בכל יום היתה חבורה של עשרה אנשים יוצאת למסעדה לאכול. החשבון עבור עשרת האנשים הסתכם ב-100 שקלים. הם שילמו את החשבון באותה צורה שאנו משלמים את המיסים וזה התחלק בערך כך:

ארבעת הראשונים, העניים ביותר, לא שילמו כלום.

החמישי שילם שקל אחד.

השישי – שלושה שקלים.

השביעי – שבעה שקלים.

השמיני – 12 שקלים.

התשיעי – 18 שקלים.

העשירי, העשיר ביותר, שילם 59 שקלים.

יום אחד בא בעל המסעדה ואמר: “אתם לקוחות נאמנים וטובים – אז החלטתי לתת לכם הנחה יומית של 20 שקלים, כך שהארוחה עכשיו תעלה רק 80 שקלים“.

הקבוצה רצתה להמשיך בתשלום לפי שיטת המיסים שלנו. אזי – ארבעת הראשונים לא הושפעו, והם ימשיכו לאכול בחינם. אבל איך תתחלק ההנחה בין שאר ששת הסועדים? איך הם יחלקו את ההנחה של 20 שקלים, כך שכל אחד יקבל את החלק שלו בצורה הוגנת? האם כל אחד יקבל הנחה של 3.33 שקלים (20/6)? אם יחלקו כך, הרי שהאיש החמישי והשישי יצטרכו לקבל כסף כדי שיאכלו. לפיכך החליט בעל המסעדה, שאת ההנחה הם יחלקו כפי שחילקו קודם את החשבון:

האיש החמישי – יאכל חינם

השישי ישלם שני שקלים.

השביעי ישלם חמישה שקלים.

השמיני ישלם תשעה שקלים.

התשיעי ישלם 12 שקלים

והעשירי ישלם 52 שקלים (במקום 59).

ארבעת הראשונים המשיכו לאכול בחינם, אך בצאתם מהמסעדה התחילו הסועדים להשוות את ההנחה שקיבלו:

האיש השישי אמר: “אני קיבלתי רק שקל אחד מ-20 השקלים של ההנחה,  בעוד שהוא (והצביע על העשירי) קיבל שבעה שקלים מתוך 20 השקלים”.

האיש החמישי (זה האוכל עכשיו חינם) אמר: “כן , זה נכון, אני חסכתי רק שקל אחד, בעוד שהוא (והצביע על העשירי) חסך פי שבעה ממני, זה ממש לא פייר”.

האיש השביעי צעק “זה נכון! למה הוא צריך לקבל שבעה שקלים בחזרה ואני רק שניים? עשירים מקבלים תמיד את כל ההטבות!”

“רגע אחד”, צעקו ארבעת הסועדים הראשונים, “אנחנו לא קיבלנו כלום בכלל. תמיד השיטה דופקת את העניים”.

למחרת הוא לא הופיע לסעודה ותשעת הסועדים האחרים החליטו לשבת ולאכול בלעדיו. כשהגיע רגע תשלום החשבון, הם גילו משהו חשוב:

היו חסרים להם 52 שקלים…