ב”ה

ערב מלחמת ששת הימים, ישראל ב”גבולות אושוויץ”, נאצר מסלק את כוח האו”ם מגבול ישראל מצרים וסוגר את המיצרים בפני הספנות הישראלית ובפני הספנות הזרה הנושאת סחורות לישראל. הוא כורת בריתות צבאיות עם שאר מדינות ערב ומצהיר: “העם הערבי רוצה להלחם ולהחזיר את זכויות העם הפלשתינאי… מטרתנו היסודית תהיה השמדת ישראל..” (“החודש הארוך ביותר”, מיכאל בר-זוהר).
                                                            
                                                              
העולם הערבי כולו התייצב מאחוריו. עיראק וכווית וירדן, לוב וסודאן, אלג’יריה עדן ותימן. מלך מרוקו שיגר אליו את יועצו המיוחד שהבטיח לו עזרתו, בורגיבה נאלץ להבטיח מעבר לצבא אלג’יריה בשטחו, בדרכו למערכה נגד הציונים; ואף אויבו הראשי, פייצל מלך סעודיה, הכריז: “כל ערבי שלא יקח חלק בקרב הזה יקבע את גורלו: אין הוא ראוי להיקרא ערבי”.
חטיבה עיראקית משוריינת נכנסה היום (4 ביוני) לירדן (שם).
חד וחלק! העולם הערבי עומד עלינו להשמידנו. התפספס להם, ל”צדיקים”.
ומאז הנאציזם הבינלאומי זועק “כיבוש” ו“פשעי מלחמה”. אז, שיהיה ברור – זה לא מוסר, זהו הנאציזם!