האחריות על עורף המדינה בשעת חרום
האחריות על עורף המדינה בשעת חרום
אחת לתקופה קם גורם נוסף ומציע להעביר את הגנת העורף למשרד לביטחון פנים, כאשר כבר ברור כי הבעיה המרכזית במלחמת לבנון לא הייתה מבנית, אלא בעייתה של ממשלה שלא הבינה שתגובתה של הממשלה היא מלחמה ולא הפעילה את המערכות הנדרשות כולל מל”ח. רעיון ההעברה זה אינו חדש. הוא יקר, בזבזני ולא מעשי. מוטב שלא לבזבז את זמנה של המדינה על רעיון נוסף לשינוי ארגוני ולהתמקד בהסקת המסקנות האמיתיות מהמלחמה הכושלת ולחזק את פיקוד העורף.
רקע כללי
ועדה פרלמנטארית בראשות ח”כ עמי אילון ממליצה להעביר את האחריות בעורף מצה”ל לידי המשרד לביטחון פנים, כך פורסם לאחרונה. במסגרת ההמלצות הוסיפה וקבעה הועדה כי יש להקים רשות לאומית לשעת חרום ולאחד את כל
חברי ועדת משנה לצד ועדת החוץ והביטחון של הכנסת קבעו הנחת יסוד שלפיה בכל מלחמה עתידית יהפוך העורף לחזית. אירועי מלחמת לבנון השנייה הדגישו את העובדה כי אין גוף בממשלה שמייצג את צורכי העורף. הדבר בא לביטוי בכך שנושא מוכנות העורף לא נלקח בחשבון במסגרת ה
מעיון בדוח הראשוני של הועדה, על 35 עמודיו, אכן הושקעה מחשבה רבה ועבודה רבה מצד חברי הועדה בעיבוד וכתיבת הדוח, אך המסקנה להעביר את פיקוד העורף למשרד לביטחון פנים ולהקים גוף חדש מופקד על הנושא אינה נכונה.
חסר באופן בולט בדו”ח זה ההיבטים הבאים:האם לאור האיומים שאכן הוצגו, אכן נדרש להעביר את האחריות מצה”ל, וכבכל רעיון מרכזי שהוא חשוב למדינה, חסר הצגת חסרונות ההצעה כמקובל, הרי אין הצעה שאין לה גם חסרונות.ודבר נוסף, ההצעה זו היא לא דבר חדש, כבר הוקמו בעבר ועדות לבחינת הנושא, לכן חשוב היה לצרף לדוח למען השקיפות מדוע ההצעה נגנזה מספר פעמים קודם ולא בוצעה.
הנחות יסוד
רא
הנחת יסוד נוספת, העיקרון המנחה צריך להיות שלא נכנסים ל
האחריות על הגנת העורף כיום
הבה ונעשה מעט סדר ונבהיר על מי כיום האחריות לביטחון והגנת העורף בשעת חרום
מערכת הביטחון
-הוא הכינוי למכלול הארגונים העוסקים בהגנה על ביטחון מדינת ישראל, כלומר על הגנת תושביה מפני אויבים מבחוץ ומבית. בה כלולים חלק רב מהארגונים המפורטים מטה.
משרד הביטחון
(ברא
צבא הגנה לישראל
הוא צבאה של מדינת ישראל והארגון המרכזי לשמירת בטחונה.הצבא נתון למרות הממשלה.
הדרג הפיקודי העליון בצה”ל הוא המטה הכללי ובראשו עומד ראש המטה הכללי בהתאם לחוק יסוד הצבא .צה”ל נתון למרוּת הממשלה והשר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון.
פיקוד העורף – צה”ל
הוא הפיקוד המרחבי הרביעי של צה”ל. מפקדת פיקוד העורף הוקמה בפברואר 1992, בעקבות מלחמת המפרץ, עד להקמת לפיקוד, היה הטיפול בעורף באחריות מקחל”ר – מפקדת קצין חיל רא
ההחלטה על הקמת פיקוד העורף שהוא גוף חדש יחסית, הייתה חיונית משלושה היבטים והם:
ההיבט החוקי – חיל העורף לפני מלחמת המפרץ הורכב משלוש מפקדות עורף הכפופות לפיקודים המרחביים (צפון, מרכז ודרום). האחריות הפיקודית עליהן הייתה של אלופי הפיקודים. לחיל העורף – הגוף המקצועי והארגוני – לא הייתה כל סמכות ואחריות בשטח. מצב זה סתר את חוק ההתגוננות האזרחית מ-1951, אשר העניק עצמאות וסמכויות נרחבות לחיל העורף
ההיבט המבצעי – במתארים השונים נקבע כי יש להיערך בעורף במקביל ללחימה בחזית. במקרה כזה, ישחרר פיקוד העורף את אלופי הפיקודים האחרים (צפון, מרכז ודרום) מהדאגה לעורף, ויאפשר להם להתמקד בצרכים המבצעיים בחזית/
ההיבט הארגוני – הקמתו של פיקוד העורף תאפשר התייעלות ביחידות הקיימות, ותבטיח תיאום טוב יותר עם כלל הגופים האזר
פיקוד העורף על פי הגדרת הפ”ע (הוראות הפיקוד העליון) נועד להוות בין היתר את ההתגוננות האזרחית ולשמש כסמכות מקצועית רא
חוק הג”א (התגוננות אזרחית)
הג”א הוקם במאי 1948, תחת השם “
בשנת 1951 נתקבל בכנסת חוק המ
הפעלת החוק כיום הינה באחריות צה”ל/פיקוד העורף ובהנחיית משרד הביטחון.
מל”ח (משק לשעת חרום)
מערך מל”ח (משק לשעת חירום) הוא גוף בין משרדי באחריות משרד הביטחון, שתכליתו לשמש כגוף מתאם ומרכז של פעילות הגופים בשלטון המקומי והמרכזי כאחד, בעת פגיעה בעורף הגורמת ל
· להבטיח את הפעלת המפעלים החיוניים ולדאוג לאספקה ומתן
· להכין את הרשויות המקומיות – האחראיות כל אחת בתחום
· להיערך לטיפול באוכלוסייה מפונה.
יודגש, כי בראש מערך מל”ח עומד שר הביטחון המשמש גם כיו”ר ועדת מל”ח עליונה.
המשרד לביטחון פנים
הוא גוף מטה משולב, המאחד ומפעיל שתי זרועות: משטרת ישראל ו
אחריות מיניסטריאלית
תפקידיו העיקריים של השר לביטחון הפנים, מתמקדים באחריות המיניסטריאלית לתפקוד המשטרה ו
תפקידים
תפקידו של המשרד לסייע לשר בביצוע האחריות הכוללת לביטחון הציבור, בעיקר קביעת מדיניות, הנחיה והכוונה של הזרועות העוסקות באכיפת החוק ושמירת הסדר הציבורי, הכוונת מערך הכליאה ופיקוח על שתי הזרועות הללו. במשרד יבצעו את כל הנדרש כדי לסייע לשר בנטילת האחריות הכוללת לפעילות בתחום ביטחון הפנים במדינת ישראל.
משטרת ישראל
הכוח המרכזי המופקד על אכיפת החוק ובטחון הפנים במדינת ישראל. משטרת ישראל כפופה לשר לביטחון פנים ופועלת מכוחה של פקודת המשטרה, 1971. הפקודה מפרטת את סמכויותיה הכלליות של המשטרה: מניעת עבירות וגילוין, תפיסת עבריינים ותביעתם לדין.
מסקנה ראשונה מהצגת הגופים הנזכרים מעלה ואחריותם, שמלבד המשרד לביטחון פנים שהינו גוף מטה משולב בלבד, כל שאר הגופים קשורים בטבורם וכפיפותם למשרד הביטחון, והשאלה המרכזית הנשאלת כאן,כיצד מציעים לקחת מ
כמה מלים על האיום על העורף
לדעת מומחים יודעי דבר שגם פורסמו, האיום על העורף כולל איום מלחמתי ואיום טרור.
האיום המלחמתי הוא התקפות בנשק קונבנציונאלי כמו:טילים שהולכים ומשתפרים,רקטות ארוכות וקצרות טוות,מרגמות ורקטות קאסם.
ובנוסף קיים חשש, למתקפה בנשק לא קונבנציונאלי כמו:חומרי לחימה כימיים, חומרי לחימה ביולוגיים והאיום הגרעיני החדש יחסית מצד אירן המכריזה על כוונותיה בגלוי.
רק בימים אלה פורסם שגם לאירנים וגם לסורים יש טילי קרקע-קרקע מבצעיים מוכנים ל
איום הטרור – בנוסף לכך יש את האיום הטרור מצד החיזבאללה, החמאס והגי’האד האסלמי שעלולים גם בעת מלחמה לפעול בעורף הישראלי, לשבש את מהלכי הגיוס, לפגוע ולשבש את
סיבות נוספות מדוע אין להעביר את האחריות על העורף למשרד לביטחון פנים
כפילות במערכות פיקוד ושליטה – אין ספק שעל העורף האזרחי הישראלי מוטלת מעמסה שראוי שקברניטי המדינה יכירו בה ויתנו לה מענה אופטימאלי .אך בשנויים ארגוניים מעבר לקיים כיום כאמור בהצעה, על ידי הכפפה מחדש לגורם חדש את המערכות קיימות שכבר מתורגלות שנים .דבר
שנוי ארגוני מתי? השאלה הנוקבת היא, מה נשתנה מאז הקמת פיקוד העורף ב-1992? לפיקוד העורף זה היה מבחנו הראשון בעת מלחמה, האם אכן כשלי המלחמה במלחמת לבנון השנייה שנבעו ברובם מהחלטות לא נכונות ובתהליך קבלת החלטות שגוי באשר לעורף (פורסם כי בדיון אצל שר הביטחון כמה ימים אחרי פתיחת המלחמה בעניין העורף, אלוף פיקוד העורף אפילו לא זומן) ולא כשל ארגוני בסיסי מובהק, האם זה מצדיק לעשות
פישוט תהליכים – בשעת חרום או מלחמה צריך לפשט את התהליכים ולא לסבכם, כי אני מסכים עם הנחת חברי הועדה, שכל הארץ תהיה חזית אחת, דווקא משום כך ההיגיון אומר שיש לאחד אחריות וסמכויות ולא לפצל. יש לאחד את גורמי הפיקוד והשליטה תחת גורם אחד ותחת משרד הביטחון מערכת הביטחון וצה”ל.
חיסכון ויעילות – הערכות העורף בשעת חרום צריכה להיעשות בדרך יעילה וחסכונית ויתכן שלצורך הגנת העורף הממשלה צריכה לשקול האם כדאי לה
לחימה בעורף – יתרה מכך,יתכנו בהחלט מצבים שגם בעורף תהיה לחימה גם יחידות קומנדו של האויב, מי יעשה זאת אם לא צה”ל המופקד על הנושא? מה הטעם להעביר או לבנות יחידות וגופים חד
מנהלה ולוגיסטיקה – להווה ידוע שכל האמצעים והלוגיסטיקה שכיום בידי הפיקוד ויחידות העורף, הינם צה”ליים וקשורים בטבורם וזיקתם המלאה לצה”ל המופקד גם בין היתר על שמירתם, השמשתם תקינותם ואחסונם לרבות
העימות הבא – בכמה זירות הם פוטנציאל של התלקחות אפשרית תוך מספר חוד
נהלי העברת אחריות – ודבר אחרון,אם אכן תתקבל ההצעה של הועדה, לבטח יקבעו נהלים כפי שקיימים כיום בין צה”ל למשטרה, שבמקרים מסוימים או בגזרה נתונה או במקרה של אסון, האחריות להגנת העורף תועבר חזרה לצה”ל כי אין גורם אחר, זו גם מ
החלטת ראש הממשלה ממשלה מיום ה3.3.07 – בדיון שקיים אהוד אולמרט בהשתתפות שר הביטחון, עמיר פרץ, השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, שר הפנים רוני בראון ונציגים ממשרדי הממשלה נקבע כך: עוצמת הפריסה, התשתית, היכולת הלוגיסטית ויכולת גיוס הנ
הרפורמה הנדרשת
למרות האמור לעיל, ישנם צעדים שרצוי וצריך לנקוט כבר בקרוב כדי להיערך טוב יותר ולהכין את פיקוד העורף למלחמה הבאה, במידה ותבוא:
- להמתין לדוח הביקורת של ועדת וינוגרד ולדוח מבקר המדינה.
- להקים ועדת שרים מיוחדת לענייני הכנת העורף למלחמה בראשות שר הביטחון שתפעל ותתכנס גם בשגרה ותעסוק בין היתר בהגדרת מושגי היסוד: ביטחון לאומי, תפישת ביטחון לאומי ודוקטרינת ביטחון לאומי באשור הממשלה, ויקבעו הדרכים כיצד הועדה תפעל בשעת חרום.
- לרכז את כל הכשלים והליקויים שנתגלו במלחמה האחרונה,לתקנם ולהביא לביטוי את תיקונם ויישומם בחוקים תקנות ונהלים בכל הרמות.
- שמשרד הביטחון יכין תוכנית אב להגנת העורף בזמן מלחמה,אשר תכלול את:מדיניות הממשלה הגדרות ברורות,תחומי אחריות מדויקים, מצבי כוננות/חרום נדר
שי ם, רמת מיגון נדרשת לאוכלוסיה .ותקציב רב -שנתית .ולאחר אשור הממשלה,כל משרדי הממשלה,צה”ל ופיקוד העורף וכל הגורמים הנזכרים לעיל לרבות המשרד לביטחון פנים משטרת ישראל.וגופישרות י העזר, יכינו ויעבדו תוכניות הגנה העורף מטעמם ולכפופים להם. - תוכניות אלה יתורגלו ויבוקרו דרך שגרה.
לסיכום
העורף של מדינת ישראל הוא שטח חיוני לקיומה. לאור האיומים עליה, קיימת סכנה של ממש בניסיונות הרפתקניים של הכפפה מחדש, או העברה של המערכת המגוננת על העורף לגוף שמחוץ למערכת הביטחון. להבנתי, אין לישראל את הזמן לכך ולא את המשאבים לבזבז. ומה עוד, שאפשר והעימות הבא כבר בפתח.
מכאן, שהכרחי שהעורף יישאר בכפיפותו הנוכחית תחת משרד הביטחון ובטיפולו המסור של פיקוד העורף של צה”ל.
וכאשר נגיע לרמת השקט הביטחוני השורר במדינות כמו שוויץ,דנמרק והסמוכים להם, נוכל להעביר את האחריות מצה”ל למשרד לביטחון פנים או גם למשרד הפנים ונוכל לשחרר את צה”ל מאחריות זו.
דוד בן גוריון ראה את הסמביוזה בין החזית והעורף כאשר טבע את האמירה “כל הארץ חזית וכל העם צבא”. מותר להניח, שגם הוא היה מעדיף איחוד כוחות השליטה והבקרה לטובת העורף, ולא פיצולם.
_______________
על הכותב: סופר ופובליציסט, סא”ל (בדימוס). בעבר היה ראש זירת העורף במטכ”ל אג”מ מבצעים בשנים 1977-1982. ערך והכין את תוכנית הגנת העורף בשעת חרום בשם “מוסדות הארץ”.
http://gershone.ios.st/Front/Tools/homepage.asp
כתובת המחבר: gershone@zahav.net.il