שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 19.5.2007

ד ח ו ף ! ! !

 

לכבוד

מר מיבי מוזר, עו”ד

יו”ר ביה”ד הארצי

לשכת עורכי הדין

תל-אביב-יפו

 

נכבדי,

הנדון: בד”א 98,111/06

הדיון ביום 2.5.2007 נפתח בהודעת האב”ד כי הדיון יתקיים בהרכב חסר, משום שחב”ד אחד “נבצר להשתתף בדיון”.

ההודעה הזאת נתקלה בהתנגדותם של שני הצדדים (שלי ושל ב”כ הקובל), אבל זה לא עזר, והאב”ד החליט, בשתי מלים, כי “הבקשה נדחית”.

עם כל הכבוד, אין “נבצרות” בהבל-פה.

וכיוון שאין נבצרות בהבל-פה, הדיון שהתקיים לא היה חוקי, וכמוהו כלא-היה.

ואם הדיון כמוהו כלא-היה – כיוון שהייתה זו הישיבה הראשונה, הדיון בתיק הזה כלל לא החל, ולכן אין כל מניעה להחליף את ההרכב – הרכב כושל, כפי שנראה בהמשך.

לפני שאכנס לסיבות שבגינן אני מזמין אותך להחליף את ההרכב אני מבקש להזכיר כי חברי בתיה”ד של הלשכה נבחרים “פוליטית”, אבל קביעת ההרכבים היא מקצועית ועניינית. לפיכך אפשר שחב”ד אחד יתאים דווקא לתיק בו מתלונן לקוח על הפרת חוזה ע”י עורך-הדין, חב”ד שני יתאים לתיק בו נידונהשאלת חופש-הביטוי, ואילו חב”ד אחר לא יתאים לשום תיק, ויסתפק בכבוד שניתן לו להתהדר בתואר “חבר בית דין של הלשכה”.

מכל מקום, מי שקובע את ההרכבים לא יכול לומר לעצמו כיוון שחב”ד פלוני נבחרכדין, אני חייב לשבץ אותו בהרכבים, אפילו אם לדעתי הוא לא מתאים.

ומכאן לגופו של עניין: הדיון בו מדובר היה מחפיר ומביש.

ואל תתריס כנגדי “באיזה סגנון אדוני מדבר!!!”, משום שהסגנון במכתבי זה הוא הסגנון שלכם.

הדיון הזה החל, כאמור, ב”נבצרות” שבהבל-פה, ונגמר בכך שהאב”ד נתון לצדדים שבעה ימים להכין ולהגיש אסמכתאות, אבל עמד על כך שמניין שבעת הימים יחל ביום הדיון – ולא עם המצאתו לצדדים של פרוטוקול הדיון. כך בהתחלה  ובסוף, וכך לאורך כל ה”דיון” – הכל בסימן לגמור מהר, ולרוץ לספר לחבר’ה.

קח, למשל, את פיסת-הפרוטוקול הזאת:

עו”ד ניר:   לא הוא אמר שהנאשם ביקש לבקש תיקים. מחק פעמיים באותה החלטה את המילים “כל ה”, כאילו שאני ביקשתי להזמין,

עו”ד דסאו, אב”ד: ואז? ו?

עו”ד ניר: רגע, רגע, רגע. אני הולך להגיד ואז.

עו”ד דסאו, אב”ד: ואז, אז תגיד יותר מהר.

עו”ד ניר:  אני אומר יותר מהר.

עו”ד דסאו, אב”ד: אוקי.

דגימת-אקראי לכך שהכל התנהל, כאמור, בסימן לגמור מהר, ולרוץ לספר לחבר’ה.

או, למשל, את זה:

עו”ד דסאו, אב”ד: סליחה שנייה אחת, אני מבקש ממך שתלך לפי הסדר ואחרי זה תשלים. עכשיו תגיד לי,

עו”ד ניר: אה, זה רק בתמצית עכשיו?

עו”ד דסאו, אב”ד: רצוי, כן.

עו”ד ניר: זאת אומרת שזה לא במקום טיעון מסודר.

עו”ד דסאו, אב”ד: לא, זה טיעון מאוד מסודר.

עו”ד ניר: לא, אני רוצה לדעת אם אני אחרי זה אוכל לפרט?

עו”ד דסאו, אב”ד: אתה אחרי שתשמע את עו”ד דקר שיענה, תוכל לפרט מה שאתה רוצה.

עו”ד ניר: ואם הוא לא יתייחס אני לא אוכל לפרט.

ועל כך אומרים הגששים: אתה הבנת את זה, ברוך? כדי לקבל את הזכות לפרט את נימוקי אני תלוי בחסדי הצד-שכנגד, ואם הוא לא יעניק לי את חסדיו אלה, הם יגידו, בפסק-הדין, שהמערער טען כך-וכך, אבל “סתם ולא פרש” וגם יוסיפו כי “לא  ירדנו לסוף דעתו”. ממש הגינות!

אתחיל מניתוח סטטיסטי ראשוני של הפרוטוקול (זה מה שהספקתי, בשלב הזה):

מהרגע שהתחלתי לטעון לגופו של ערעורי ועד למקום בו הופסקתי בבוטות – להערכתי פחות משעה, ברוטו, ספרתי בפרוטוקול 608 – שש מאות ושמונה! – התפרצויות של האב”ד והחב”ד לתוך דברי – וזה בהרכב חסר!

תאר לעצמך כמה התפרצויות לדברי אפשר היה לספור אם היה הדיון בפני הרכב מלא.

והוסף לכך את ההתפרצויות לדברי של ב”כ הקובל – טרם ספרתיהן – אותן ביה”ד גם לא ניסה למנוע.

שש מאות ושמונה התפרצויות לדבריו של הטוען, תוך פחות משעה – אתה מסוגל לתפוס את הדבר המטורף וההזוי הזה? האם אתה היית עובר בשתיקה אם בית משפט “רגיל” היה עושה לך כדבר הזה?!

תאר לעצמך שכל בתי המשפט היו נוהגין כך עם כל הטוענים … כל 35,000 חברי הלשכה – כולל אותך – היו עולים ירושלימה, להבעיר צמיגים מול שערי משפט 1, במחאה על הטירוף הזה.

הלאה: ספור בעצמך בפרוטוקול כמה פעמים האב”ד מפריע לי ומפסיק את טיעוני המסודר בדרישה “לעשות סדר” בטיעוני, לטעון “בצורה מסודרת” וכו’.

ולמה הוא חוזר על כך שוב-ושוב? כי הוא בא לא מוכן לדיון.הוא אפילו לא קרא את הודעת הערעור, ובוודאי שלא את התיק. עצמו.

כך, למשל, השאלה אם אני טוען גם בעניין הכרעת הדין וגם בעניין גזר דין.

והאב”ד אפילו לא ידע שמדובר בשני כתבי קובלנה.

ויש גם בורות מדהימה של האב”ד והחב”ד בעניינים הכי אלמנטאריים:

כשטענתי לחוסר סמכות מקומית (של הערכאה הדיונית, כמובן, כי זה מה שטענתי שם, וגם בערעור) אמר לי החב”ד כי “יש בית דין ארצי אחד” … נו, באמת!

וגם כשהסברתי להם שהמדובר בסמכות המקומית של הערכה הראשונה הם אומרים לי שזה “עניין פנימי של ועדות האתיקה”, וגם שואלים אותי באיזה סעיף של החוקזה מופיע.

תאר לעצמך ששופט בית המשפטה העליון – ערכאת המדינה המקבילה לביה”ד הארצי בלשכה – שואל אותך שאלות כאלה! איזו בושה!!!

והם לא יודעים מה זה “תגובה סטאטוטורית”.

והאב”ד מעיד על עצמו שהוא “לא יודע מה אומר סעיף 20” (לחוק הלשכה), והוא גם לא מבין איך סעיף 97 מפנה לסעיף 20.

והשאלה איזה עיוות דין נגרם לי בכך שלא ניתנה לי הזדמנות לתגובה סטאטוטורית … האם הוא באמת לא מבין את מקומה ותפקידה?!  והאם הוא באמת חושב שהתגובה הסטאטוטורית יוצרת עבירה כאשר הנילון מוותר על זכותו, אבל כאשר הוא לא מוותר עליה – היא רק “אופציונלית” מבחינת הקובל?

וראית אב”ד שלא יודע מהו סדר הטיעון בערעור?

וכמה פעמים אני צריך להסביר שה”כניסות” לדברי פוגעות ברצף הטיעון ולא מקצרות או מייעלות את הדיון, ולהיתקל בתגובה השחצנית של האב”ד?

ומה עם חוסר הנימוס? ראה למשל את זה:

עו”ד דסאו, אב”ד: אני לא הבנתי בכלל את הטענה הרגיל. לא הבנתי מה ההפרדה ומה בטיח. עכשיו, תקשיב שנייה מר ניר, תקשיב.

אתם, “אניני” ה”סגנון” אשר מוצאים פגמים-שב”סגנון” בכל דבר-ביקורת “קשה לעיכול”, מה הייתם אתם עושים אם אני הייתי עונה לכם בסגנון הזה – סגנון וולגארי וגס, בו לא מדברים אפילו אל הרוכל-בשוק – ומה הייתם עושים אם שופטים היו מדברים אליכם כך?!

יכולתי להמשיך ולדלות מהפרוטוקול הרבהדברים – אבל נדמה לי שזה מספיק כדי לחזור ולומר דבר אחד: אם בתי המשפט ה”רגילים” היו נוהגין כך, כל 35,000 חברי הלשכה – כולל אותך – היו עולים ירושלימה, להבעיר צמיגים מול שערי משפט 1, במחאה על הטירוף הזה.

ולסיכום:

• “נבצרות” ישרא-בלוף;

• חוסר מזג שיפוטי;

• סגנון וולגארי וגס;

• חוסר נימוס;

• ניהול הדיון בלי לקרוא את התיק(ים) לפני כן;

• בורות בדיני הלשכה ובדין הכללי;

• תרבות שפיטה קלוקלת;

• ו-608 (שש מאות ושמונה!) התפרצויות לתוך דברי, כבר אמרתי?

כיוון שמבחינה משפטית הדיון החוקי בערעורים האלה לא החל, אתה מוזמן להורות על החלפת ההרכב, ופתיחת הדיון מחדש, אשר, מבחינה משפטית, היא, כמובן, פתיחה מקורית.

כן אתה מוזמן להתלונן בפני מוסדות האתיקה על התנהגותם של האב”ד והחב”ד – התנהגות שאינה הולמת עורכי-דין (במיוחד במעמדם!), ופגיעה אנושה בכבוד המקצוע (אני יכול לעשות זאת גם בעצמי, אבל תלונה שלך תהיה יותר אפקטיבית).

 

בכבוד רב,

 

שמחה ניר, עו”ד