זכות האזרח

זכות האזרח

דני רשף – חוסן
דני רשף – חוסן 13.06.2007 14:05
בית המשפט העליון

בית המשפט העליון


מכל המוסדות במדינת ישראל, בית המשפט העליון הוא היחיד שלמעשה ממנה את עצמו. ועדת מינוי השופטים, אפילו היום, לא יכולה למנות שופט שלא על דעת ראשי המערכת המשפטית. הכנסת נבחרת בידי העם, הממשלה בידי הכנסת והראשות השופטת בוחרת את עצמה להלכה ולמעשה.



            בשולי הידיעות והמדינה מושבתים היום בפריפריה מספר מוסדות חינוך. העילה – קיצוץ תקציבי שעלול להביא לפיטורי מורים. הנושא הוא רגיל במקומותינו אלא שהפעם הקיצוץ הוא בהוראת בג”ץ. משהחליטה המדינה, החלטה לגיטימית לחלוטין, לתעדף אזורים מסוימים בפריפריה, שחלקם ניפגע במלחמת לבנון השנייה, היה מי שסבר שיש בכך פגיעה בשוויון כלפי החוק ואפליית אלו שלא מתועדפים ופנה לבג”ץ. הבג”ץ מצא טעמים בפרשנות הזו של שוויון כלפי החוק והורה לבטל את ההעדפה ואת התקציב הבא עימה.

            בדמוקרטיה תקינה זכותו של כל אזרח להיאבק נגד פיטוריו האפשריים, להפגין, להעיק על פוליטקאים, לשבות וכל צורה אחרת של מאבק שהיא מצוי זכותו האזרחית בדמוקרטיה בין אם הוא צודק או לא. אבל במקרה של החלטת בג”ץ, כל הפעולות האלו יש בהן ביזיון בית המשפט וידי המועמדים לפיטורין כבולות מלבטא אפילו את מחאתם הבסיסית. אין להם אלא להתנחם בתקווה שאולי יאות בג”ץ, בדיון נוסף, לפרוס את ביטול התקציב לשנים רבות ובכך לאפשר מידה של תמרון לממונים על העשייה. אם בג”ץ לא יתרצה, לאן יוליכו מורי הצפון את מחאתם החוקית ואת זכותם הלגיטימית למחות בכל החלטה הנוגעת לעינינם מבלי להפוך לעבריינים? אין כדוגמא הזו כדי להמחיש את הנזק הבסיסי לזכויות האזרח כשהרשות השופטת שמה עצמה במקום הרשות המבצעת.

            החלטת בג”ץ מאתגרת גם את זכותה של הרשות המבצעת, הנבחרת על ידי כולנו, לנקוט במדיניות מתעדפת כל שהיא. אפילו נבחר כולנו בממשלה המתחייבת ליישב את הגליל או הנגב מסתבר שרצוננו הפוליטי יהיה תלוי בפרשנות בג”ץ ולא ברצוננו הריבוני.

            מכל המוסדות במדינת ישראל, בית המשפט העליון הוא היחיד שלמעשה ממנה את עצמו. ועדת מינוי השופטים, אפילו היום, לא יכולה למנות שופט שלא על דעת ראשי המערכת המשפטית. הכנסת נבחרת בידי העם, הממשלה בידי הכנסת  והראשות השופטת בוחרת את עצמה להלכה ולמעשה.

            כל המינויים בכל תהליכי הבחירה חשופים לוויכוח וביקורת ציבורית שהיא לא תמיד עניינית אבל תמיד קיימת. הליך בחירת השופטים הוא עדיין חסוי לציבור.

            כל התפקידים והמינויים המרכזיים במדינה, כפי שאמנם צריך להיות, מוגבלים בזמן. הכנסת והממשלה נבחרים ל-4 שנים, כל ראשי המנגנונים והרשויות בישראל נבחרים לזמן קצוב, שופטי העליון מתמנים עד הגיעם לגיל פרישה ולפעמים ליותר מעשור. אין שום אפשרות להבטיח שמנגנון שממנה את עצמו, בתהליך חסוי לדיון ציבורי, לזמן לא קצוב ועם כוח לא מוגבל, אכן מסוגל לשמור על טוהר המידות של עצמו לאורך זמן. נוסחת כוח משחית וכוח מוחלט משחית, חלה באופן מוחלט על כל בני האדם באשר הם.

            תומכי מה שמכונה בטעות “שלטון החוק” לא רואים מול עיניהם אלא את המלחמה בשחיתות. למענה הם מוכנים לסרס מכל מעשה את הרשות המבצעת, להאציל את סמכותה לרשות המחוקקת, לפגוע בחופש האזרח, בזכותו לשקף את רצונו הריבוני דרך הכנסת להפגין ולהלחם על זכויותיו. למען המלחמה בשחיתות רבים המוכנים להתעלם מהאיזון הקדוש בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת שבלעדיה אין דמוקרטיה. ראה – מורי הצפון המיועדים לפיטורים.     



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר