ב”ה

שיטת ההגנה הטובה ביותר…                        

האיש הדגול הזה קבע שבעוד שנה… מיהר לתקן – בעוד יומים, ה-issue לא יהיה – אולמרט ופרץ, אלא תהליך עבודתה של וועדת וינוגרד….

כולם יודעים ששיטת ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. גם שמואל גורדון, וותיק מערכות ישראל, יודע זאת. על כן, כאשר נתבקש אל הטלויזיה הישראלית להגיב על מסקנות ועדת וינוגרד, תקף את הוועדה. האיש הדגול הזה קבע שבעוד שנה… מיהר לתקן – בעוד יומים, ה-issue לא יהיה – אולמרט ופרץ, אלא תהליך עבודתה של וועדת וינוגרד…. האיש אינו שוכח להדגיש שהוא עוסק כבר שנים בחקירת תהליך קבלת ההחלטות ערב מלחמת יום הכיפורים, וחוץ מזה, הוא חבר של דן חלוץ… הוא אומר משהו על קבלת החלטות בתנאי לחץ, תנאים שבהם לא היו חברי הוועדה….

הפעם האחרונה, ואולי היחידה, בה נקטה ישראל בשיטה הנ”ל, היתה במלחמת ששת הימים, ואכן, נראו התוצאות. ועל כן לא חזרה עוד ישראל על הטעות הזו. נצחון מוחץ הוא בעייתי. זה לא כל כך קל לזחול אל שולחן הדיונים ולהודות בתבוסה לאחר נצחון כזה, שהוטל לחיקך כתפוח אדמה לוהט, ברחמי אלוקי ישראל על בניו. איך תנהל משא ומתן מעמדת כח? איך תסביר כניסה למשא ומתן עם תולעת שנרמסה? בקיצור, אם רוצים, באמת ובתמים, למסור את הארץ, אסור לנצח!

וזאת הסיבה שאנו עדיין, לאחר 59 שנות “עצמאות”, בעמדת הגנה. אפילו איננו דורכים במקום, אלא נסוגים, מחריבים ומגרשים יהודים.

ולפשע המילניום, חורבן הארץ על ידי המדינה שהשמאל בנה, עדיין לא קמה, וכנראה גם לא תקום וועדת חקירה. כי אם זו תפעל בהגינות, היא תיאלץ לקבוע שהמדינה שהשמאל בנה, איננה חוקית וחייבת להתבטל.

במלחמה על עצם הקיום מול אויב גרוע מן הנאצים לא תוקפים, בקושי מגיבים מדי פעם, אך בהגנה על הפושעים ועל פשעיהם, משתמשים בכל הארטילריה. כאן גורדון מרגיש כמו צפור דרור… רעידה קלה בכנף.. 

שום מערכה לא תוכננה בדקדקנות כזו, כמו חורבן גוש קטיף וצפון השומרון, עדות מבעל הדבר עצמו, החבר של גורדון:

“ המפונים וילדיהם הם חלק מאיתנו. חלקם אחים לנשק בעבר או בהווה. בעת הזו, ורק בה, ניצבים אנו לרגע משני צידי המשימה, אך מיד עם השלמתה נתייצב שוב, כתף אל כתף אל מול האתגרים שעוד נכונו לנו, כעם, כמדינה וכצבא.
“צה”ל נערך ביסודיות ובמקצועיות תוך שילוב בין-ארגוני ובין-יחידתי יוצא דופן. הרצינות בה בוצעה הכנת המשימה והאחריות שהופגנה על ידי כל המשתתפים ראויה לציון….

“המפקדים הם שיובילו, הם שיטפלו במצבים המורכבים, הם שיקבעו את האופן בו ייחרט המהלך בזיכרון העם. עלינו לאפשר לאמצעי התקשורת להביא את התמונות והקולות לכל בית בישראל, לתת לכל אחד את ההזדמנות להיות חלק מן התהליך. נבצע את המשימה ללא נפגעים תוך עמידה בלוחות הזמנים, ולאורם של רוח צה”ל וערכיו.  זהו מבחננו. 
“מפקדי צה”ל וחייליו, סופה של המשימה הוא בפינוי מלא של רצועת עזה מנוכחות ישראלית – אזרחית וצבאית….

“מפקדי צה”ל וחייליו, אני גאה בכם ובוטח ביכולתכם להשלים המשימה”.

איש לא היה בתנאי לחץ. ה”אויב” היה פאסיבי לגמרי, ולמרות שכל ההכנות היו גלויות לעין כל, נקטו האנשים בשיטת הפאטאליזם –  אם אני לא אראה, זה לא יקרה, ואם יקרה, מה יכולתי לעשות, הלוא אנשים אחים אנחנו… אפילו הרמטכ”ל אמר….

וכפי שהתייחסו המגורשים להיערכות צה”ל לפשע, כך התייחסה המדינה שהשמאל בנה להתעצמות החיזבאללה בלבנון, ובכלל לא נלחצה במשך כל השנים בהן כל פרט בהתעצמות החיזבאללה בלבנון היה ידוע. כך מעיד גם יוסי שריד, מי שהיה חבר בוועדת חוץ ובטחון (18.5.2005)

:

“… איש לא יסתכן עוד בנבואה מה יילד יום, אבל היום יכול ללדת מציאות רגועה באופן יחסי, כשם שהוא יכול ללדת פורענות. צבא לבנון לא ירד עד כה לתפוס את עמדותיו בדרום המדינה, האזור כולו הוא עדיין “ארץ החיזבאללה”, והארגון המסוכן ערוך על קו הגבול, מצויד וחמוש מכף רגל ועד ראש. לרשותו עומדים היום אמצעי לחימה שלא היו לו לפנים, הטווחים ארוכים יותר והאיומים חריפים יותר”.

פתאם, לחץ! ממש הפתעה!

מובן ששום הדיוט וגם לא שום אידיוט האמינו שישראל יצאה למערכה הזו כדי לשחרר את החטופים. ואם כן, בוודאי שצריך לתלות את כל שושביני ה”מלחמה” הזו. כי זו ההוכחה הטובה ביותר שיצאו למלחמה בלא שום היערכות ובלא שום הכנה.

כדי “להצדיק” את היציאה החפוזה והבלתי מובנת להרפתקאה בלבנון, מיהר האולמרט להציע עוד סיבה – ה”מלחמה” הזו תהיה מנוף להמשך ההתקפלות. וברור, שמי שמת להתקפל, אסור לו לנצח. ועל כן, במודע, הופכים חיילים יהודים לבשר תותחים בבינת’ ג’בל, מבלי להזהירם שבמקום בו הם מתרכזים הם מבטיחים לעצמם את המוות. כי מי סופר?

ללבנון נשלחו החיילים בדם קר של פוליטיקאים ציניים, חסרי רגשות, שהשתמשו בילדי ישראל למניפולציות פוליטיות מרושעות.

וכולם ישלמו! מה שקרה בלבנון, הוא פרט אחד מתוך מכלול עצום של פשיעה מזוויעה נגד העם היהודי. וכזה יהיה גם התשלום. אי הנעימות בעקבות דו”ח וועדת וינוגרד, איננו אף אפס קצהו של העונש שיושת על כל הפושעים. אפילו שרון רחוק עדיין מריצוי ענשו עד תום.