לפני עזה ואחריה

חוסן 09.05.2007 – כ”א אייר תשס”ז

            הפרוטוקולים של ערב מלחמת לבנון השנייה מלמדים אותנו שהדרג הצבאי היה משוכנע שאי אפשר לשחרר את חיילנו החטופים במבצע צבאי.  משום כך ומשום החשש לאבדות כוונה פעילות צה”ל נגד החיזבאללה לענישה. טכנית צדקו מנהיגנו, בהעדר מידע על מיקום החטופים פעולה ישירה לחילוצם הייתה בלתי אפשרית. אבל ניתן לשער שלו היו כרגע מאות ואולי אלפי אנשי חיזבאללה שבויים בידנו, קוראים למשפחותיהם בלבנון, מהשכבה העממית התומכת בחיזבאללה, להפעיל כל לחץ אפשרי לשחרורם כמעשה משפחתו של סמיר קונטאר, כי אז קלפי המיקוח שלנו היו אחרים לגמרי ושבויינו, אם עודם בחיים, זוכים לחזור לחיק משפחותיהם. בלי לנתח את הסיבות, צה”ל לא הפעיל את כוחותיו בראיה של לקיחת שבויים – לא בכוחות, לא באמצעים ולא בתזמון. למעשה וויתרה המדינה מראש על החזרת השבויים למרות הצהרותיה.

            במוקדם או במאוחר יאלץ צה”ל לפעול ברצועת עזה. גם אם ההשתלטות תהיה מהירה, מאגרי התחמושת של החמאס וגרורותיו יושמדו, רבים מלוחמיו יהרגו ויפצעו והקהילייה העולמית לא תקום נגדנו על הרג החפים מפשע, שבצפיפות העזתית אין להימנע ממנה, נאלץ בסוף לצאת. לשם התרסה סביר שהפלשתינים ירו את שארית הקסאם שברשותם, בשרידי חוליות השיגור שנותרו, מיד לאחר היציאה. כעבור חודשים מעטים יהיו המחסנים מלאים מחדש. לוחמים חדשים ימלאו את השורות וחוזר חלילה. מדינת ישראל צריכה לקיים בידה כושר מיקוח גם ליום שאחרי וגם להחזיר לידיה את גלעד שליט השבוי בידי.

            גם בחברה הפלשתינית גורל האסירים הוא מקור הלחץ הגדול ביותר על גורמי הכוח ברשות כמו שגורלם של חטופינו מטריד את החברה הישראלית. לכן המדד לכל מבצע עתיד ברצועת עזה לא צריך להיות מספר ההרוגים, מספר המחרטות שנהרסו, מאגרי התחמושת שפוצצו או המעבדות שנהרסו. באווירת ההקרבה והג’יהאד השוררת ברשות הפלשתינית ובעיקר בעזה, ברמת חיים של עוני ומחסור החברה הפלשתינית תספוג, כמובן מאליו, כל נזק ברכוש או בנפש שישראל מסוגלת לגרום. צה”ל צריך בעתיד למדוד את הצלחתו בשורות השבויים הנאספים למכלאות ושסיכוייהם לראות את קרובי משפחתם בעתיד הקרוב מותנה בגורלו של גלעד שליט או בקצב מטחי הקסם על שדרות. הלחץ המשמעותי ביותר על חוליות משגרי הקסאם בעזה יכול להיות לחץ המשפחות שסיכוייהם לראות את יקיריהם מותנה באותו הירי. יש לזכור שהחברה הפלשתינית נוהגת בכבוד במשפחות האסירים והשבויים .

            אם לצה”ל ולמדינת ישראל אין פתרונות יצירתיים למבצע אפשרי בעזה, פתרונות שמעריכים את השפעת המבצע אל העתיד ומשפרים את כושר המיקוח הישראלי מול החמאס אבל גם מול הרשות הפלשתינית בכללה כי אז מבצע צה”ל יהיה בעיקר מענה לדרישות העורף הישראלי מאשר לאיום הקסאם הפלשתיני.

דני רשף