הסתמכות בית המשפט על המומחה
הסתמכות בית המשפט על המומחה
עוד ראוי ללמוד מההחלטה הנ”ל (אורן סבינה נ’ אברהם כהן) כי הסכמת הצדדים בדבר מומחה אינה מייתרת כלל את הביקורתיות הדרושה מצד ביהמ”ש בבואו לבדוק את חוות הדעת, שכן ככל שנפל פגם בחוות הדעת – ייפול פגם בפסק הדין שבעתיים, כי אם צד לדיון לא יקבל את מה שמגיע לו, הוא גם עלול להפסיד נזק נלווה שהיה נפסק לזכותו, כמו גם החזרי אגרות, החזרי שכר מומחים ושכ”ט עו”ד, ואולי גם עלול לממן את הוצאות הצד הנגדי.
הסתמכות בית המשפט על המומחה
מאת: ד”ר אברהם בן עזרא
בנושאים של ליקויי תכנון ובנייה הנדונים בבתי המשפט, ברוב המקרים יש פער ניכר בין עמדות הצדדים, שאם לא כן, המחלוקת הייתה נפתרת מחוץ לכותלי בית המשפט.
אף על פי שמומחה אמור לתת חוות דעת אובייקטיבית ולא לרצות את הצד שמינה אותו ושכר את שרותיו, (ראה ע”א 86/86 אחד העם שפירא בע”מ נ’ לשם אריה ורבקה, פס”מ תשמ”ח 1 מעמ’ 3 – להלן ציטוט), במקרים רבים הולך המומחה אחר מי ששילם את שכרו ובכך נכשל:
“נסיונו של המהנדס טיגרמן להיתלות בסיווג התיקני בעילה לאי ביצוע התיקונים הדרושים הוא כשלעצמו, גורע ממהימנותו וממיומנותו ומעלה עליו את החשד של נטיה לבעל הדין שהזמינו ומשלם את שכרו”.
לאמור, אל לו למומחה להיעתר לבקשותיו של הצד ששכר את שירותיו, אלא לחוות דעה מקצועית ללא פניות ולא לשמש כלי למטרות צד לסכסוך ולדיון.
דוגמא נוספת לבקורת בית המשפט על רצונו של המומחה לרצות את שולחו מצויה בת”א 10689/03 גור עמית ואפרת נ’ ורדי ברוך וסמדר, פדאור 06 (01) 838. להלן ציטוט:
“אני מקבל את טענת התובעים כי בעוד חוות דעתו של מר רון סתמית ובלתי מפורטת ומונעת על ידי הרצון להשית על הנתבעים את סכום ההוצאות הקטן ביותר, הרי חוות דעתו של מר פרמינגר מפורטת”.
יש לדעת כי דווקא בתחום שמאות מקרקעין ישנה חשיבות מרבית לחוות הדעת של המומחה ולהערכותיו האובייקטיביות.
בעוד שעלויות תיקונים ניתנות להוכחה בשיטה פשוטה יחסית, אין הדבר כך לגבי הערכות שומה.
והנה, אותו שמאי מקרקעין רון מונה ע”י בית המשפט בת”א 31791/95 אורן סבינה ואח’ נ’ אברהם כהן, בית משפט השלום בתל אביב, שופטת: ש’ דותן, [לא פורסם], כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט במצב בו כל צד לדיון נשען על חוות דעת מקצועית משלו והפער בין שתי חוות הדעת היה רב מאוד.
בית המשפט סבר כי מינוי מומחה מטעמו יסייע לו בהגעה אל הצדק, אך למרבה הצער המומחה לא עמד בציפיות, וכה נפסק בהחלטה בתיק זה:
“כיוון שבמהלך הביקור התגלו עובדות שלא עלו בקנה אחד עם חוו”ד המומחה, מר רון ותשובותיו בחקירה הנגדית, הוריתי על זימונו לבית המשפט לשם מתן תשובות לשאלות שהתעוררו במהלך הביקור.
לאחר שתמה חקירתו של מר רון, ועם תום העדויות הוגשו סיכומי ב”כ הצדדים, אולם למרבה הצער אין באפשרותי לסיים התיק בפסק דין בשלב זה מאחר ולהשקפתי אין בחומר הראיות נתונים מספיקים לקביעת הנזק הישיר, עלות התיקונים וירידת הערך.
נכון אמנם כי לאור חקירתו הנגדית של מר רון נראה שטענתו לפיה לא נגרמה לדירות ירידת ערך אינה מבוססת (בלשון המעטה) וזאת כיוון שברור שפער הגבהים בין חלקי הדירה הוא ליקוי חמור אשר לא הובהר די הצורך אם הוא ניתן לתיקון, ואם אמור המצב בדירות להשאר כמות שהוא, ברור שמדובר בליקוי תכנוני שגרם לירידת ערך שאין אני מסוגלת לאמוד אותה ללא חוות דעת של מומחה.
גם עמדתו של המומחה בכל הנוגע לשקיעת תוספת הבניה אינה מקובלת עלי ואני סבורה שיש בתיק יותר משמץ ראיה לפיה הגורם לסדקים בדירות הינו בתכנון לקוי שגרם לשקיעה של התוספת ולסדקים “פראיים” כהגדרת מר רון.
לאור מסקנתי זו לא אוכל להסתמך על חוות דעתו של מר רון כיוון שגם אילו קיבלתי את עמדת מר לאואר ככל שהיא נוגעת לגורמי הליקויים, אין בחומר הראיות תשתית ראייתית לקביעת עלות התיקונים ובעיקר הערכה של ירידת הערך שלהשקפתי הינה מרכיב כבד משקל בנזק.”
בלשון אחר, חוות דעתו של מומחה בית המשפט לא תאמה את מה שבית המשפט ראה במו עיניו בעת הביקור באתר; מומחה בית המשפט לא נתן מענה ראוי לשאלה האם הליקוי העיקרי ניתן לתיקון אם לאו; מומחה בית המשפט גם לא העריך את עלות התיקון למקרה שנגרם במבנה נזק בלתי הפיך, ואף לא ענה על השאלה – האם הנזק שנגרם הוא אכן בלתי הפיך.
מסקנת ביהמ”ש להיעזר במומחה נוסף (אחר) לשם בירור הסוגיות הללו היא היחידה שהייתה יכולה להתקבל בנסיבות אלו.
אלא שלמרבה הצער, לא תמיד מואיל בית המשפט לבקר באתר ולרדת לשרשם של הטענות והבעיות, כבמקרה דנן.
יש ובית המשפט סומך את ידיו על חוות דעתו של המומחה במיוחד כשזה מונה בהסכמת הצדדים, ואילו נהג כך בימ”ש נכבד זה – צד אחד לדיון היה נפגע ללא צדק.
עוד ראוי ללמוד מההחלטה הנ”ל (אורן סבינה נ’ אברהם כהן) כי הסכמת הצדדים בדבר מומחה אינה מייתרת כלל את הביקורתיות הדרושה מצד ביהמ”ש בבואו לבדוק את חוות הדעת, שכן ככל שנפל פגם בחוות הדעת – ייפול פגם בפסק הדין שבעתיים, כי אם צד לדיון לא יקבל את מה שמגיע לו, הוא גם עלול להפסיד נזק נלווה שהיה נפסק לזכותו, כמו גם החזרי אגרות, החזרי שכר מומחים ושכ”ט עו”ד, ואולי גם עלול לממן את הוצאות הצד הנגדי.
להלן נוסח ההחלטה בשלמותה:
בבית משפט השלום בתל אביב – יפו ת”א 031791/95
בתי המשפט
בפני כב’ השופטת שרה דותן
09/11/1998
בעניין: אורן סבינה
צ’רניאבסקי יעקב
שמעון גרמה
התובעים
נגד
אברהם כהן
הנתבע
החלטה
התובעים אשר חפצו להרחיב את דירותיהם על ידי תוספת בניה לבית הקומות בו התגוררו, שכרו את שרותיו של נתבע 1 שהינו מהנדס בנין על מנת שיתכנן את תוספת הבניה ויפקח “פיקוח עליון” על העבודות.
עם תום עבודות הבניה התגלו בבניין ליקויים חמורים המהווים את עילת התביעה בתיק שבפני.
שני הצדדים הגישו חוות דעת התומכות בעמדתם ולנוכח הפער אשר אינו ניתן לגישור בין חווה”ד מונה על ידי, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט.
מהנדס צבי רון אשר מונה על ידי הגיש את חוות דעתו, בתאריך 2.6.96 ועל פי האמור בחווה”ד הנ”ל את עיקר הליקויים יש לזקוף לחובת עבודות הגימור אשר בוצעו על ידי התובעים.
עו”ד לאואר, ב”כ התובעים לא השלים עם מסקנה זו וזימן את המומחה לחקירה על חוות דעתו, במהלך חקירתו הנגדית של מהנדס רון התעוררו מספר שאלות אשר הצדיקו ביקור במקום שנערך על ידי בתאריך 8.2.95.
בביקור הנ”ל נצפו על ידי ליקויים חמורים ביותר אשר תאורם בפרוטוקול אין בו כדי לשקף חומרתם, והמדובר בהבדלי גובה בין חלק שהוסף למבנה הקיים לבין הדירות, וסדקים עמוקים בקירות התוספת ובחיבורים.
על מנת להמחיש את התאורים היבשים שבפרוטוקול הביקור הוריתי לעו”ד לאואר להגיש צילומים של הנקודות עליהן התמקדנו בעת הביקור, ואכן לוח הצילומים שהוגש על פי החלטה זו ממחיש (אם כי לא באופן מלא) את הליקויים שנתגלו בבניין ובדירות.
כיוון שבמהלך הביקור התגלו עובדות שלא עלו בקנה אחד עם חוו”ד המומחה, מר רון ותשובותיו בחקירה הנגדית, הוריתי על זימונו לבית המשפט לשם מתן תשובות לשאלות שהתעוררו במהלך הביקור.
לאחר שתמה חקירתו של מר רון, ועם תום העדויות הוגשו סיכומי ב”כ הצדדים, אולם למרבה הצער אין באפשרותי לסיים התיק בפסק דין בשלב זה מאחר ולהשקפתי אין בחומר הראיות נתונים מספיקים לקביעת הנזק הישיר, עלות התיקונים וירידת הערך.
נכון אמנם כי לאור חקירתו הנגדית של מר רון נראה שטענתו לפיה לא נגרמה לדירות ירידת ערך אינה מבוססת (בלשון המעטה) וזאת כיוון שברור שפער הגבהים בין חלקי הדירה הוא ליקוי חמור אשר לא הובהר די הצורך אם הוא ניתן לתיקון, ואם אמור המצב בדירות להשאר כמות שהוא, ברור שמדובר בליקוי תכנוני שגרם לירידת ערך שאין אני מסוגלת לאמוד אותה ללא חוות דעת של מומחה.
גם עמדתו של המומחה בכל הנוגע לשקיעת תוספת הבניה אינה מקובלת עלי ואני סבורה שיש בתיק יותר משמץ ראיה לפיה הגורם לסדקים בדירות הינו בתכנון לקוי שגרם לשקיעה של התוספת ולסדקים “פראיים” כהגדרת מר רון.
לאור מסקנתי זו לא אוכל להסתמך על חוות דעתו של מר רון כיוון שגם אילו קיבלתי את עמדת מר לאואר ככל שהיא נוגעת לגורמי הליקויים, אין בחומר הראיות תשתית ראייתית לקביעת עלות התיקונים ובעיקר הערכה של ירידת הערך שלהשקפתי הינה מרכיב כבד משקל בנזק.
לאור האמור לעיל, עם כל הצער שבדבר אין מנוס אלא למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט, ואני ממנה את מהנדס יצחק ברמן, רחוב ארבע ארצות 18, ת”א, על מנת שיבדוק את המבנה ויחווה דעתו בשאלה האם הליקויים בתוספת המבנה נובעים מתכנון לקוי או עקב מחדלים בביצוע.
כן יאמוד המומחה את עלות התיקונים וירידת הערך בגין הליקויים אשר אינם ניתנים לתיקון.
הצדדים יעמידו לעיונו של המומחה את התוכניות וחוות הדעת שהוגשו על ידם.
אין להעמיד לעיונו של המומחה את חוות דעתו של מר רון ועדותו בביהמ”ש.
לאור העובדה שגם להשקפתו של מר רון אחראי הנתבע לפחות לגבי חלק מן הליקויים, אני סבורה שבשלב זה יש להטיל את תשלום שכרו של המומחה על הנתבע אשר יפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 10 ימים, 7,000 ש”ח להבטחת שכרו של המומחה.
ניתנה ביום 9.11.98.
שרה דותן, שופטת