ב”ה

…. ברשות התורה

(ב) טוב – איש טוב מוציא רצון מה’ להביא טובה על כל העולם:

ואיש מזמות – הנמשך אחר מחשבות לבו הוא ירשיע את כל העולם כי מכריעם לחובה: מצודת דוד משלי פרק יב פסוק ב

את “ברכת התורה” לכל פשעיה, קבלה “מדינת ישראל” מרבני ה”ציונות הדתית”, בכלל, ומרבני הצד”ר בפרט.

הראשונים, חלקם תועים ומתעים בדרכי משיחיות השקר של ה”ממלכתיות”, האחרים, סתם נמושות או, העסקנות הפוליטית גברה אצלם על דעת תורה.

האחרונים, רבני הצד”ר, הם שונאי ישראל, מלשינים, מוסרים ורודפים, דוגמתם ידענו במשך כל שנות קיומנו המיוסר, בעיקר, בגללם!

אילולא תורות השקר שהוזרקו במיומנות לורידי הציבור ה”ציוני דתי”, לא יכולה היתה להתבצע בארץ ישראל מדיניות היודן-ריין. לכוחות השחור לא היה הכח המספיק, אפילו לא מול התנגדות פאסיבית, קל וחומר מול התנגדות אקטיבית של העם היהודי להתעללות בו. ה”שחורים” לא היו אפילו מנסים! זו הדרך היחידה למנוע “מלחמת אחים” – מאזן אימה – מאזן הרתעה.

מאזן כזה מתאמצים הרבנים לטרפד מלכתחילה. וגם מצליחים. כי את הדיאלקטיקה ודרכי הלוחמה הפסיכולוגית של האויב מבית, הם הפנימו היטב ועושים בהן שימוש לתפארת “מדינת ישראל”.

יובל שרלו (י”ב באייר, התשס”ז, 30 באפריל, 2007 ערוץ 7). מגדיר את העליה בערב שבת לחומש – כ”מניפולציה”. כל נסיון ונסיון של שרלו לטרפד את ישוב הארץ, או לגנות את העושים, בתירוצים שוללי עיתוי ודרך, מלווים בשבועת נאמנות לארץ ישראל ובהצהרה על תמיכתו בישובה. אחד בפה ואחד בלב, בצורה מתוחכמת, שתעלה לו ביוקר בעולם אחר… כבר אמר ינאי המלך לשלומציון: “אל תיראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס“.

הצבועים הם רבני הצד”ר, הנהנים משני העולמות – מן הכבוד שחולקים להם, בהיותם “תלמידי חכמים”, מחד, ומאידך, הם נהנים מן ההצטרכות אליהם של משנאי ה’ ועמו. וגם מזה על תנח את ידך…

הם יודעים שעל יראת תלמידי חכמים, בציבור שהוא בידיהם כחומר ביד היוצר, הם יכולים לסמוך תמיד, זה בגֵנים. אך כדי לזכות במשהו יראת כבוד (כך נדמה להם), מצד שונאי ישראל, הם חייבים לרקוד מה-יפית, שאם לא כן, פנה הודם, פנה זיום פנה הדרם. כי אצל שונאי ישראל אין אהבה חינם, שכן, זו כבר מזמן איננה בגנים שלהם.

נשק העיתוי

ארגון ניצי הפת”ח/בזי החמאס/עיטי עז א-דין אל-קאסם/עורבי חללי אל אקצה/יוני השלום “לקח על עצמו את האחריות”.

מי היה חושב שהמלה העברית התמימה – עיתוי – יכולה להפוך לנשק קטלני בידי מהרסינו ומחריבינו, כמו המלה, שהיתה פעם היפה מכולן – שלום.

זה עובד כך – אוטבוס מתפוצץ על עשרות נוסעיו. למחרת סיפורים “תורכיים” בכל התיקשורת. היו חתנים וכלות וגם תינוקות בעגלות, אבל מי סופר מחר. זק”א, אבו-כביר, חדרי ניתוחים, הלוויות מאופקות – פולקלור…. כך זה בארץ ישראל, שנכבשה על ידי המדינה שהשמאל בנה.

ארגון ניצי הפת”ח/בזי החמאס/עיטי עז א-דין אל קאסם/עורבי חללי אל אקצה/יוני השלום “לקח על עצמו את האחריות”.

ממשלת ישראל בודקת את ברומטר לחץ הדם הציבורי, ואת גובה גלי הזעם. הקבינט מתכנס להתייעצות דחופה. ההחלטה – שולח המפגעים לא יינקה. מטוס שולח טיל על רכב של “בכיר”, ה”בכיר” יוצא ללא פגע, “עובר אורח” – אוכלוס “חף מפשע” נהרג.

הניצים, הבזים, העיטים, העורבים, היונים מבטיחים נקמת דם.

העופר שלח’ים קופצים – אמרנו לכם – שלש דקות תמימות של שקט היו. שלש דקות בהן לא נפל גם טיל אחד בשטחה הריבוני של מדינת ישראל, ואז קמה מדינת ישראל ומפירה את השקט. לא יכלו לחכות לטבח הבא ו… להבליג עד העיתוי המתאים?

האורי אבנר’ים ימח שמם מגישים תביעה לבית הדין הבינלאומי בהאג בגין רצח אוכלוס חף מפשע. בכל מדינות אירופה מוצאים צווי מעצר נגד פושעי המלחמה, קציני צה”ל. אלה הופכים לאסירי ציון. מדינת ישראל מתיישבת על ספסל הנאשמים.

מישהו, באיזה מקום, מזכיר שלפני החיסול הממוקד שפוספס התפוצצו כמה עשרות יהודים, גם תינוקות, שחזרו מתפילה בכתל. אבל זה נבלע בהתמרמרות הכללית על רצח אוכלוס חף מפשע. כבוש ומדוכא.

באמתחתם של אלה יש גם שבתות, מועדים וימים טובים

לרבני הצד”ר יש עוד היבטים של עיתוי. באמתחתם של אלה יש גם שבתות, מועדים וימים טובים. וכאן אפשר להתפלסף ולהתפלמס על חילול שבת – כן או לא, ולהעביר את הזמן, עד שלא יישאר תחת רגלי עם ישראל אפילו סנטימטר אחד מאדמתו, וכל העם יהפוך למושבת אלמוגים בים התיכון.

כאמור, הרב הנכבד, זה שקבע שמגיני חברון הם בריונים המזיקים ל”ענייננו”, מתבכיין על הנזק שבעליה ה”מניפולטיבית” לחומש, דווקא בערב שבת. כך גרמו העולים לחילול שבת של חיילי צה”ל. א. החיילים היו צריכים לפנות אותם, וזה חילול שבת מיותר. ב. חיילי צה”ל, ר”ל, חיללו שבת בהגנה על יהודים בארץ ישראל (הגנה מיותרת לגמרי, כשכל המצב הבטחוני הרעוע הוא ביזמת מדינת ישראל לקידום חורבן לב ארץ ישראל).

 

זה בדיוק כמו – מה היה להם לעשות

שם – כאשר הערבים, ימח שמם רוצחים יהודים בארץ ישראל.
בכלל, כל ההתישבות בארץ ישראל היא מניפולציה, תשאלו את אורי אבנרי, ימח שמו, היהודים מתיישבים בארץ ישראל רק כדי לטרפד את השלום.

אתם יודעים למה נכשלה הפארסה הלבנונית? בגלל ה”מתנחלים”. במקום שחיילי צה”ל יתאמנו, הם נאלצו לבצע את מדיניות היודן-ריין הנאצית בגוש קטיף ובצפון השומרון, ועכשו, ה”מתנחלים”, מכשילים אותם גם בחילול שבת. הכל בגלל ה”מתנחלים“.
העליה בערב שבת היתה מהלך מזהיר. העובדה שמדינת ישראל היא מדינת רשע ופשע, דמים וזדון, בחסות משיחיות השקר של ה”ממלכתיות”, אינה צריכה להיכנס כלל לחישובי שבי ציון.

הרב שרלו בעד עליה לחומש, רק העיתוי, עפעס, לא במקום. ברור שהוא בעד עליה. האם לא היה זה הוא ששלח את תלמידיו להחריב את גוש קטיף ואת ישובי צפון השומרון, כדי לזכות את הרבים לשוב ולעלות. והלוא אין שמחה כשמחת העליה על הקרקע…

לא עלינו המלאכה לשמור על נשמותיהם החוטאות של עוכרי ישראל ועוקריו.

לא די שאין הם מחוייבים לגרש יהודים מארץ ישראל, אלא, זהו איסור גמור. לא רק מבחינה יהודית, אלא גם מבחינה כלל אנושית. וכבר דברנו על כך – יהודי שאיבד את זהותו ואת עצמיותו הוא לא כלום! עב”מ חסר רגשות. רובוט חסר מודעות לעצמו ולתכליתו שאותה איבד, לא אדם.

ואשר להגנה על יהודים בארץ ישראל, מיותר להכביר מלים. רק שונאי ישראל ייתלו ב”שבת”, כדי לשלול את הדבר המובן מאליו.