ב-10 בפברואר, נאם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, בוועידה יוקרתית במינכן שעסקה במדיניות הביטחון במאה ה-21, אשר בה השתתפו בכירים מהמערכת הפוליטית והביטחונית בארה”ב ובאירופה. בנאומו, האשים נשיא רוסיה את ארה”ב בניסיון ליצור עולם חד-גושי, אותו הגדיר: “מרכז עוצמה אחד (במובן הפוליטי), מרכז כוח אחד (במובן הצבאי) ושליט אחד”.

 

בין היתר, זועם פוטין על ההחלטה האמריקנית להציב מערכות אנטי-טילים בפולין ובצ’כיה, מערכות אשר אמורות, על פי טענות האמריקנים, להגן על אירופה ממתקפה איראנית. הרוסים סבורים, כי בעצם הצבת המערכת הפרו האמריקנים, באופן חד צדדי, את המאזן האסטרטגי עם רוסיה.

 

פוטין הלין על כך שארה”ב, על פי השקפתו, חרגה מכל גבול אפשרי בתחומי הכלכלה, הפוליטיקה ואף זכויות האדם: “מדיניות החוץ האמריקנית בשנים האחרונות אינה לגיטימית”. ביקורת נוקבת הופנתה גם לכיוון נאט”ו, ובעיקר – לאור התרחבותה של הברית לכיוון מזרח אירופה בשנים האחרונות: “כנגד מי מופנית ההתרחבות הזו?” תהה הנשיא הרוסי בקול.

 

דרכי הפעולה האמריקניות, טען פוטין, לא הביאו לרגיעה בעולם אלא אדרבא, החריפו את המצב – בשנים האחרונות ישנן יותר מלחמות, ישנם יותר הרוגים ונרשמה עלייה דרמטית בשימוש בכוח. האמריקנים קפצו מסכסוך לסכסוך בלי להביא לפתרון או להציע פתרון כולל לבעיה למעט שימוש מוגבר בכוח. “בפעולותיהם, מאיצים האמריקנים מרוץ חימוש בעולם, גם גרעיני”, סיים פוטין.

 

התגובות

 

אישים שהאזינו לנאומו, כמזכ”ל נאט”ו יאפ דה הופ שייפר, מזכיר ההגנה האמריקני החדש רוברט גייטס ונשיא אסטוניה, תומאס הנדריק, הביעו אכזבה מכך שפוטין לא התייחס להאשמות כנגד ממשלו בדבר פגיעה בדמוקרטיה ובנושאים אחרים שעשויים להביכו, כגון עסקה למכירת טילים לאיראן שנחתמה לאחרונה. מזכ”ל נאט”ו כינה את נאומו של פוטין “ביקורת לא בונה”.

 

מזכיר ההגנה האמריקני גייטס, נאם למחרת והכריז באופן שאינו משתמע לשני פנים: “מלחמה קרה אחת הייתה די והותר” – יותר מרמז לכך שהאמריקנים מפרשים את דבריו של פוטין כרקע להתהוות מלחמה קרה חדשה. “כלוחם ותיק בימי המלחמה הקרה, כמעט ונתקפתי בנוסטלגיה לשמע אחד מהנאומים אתמול. כמעט…”, המשיך מזכיר ההגנה החדש.

 

גייטס, לשעבר ראש ה-CIA, גם הזכיר לנוכחים, שבניגוד לרקע הדיפלומטי שלהם, הוא, כמו פוטין, מגיע מעולם הריגול: “לנו המרגלים יש סגנון דיבור גס ופשוט יותר”.

 

הסנאטור הרפובליקני, ג’ון מק’קיין, מהמועמדים המובילים במרוץ לנשיאות בבחירות 2008 בארה”ב, היה אף הוא בקהל והחליט להתעמת עם ההאשמות מכיוונו של פוטין. לטענת מק’קיין, העולם כיום הוא רב גושי ולא חד גושי, ומי שצריכה לשנות את דרכי פעולתה היא דווקא רוסיה: “הרוסים אינם יכולים לצפות לשותפות אמיתית עם אמריקה ואירופה, כל עוד פעולותיהם מתנגשות עם הערכים האמריקנים-אירופים” – הנסיגה בדמוקרטיה, הפעילות בצ’צ’ניה, התמיכה במשטרים אנטי-דמוקרטיים ועוד”. גם הסנאטור העצמאי ג’ו ליברמן הצטרף למבקרים באומרו כי בנאום פוטין בלטה “רטוריקה מימי המלחמה הקרה”.

 

המארחת המופתעת, הקאנצלרית אנג’לה מרקל, שחיה שנים רבות במזרח גרמניה תחת השפעה סובייטית ברורה, מכירה את הרטוריקה הרוסית היטב. דוברים במערכת הפוליטית הגרמנית ציינו, כי ממשלת גרמניה רואה בנאומו הקשה של פוטין חריגה מכללי הפרוטוקול הדיפלומטי.

 

נאומו של הנשיא הרוסי הציף על פני השטח רגשות ופחדים שהוצפנו מזה 16 שנים – החשש מפני מלחמה קרה חדשה, ששוב תגרור את העולם למרוץ חימוש מסיבי ולקיטוב עולמי.

 

לנוכח הביקורת מצד המערב, התגייס שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב לדברר את הנשיא הרוסי – במאמר שהופיע בעיתונות הרוסית, טען לברוב כי פוטין לא כיוון בנאומו לפתוח במלחמה קרה חדשה, אלא התכוון להזהיר מפני הסכנות האורבות ממדיניות האמריקנים: “רוסיה מוכנה לסייע בנושאים העומדים על סדר היום, אך הגישה האמריקנית הביקורתית כלפי רוסיה אינה מסייעת ביצירת התנאים לכך”. בימים האחרונים, חידד לברוב את המסר והביע חשש מפני “מדיניותה החד צדדית של ארה”ב כלפי משברים בעולם”, והכנותיה למלחמה חדשה במפרץ, נגד איראן.

 

עיתוי נאומו של פוטין אינו מקרי. הדברים נאמרו 13 חודשים חסר יום לפני הבחירות ברוסיה, בהן ייאלץ לפנות את מקומו, מאחר והחוקה הרוסית מתירה לנשיא לכהן רק שתי קדנציות. ברוסיה המתינו מזה זמן לנאום מדיני נוקב מצדו של פוטין, שיתווה את הדרך ליורשו העתידי.

 

תחילתו של מאבק הירושה

 

במאמר שנשא את הכותרת, “הנשיא הרוסי הבא” ופורסם בסיקור ממוקד בספטמבר האחרון, סקרנו את המועמדים הבולטים לרשת את מקומו הנשיא פוטין. בין המועמדים, בלטו שניים – שר ההגנה וסגן ראש הממשלה, סרגיי איבנוב וסגן ראש הממשלה הבכיר, דימיטרי מדבדב. בתקופה האחרונה, ניכר כי פוטין מעביר סמכויות לשניים, ומסמן אותם כמובילים לתפקיד הנשיא.

 

שיטת הבחירות ברוסיה נחשבת לדמוקרטית על אף שרוסיה כמדינה אינה דמוקרטית כיום. החוקה מאפשרת לכל מי שרוצה, להתמודד על תפקיד הנשיא, אולם לפעולות של פוטין ולמילה שלו יש משקל מכריע, הן במפלגת השלטון המזוהה עמו, והן בציבור הרוסי, שבקרבו נהנה פוטין מפופולאריות רבה.

 

בצו נשיאותי, שדרג פוטין את מעמדו של איבנוב ב-15 בפברואר והשווה אותו למעמדו של מדבדב. פוטין מינה את איבנוב לתפקיד סגן ראש הממשלה הראשון של רוסיה והעניק לו סמכויות נוספות, כלכליות בעיקר – איבנוב אחראי כיום למדיניות התעשייתית והוא מכריע בתחומי התחבורה והתקשורת, הסחר בנשק, הפיתוח הצבאי, השימוש באוצרות הטבע של רוסיה ועוד.

 

פוטין העביר לידיו של איבנוב את האחריות על ארבעה פרויקטים לאומיים – בתחום מערכת הבריאות, במערכת החינוך, בענף הבניה ובענף החקלאות. תחומי אחריות אחרים עליהם אחראי איבנוב הם התקשורת, המערכת המשפטית ומדיניות ההגירה. תחתיו ימשיכו לפעול מספר רב של שרים, אולם לאיבנוב תוענק המילה האחרונה בנושאים הללו. היקף התקציב עליו אחראי איבנוב נאמד במאות מיליארדי דולרים, והוא כעת אחת הדמויות המשפיעות ביותר במשק הרוסי.

 

דימיטרי מדבדב, שעומד גם בראש הדירקטוריון של גזפרום, ואשר נהנה מסמכויות רבות בתחום הכלכלי ברוסיה, הנהיג את המשלחת הרוסית לדאבוס בחודש שעבר, בה התכנס הפורום הכלכלי העולמי. מדבדב, אנונימי יחסית במערב, נשלח לוועידה בכדי לעבור את טבילת האש העולמית הראשונה שלו והוא התחכך שם עם מנהיגי מדינות ובכירים בכלכלה העולמית. אלו בתורם, נהנו מהפגישה עם הפוליטיקאי הצעיר, בן ה-41 שאוחז בתפיסות ליברליות, בוודאי ביחס לאיבנוב ולאחרים במערכת הפוליטית הרוסית.

 

לאחרונה קיבל מדבדב קיבל זריקת עידוד חשובה מפוטין – ב-5 במרץ הוא יישא נאום לאומה הרוסית ברשת האינטרנט ויענה על שאלות מהציבור, בשידור אשר יועבר גם בטלוויזיה, במתכונת דומה לנאומים שפוטין נושא מדי פעם, בהם הוא פורש את המדיניות העתידית של רוסיה.

 

העובדה כי עד כה היה זה פוטין לבדו שנשא נאומים כגון אלה, גרמה לפרשנים רבים להעריך כי לנוכח חיזוק מעמדו של איבנוב, וכחלק מתהליך בנייתו של מדבדב כמנהיג פוטנציאלי, בחר פוטין “לשפשף” את מדבדב בנאום בעל חשיפה לאומית.

 

לא לשכוח את פוטין

 

בכל פעם שמוזכר הביטוי “בחירות 2008 ברוסיה” במסדרונות השלטון במוסקבה, אנשים רבים מתחילים לנוע באי נוחות בכיסאותיהם. רבים ברוסיה מסרבים להשלים עם העובדה שנשיאם האהוב פוטין ייאלץ לפנות את מקומו לאדם אחר, מוכשר ככל שיהיה. פוטין אומר בכל הזדמנות כי החוקה אינה מאפשרת לו להתמודד פעם נוספת, ועל אף שהוא אוהב את עבודתו, אין לו כוונה לפעול נגד החוקה.

 

יוזמות שונות כבר הוצעו ברוסיה בכדי לשנות את החוקה באופן שיאפשר לפוטין לזכות בכהונה שלישית. טכנית, הדבר אפשרי מאחר ולתומכיו של פוטין רוב חוקתי בפרלמנט. לאחרונה, שב פוטין ואמר כי הוא חייב לפעול על פי החוקה “שאינה מאפשרת לי להתמודד פעם שלישית ברציפות”. המילה “ברציפות” פתחה פתח לספקולציות על כך שפוטין ינסה לשוב למשרת הנשיא ב-2012, אולם פוטין עצמו לא פירש את כוונתו.

 

איש מבין המועמדים המובילים, ואף מבין אישים אחרים מסביבתו הקרובה של פוטין, שסומנו בזמן כזה או אחר כמועמדים אפשריים לרשת אותו, לא הכריז על רצונו להתמודד על התפקיד. מהלך שכזה, למרבה הפרדוקס, דווקא יפגע בסיכויו של מי שיעשה זאת, מאחר ובקרמלין יראו בו עצמאי מדי, ויפעלו להחלישו. פוליטיקאים שכבר הכריזו על רצונם להתמודד על משרת נשיא רוסיה, משתייכים לאופוזיציה, וסיכוייהם לנצח בבחירות קלושים ביותר. אחד המתמודדים כבר דיווח בעבר על הטרדה מצד שירותי הביטחון הרוסיים.

 

רוסיה ב-2008

 

הציבור הרוסי אם כן, מוטרד באשר לעתידה של רוסיה בעידן הפוסט-פוטיני, אך קידומם של אנשים הקרובים ביותר לפוטין מעיד על המגמה – מה שהיה הוא שיהיה. במלים אחרות, השפעתו של פוטין על המערכת הפוליטית ברוסיה לאחר לכתו, במידה ואכן יילך, תהיה עדיין משמעותית ביותר. נאומו במינכן, גם בלי להתייחס לפרטים השונים, נשא טון ברור של מדינה הרוצה שיכירו בה כמעצמה עולמית.

 

הרוסים כואבים את ירידת קרנה של רוסיה בזירה הבינלאומית לאחר קריסת הגוש הקומוניסטי. בתקופתו של פוטין, התחזקה רוסיה ללא הכר, הן כלכלית, הן צבאית והן מדינית. הרוסים סבורים כי האמריקנים אינם מכירים בשינוי שעבר על רוסיה מבחינת המעמד שלה בעולם מחד גיסא, אך ממשיכים לראות בה איום צבאי מאידך גיסא.

 

נימה אחרת שעלתה מנאומו של פוטין, ואין ספק כי לא כוונה רק לאוזניים מערביות כי אם גם לכל המועמדים הפוטנציאליים להחליף את פוטין ב-2008, היא הרטוריקה הלקוחה מעידן המלחמה הקרה. רבים מבין מעצבי דעת הקהל בארה”ב השוו בין נאומו של פוטין להתפרצות מפורסמת שארעה בשיאה של המלחמה הקרה.

 

ב-12 באוקטובר 1960, הופיע מזכ”ל בריה”מ דאז, ניקיטה חרושצ’וב, בישיבה של עצרת האו”ם. הציר הפיליפיני הטיח בו כי חרושצ’וב נוהג במוסר כפול בעת שהוא מציע הצעות כנגד האימפריאליזם המערבי בעודו משתלט על מזרח אירופה. חרושצ’וב בתגובה, הסיר את נעלו והיכה בה על השולחן בעודו מקלל ברוסית את הציר המשתהה.

 

פוטין, בניגוד לחרושצ’וב, משדר נינוחות ומזג קר ביותר, ונחשב לאדם משכיל יותר. את הטחת הנעל שלו, עשה באמצעות האשמות שכוונו כנגד ארה”ב ואירופה. נאומו, כפי שייבחן בהיבט היסטורי, היה נדבך נוסף בהתהוותה של המערכת העולמית הנוכחית – המלחמה הקרה השנייה.

 

אלון לוין הוא מנהל התוכן באתר סיקור ממוקד

http://www.sikurmemukad.com/sikurim/2ndcoldwar/putin.html

 

מקור המאמר: http://www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.