“ההחלטה על יציאה למלחמה, לא הייתה פזיזה. היא תוכננה חודשים מראש”. אם ההדלפה שהגיעה לעיתונאי אלוף בן נכונה, הרי זה מה שאמר ראש הממשלה אהוד אולמרט לחברי ועדת וינוגרד (הארץ / 8.3.07). אני חוזר: “ההחלטה על היציאה למלחמה לא הייתה פזיזה. היא תוכננה חודשים מראש”.

קראתי, וחשתי רגשי אשמה בגין שחייתי עם הזרם. מסכן, מה רוצים ממנו? במבחנו הצבאי הראשון, אהוד אולמרט התגלה כטקטיקן ואסטרטג מעולה. עובדה: בכל הראיונות שהעניק נסראללה לתקשורת ממקום מחבואו, הוא מעולם לא התהדר בניצחון. ולעומתו ראש ממשלתנו, בכל הראיונות שהעניק לתקשורת הישראלית (בערב ראש השנה) קבע בנחרצות: “ניצחנו!! אין ספק שניצחנו”!!

טומי לפיד וחבריו עוברים מאולפן לאולפן ומספרים למי שרק רוצה לשמוע אותו, ש”מעולם מצבנו לא היה מבחינה בינלאומית- טוב יותר”. אם מחברים את התוצאה (ניצחון!) להסבר של אולמרט בוועדת וינוגרד, מקבלים סיר ומכסה שמתאימים בול. עכשיו אנחנו מבינים את הסיבות לניצחון. שתיים.

הראשונה: תכנון מוקדם הכולל ביטול אימונים וקיצוץ בתקציב הביטחון, והשנייה שיש לה קשר לראשונה: הפקדת הביטחון בידיו המנוסות של עמיר פרץ, מחזקת את טענתו על תכנון מוקדם.

ההתעקשות של אולמרט להפקיד את הביטחון בידיו של פרץ מעידה על חשיבה מקורית (מי היה מעלה על דעתו רעיון כזה), נועזת ועתירת מעוף. שבענו כישלונות מרמטכ”לים לשעבר. מנהיג הפועלים הביא איתו לביטחון רעננות אזרחית, תפיסה חדשה, ו…שפם עבה. במזרח-התיכון הישן, שפם עבה הוא תוספת אדירה לכוח ההרתעה.

באותם רגעים שראש הממשלה הבטיח לציבור לפני הבחירות שתחת הנהגתו “יהיה כיף לחיות במדינה הזאת”, הוא ידע שני דברים:

א)     אין כיף יותר גדול לאזרחי מדינה, מאשר תחושה של התרוממות רוח לאומית

ב)     תפרוץ מלחמה, ורק ניצחון צבאי מוחץ, יכול להעניק תחושה כזאת. אז מה השתבש?

דבר אחד הוא לא לקח בחשבון: בעידן של תקשורת פתוחה, יכול מאן-דהו להכניס חיידק טורף- להלן וירוס-  לתוך ספין, ולהפיץ ברבים אווירת נכאים שאינה מוצדקת. וזה בדיוק מה שקרה לאולמרט. דקה אחת אחרי שתושב קריית-שמונה אמר בטלביזיה שהיה קשה- רבים מהאזרחים סיפרו על מקלטים מוזנחים, וחיילים סיפרו שהיה חסר להם תחמושת ואוכל. פתאום התברר שכל הצבא קליקות. הרמטכ”ל חלוץ אישש את תיאורית הנחשים של קודמו, והאחרים דיברו סרה איש באחיו.

צריך לומר את האמת: ענק האומה, איש האמת והצדק שועל הקרבות המנוסה, אהוד אולמרט, נפל שדוד בקרב על התודעה. ספינולוגים רעים החליטו לגזול ממנו את הקרדיט על ההצלחה הצבאית האולטימטיבית שעוד תילמד בבתי ספר למנהיגות. באמצעות סידרת ספינים, המנוולים הפכו את הקערה על פיה.

המאבק ההרואי של לפיד, דנקנר ואברמוביצ’ים במפיצי הווירוס בעם- ראוי להערצה. במיוחד שר המשפטים לשעבר טומי לפיד שנחוש למחוק את השפעתם של מפיצי הרפיון. אל תזלזלו באיש הקשיש הזה, המחיקה היא המומחיות שלו. למפקפקים צריך להזכיר, שכנגד כל הסיכויים, הוא מחק מפלגה עתירת מנדטים ומיליוני שקלים.

ועד שלפיד וחבריו יצליחו לבלום את המקארתיזם, ראש הממשלה נאחז בכל כוחו בגלגל ההצלה שנגנב מביבי נתניהו. “תרימו את הראש”, הוא דוחק בפעילי מפלגתו, “העולם מביט בהתפעלות בהישגינו הכלכליים”. הישגנו?? זה לא אתה שלכלכת והכפשת את האיש שהשקיע הרבה כישרון וזיעה בהצלת המשק?

לפני שנתיים, לא היה אדם אחד שהאמין שאהוד אולמרט יהיה אי-פעם ראש ממשלה. בעוד שנתיים, יש יותר מאדם אחד שמאמין, שאהוד אולמרט ימיר את החליפה היקרה במדים החומים שיקבל מהשב”ס. בינתיים, צופים אזרחי ישראל- מי בבאסה, ומי בסבאבה- במאבק ההישרדות חסר הסיכוי, של גנב הקרדיטים.