יושב לו השועל באמירו של אילן, ובפיו גבינה.

נח לו העורב עלי ארץ, מתחת.

נח לו העורב יום ושבוע,

נח לו העורב חודש וחודשיים,

וגם שלושה חודשים, וארבעה: שמש, גשם, רוח סערה – דבר לא ירתיענו.

בוקר אחד ניעור העורב משנתו, פתח את ה”גלובס”, ויקרא אל השועל אשר ממעל:

שועל, שועל! האם ראית את הגלובס הבוקר?

ויניע השועל ממעל את ראשו לצדדים, לאמור: לא, חברי המלומד. לא ראיתי הבוקר את הוורוד-הוורוד הזה.

ויאמר לו העורב להשועל: יורם ארידור העלה את מחירי הגבינות!

ויפתח השועל את פיו ויקרא woooowww!!!, והנה הגבינה צונחת-צונחת, היישר אל פיו של האורב.

חלפו שניות אחדות, ויתעשת השועל, ויקבל ברוח ספורטיבית את התרגיל אשר עשה לו העורב:

כל הכבוד לך, חברי המלומד, סידרתני סדר, אמר לו השועל להעורב, אבל שאלה אחת לי אליך: לשם מה המתנת לי עלי ארץ מתחת, יום ושבוע, חודש וחודשיים, וגם שלושה חודשים, וארבעה, ושמש, גשם, רוח סערה – דבר לא הרתיעך? הרי יכולתי, בינתיים, לברוח מכאן אל משל אחר!

ויען לו העורב להשועל: הרי אני אוהב גבינות יקרות!

וישב לו השועל להעורב: אבל יכולת לעשות לי את התרגיל הזה כאשר רק הגעת לכאן, ולהמתין עד אשר ארידור יעלה את מחירי הגבינות!

ויען העורב: אכן, יכולתי גם יכולתי, אבל מה עם ה-storage expenses?!