניין”) כי “הפרקליט המטפל בעתירה, נושא באחריות כוללת לבירור התשתית העובדתית והמשפטית … ולהצגתה לפני בית המשפט …”: מאמירה זו מתשמע כי למנהל מחלקת הבג”צים אין יד ורגל – וגם אין לו אחריות – בכל הנוגע לטיפול בעתירות, וכל תפקידו הוא, מן הסתם, לספק ל”פרקליטים המטפלים” ציוד משרדי, קפה וכו’. הרגוני הרוג, אבל לא אדע מה חמור יותר בדברים האלה – אם הם אמת, או שקר.
אם הם אמת – פשיטא שמר פוגלמן מסיר מעצמו כל אחריות לטיפול בעתירות בתקופת כהונתו כמנהל מחלקת הבג”צים, וגם מייחס את ההפקרות הזאת למחלקת הבג”צים לדורותיה – גם בתקופות אחרות (ונשאלת השאלה מי באמת “מטיל דופי בפעולת מחלקת הבג”צים כולה” – מר עזריאל, או דווקא מר פוגלמן עצמו).
ואם הם שקר – אז הם שקר, ונשאלת השאלה אם המשקר יכול לזכות בקידום לביהמ”ש העליון, או שיש לקחת ממנו גם את המחוזי.
מכאן לקביעה אשר בסופה של הפיסקה:
“הנסיון המצטבר מלמד כי התשתית העובדתית המוצגת באמצעות פרקליטות המדינה בבית המשפט הגבוה לצדק, זוכה לאמון מצד בית המשפט, כאשר זה נבנה על התרשמות מצטברת רבת שנים מהעבודה המקצועית והיסודית של פרקליטי מחלקת הבג”צים”.
את הדברים האלה אפשר לפרש בשני דרכים:
האחד – אנחנו, פרקליטי מחלקת הבג”צים לדורותיה, לעולם מביאים לבג”ץ את האמת הצרופה, ורק את האמת הצרופה, והא ראייה שבג”ץ תמיד מאמין לנו;
והשני – אנחנו, פרקליטי מחלקת הבג”צים לדורותיה, משטים בשופטי הבג”ץ באופן שיטתי, ולמרות זאת הבג”ץ תמיד מאמין לנו.
מה הנכון משני אלה? חפשו ב-google את המאמר חלאות-אדם או סתם “טועי-דרך?” (ו): על המרמים את בית המשפט, בשם המדינה, בו אני עומד על המחלה חשוכת-המרפא של פרקליטות המדינה – עורך-הדין הציבורי הגדול ביותר: להיטות חסרת-בושה לניצחון ליטיגאנטי – אפילו במחיר של דריכה על גוויות. אפילו במחיר מאסרם של חפים-מפשע.
קיראו היטב את המאמר הזה. אם התופעות המפורטות בו מוכרות לכם – עשיתי את ה”יומית” שלי בהפנותי אתכם אל המוכר לכם ממילא, אבל אם הן לא מוכרות לכם – מן הראוי לנהל חקירה יסודית, מקצועית ובלתי-תלוייה בנושא – לפני שאתם מכניסים את הצלם הזה להיכל-המשפט.
בשולי דבריו בעניין זה מזמין אותנו מר פוגלמן להשוות את דבריו עם מאמרו של הפרופ’ יואב דותן, הנושא את הכותרת קדם בג”ץ ודילמות חוקתיות לגבי תפקידה של פרקליטות המדינה במסגרת ההתדיינות בבג”ץ. המאמר הזה אינו בידי כעת, ולצערי גם לא קראתיו, אבל לא אתפלא אם מאמרו של דותן דווקא עולה בקנה אחד עם דברי, ומר פוגלמן, בהפנותו אתכם אליו, מהמר על כך שאתם לא תפנו אל המאמר עצמו.
יכול להיות, כמובן – מבחינתי זו סבירות נמוכה, אבל לא נשללת – שהפרופ’ דותן מכיר את הנושא רק מהפן האקדמי שלו, ולא מהכרת המציאות-בשטח, אבל זה מחייב עוד יותר לחקור את הנושא באור היום, לפני שעושים צעד בלתי-הפיך.
הארה נוספת: האשמה חמורה ביותר מטיח מר פוגלמן בבג”ץ ושופטיו באמרו:
“… התשתית העובדתית המוצגת באמצעות פרקליטות המדינה … זוכה לאמון מצד בית המשפט, כאשר זה נבנה על התרשמות מצטברת רבת שנים מהעבודה המקצועית והיסודית של פרקליטי מחלקת הבג”צים”.
וזה אומר ששופטי הבג”ץ מאמינים לנו לא בהכרח משום שאנחנו צודקים, אלא משום שיש להם דיעה קדומה לטובתנו … ומזה, כמובן, נגזרת המסקנה הסוגרת את המעגל: כיוון שהדיעה הקדומה של שופטי הבג”ץ פועלת לטובתנו – מותר לנו להלעיט אותו בשקרים.
מה שהיה להוכיח.
ויש לכך עוד פן, המחזיר אותנו ממחלקת הבג”צים את מר פוגלמן עצמו: בהגינו על השיטות של פרקליטות המדינה, ועל הדיעה הקדומה של בית המשפט העליון לטובת הפרקליטות, מר פוגלמן מבטיח, למעשה, שהוא ימשיך במסורת הזאת – גם כמצטרף ל”מחנה”, וגם כמי ש”היה שם”, ועדיין מזדהה עם הפרקליטות, והפוילע-שטיקים שלה.
אפשר היה להבין את הדברים אחרת אם מר פוגלמן היה אומר משהו כגון היום, כמתבונן-מהצד, ולאחר שבע שנים כשופט ביהמ”ש המחוזי, אני מבין שחיינו בשקר, שסובבנו בכחש והולכנו במירמה. שהייתה זו טעות, אבל אני נגמלתי ממנה.
אבל מר פוגלמן עדיין דבק בשקרים האלה – והכל מהמקפצה – ועל כך אמרינן:
Errare humanum est, perseverare diabolicum.
וזה אומר כי שבע שנות ה”צינון” של מר פוגלמן, לא רק מחוץ לפרקליטות, אלא גם כשופט, לא הספיקו לו, ולמעשה שום תקופת-צינון לא תספיק לו לעולם.
בברכה,
שמחה ניר, עו”ד
העתקים: הגב’ יפה מור, מרכזת הוועדה לבחירת שופטים (לתיק ההתנגדות לקידומו של מר עדיאל).
מר שבתאי עזריאל
__________________
עוזי פוגלמן – הסתייגות שבתאי עזריאל ממועמדותו לבית המשפט העליון
ברוך בגיזדה, ההתנגדות לקידומו של יהונתן עדיאל לביהמ”ש העליון: אלמלא הסחבת שלו – שבע שנים מהגשת התביעה, 23 חודש מהגשת כתב-הסכומים האחרון – בתי ליאת ז”ל הייתה אתנו היום!