לעיתים אני עומד ונדהם מול ההיגיון של אלה שמציעים ממפלגת העבודה לפרוש מהממשלה כעת, אין בכך כל היגיון וכל ילד שעיניו בראשו מבין זאת.

דווקא כעת, כאשר הממשלה נמצאת במצוקה והמדינה במצור ביטחוני, במקום ללכד, מציעים לפרוש, במקום לאחד ולבסס את הממשלה כממשלת אחדות או חרום לאומית, רוצים להחלישה ועוד בעת הזאת כאשר היא זקוקה נואשות לתמיכת מפלגת העבודה מבפנים.

המציעים פרישה כעת, טחו עיניהם מלראות את הנזק הרב שהם יוצרים, ונראה שמעייניהם אך ורק לשיקולים פוליטיים קצרי טווח והרצון להיות פופולריים ושיקולי פריימריס.

אני לא מבין את ח”כ אופיר פינס שהצטייר בעיני כבעל שיקול דעת מדיני רחב, האם המדינה לא קודמת כאן למפלגה? 

גם עמי איילון הבין לבסוף שהפרישה ממשלת אולמרט, אין לה מקום כרגע, אך חבל שהוא מזגזג, כנראה שהוא צריך עוד לצבור ניסיון פוליטי.

אני שמח שאהוד ברק מבין שעד שאולמרט לא יסיק מסקנות, אין מה למהר ולרוץ ולפרוש מהממשלה.

ההיגיון הפשוט אומר כך: 

א.   עד פרסום הדו”ח הסופי של ועדת וינוגרד, יש להישאר בממשלה ולתמוך בה עם החלפת עמיר פרץ כשר ביטחון, כי זה צורך השעה כעת.

ב.   לאחר פרסום דו”ח ועדת וינוגרד על המסקנות האישיות, אם ראש הממשלה יתפטר ולא תקום ממשלה בהרכב מפלגת קדימה, אז, ורק אז הולכים לבחירות.

ג.    אם ראש הממשלה לא יתפטר, השרים נשארים בממשלה עד המועד הקבוע בחוק לבחירות.

ד.   לא בכדי קבע המחוקק בחירות כל 4 שנים, אם לא היה לנגד עיניו גם השיקול של יציבות שלטונית אזי היה קובע כל שנתיים לפחות ולא כך הוא.

 כל מי שרוצה לקצר ימיה של הממשלה והכנסת הנוכחיים, סובל מקוצר ראייה.

גרשון אקשטיין

חבר מפלגת העבודה.

בר-אילן 17 רעננה 43700

טל/פקס: 09-743-0854

נייד: 054-423-8337

אי-מייל: gershone@zahav.net.il

אתר הספר: www.gershone.ios.st