קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל.
וודאי תפגוש בדרך שוב את ארץ ישראל.
יחבקו אותך דרכיה של הארץ הטובה,
היא תקרא אותך אליה כמו אל ערש אהבה.

זאת אכן אותה הארץ זו אותה האדמה
ואותה פיסת הסלע הנצרבת בחמה.
ומתחת לאספלט לבניני הראוה,
מסתתרת המולדת בישנית וענוה.

קום והתהלך בארץ….

       רבבה, שומרון

וכרמי עצי הזית ומסתור המעין
עוד שומרים על חלומה וחלומנו הישן
 וגגות אודמים על הר וילדים על השבילים
במקום שבו הלכנו עם חגור ותרמילים

(יורם טהר-לב)                                                                
 

קום והתהלך בארץ

 לרגלי בת-עין, גוש עציון   

בשבוע שעבר בקרנו בגולן. במצע הזה לא אפרט את חיוניות שליטתה של ישראל בגולן. יש מי שעושה זאת טוב ממני, ממש בדם לבו, ובצורה המשכנעת ביותר, והוא – אורי הייטנר, חבר קבוץ אורטל ברמת הגולן. הקבוץ שלו עושה כסף טוב מתיירות, בכלל, ותיירות חורף, בפרט. ובכלל, יפה ואף נעים שם ויש נוף משגע. וכידוע – “העם עם הגולן”, כי שם יש אנשים יפים ולגיטימיים של ה”התיישבות העובדת”, כמו אורי הייטנר, ולא כמו הפנאטים ביו”ש או אלה, שגורשו, בשעה טובה, מחבל עזה, על ידי ברגים “ממלכתיים”, נאמני המדינה וצייתניה.

       הרי ירושלים

באחד הבקרים, כשהילדים היו במוסדות החינוך שלהם, קפצנו לבקר חברים בבית-אריה, מרחק של כלום מראש העין. בדרך, הרי טרשים, בעלי יופי מיוחד. בתוכם עובר אפיק נחל שילה. עברנו ליד כרם זיתים, חלק מן העצים גזום גיזום טיפולי מסודר, ואחרים פצועים מקריעת ענפיהם…. (בערב ט”ו בשבט, בבית הבד של “אחיה”, הממוקם בשילה, הסביר לנו מנהל בית הבד, שכל ענף זית נותן פריו שנה אחת בלבד. וכן – הזיתים פועלים לפי – שנה אסל, שנה בסל – שנה של שפע ושנה של רזון. וכי הגיזום הוא צו טיפול אלמנטרי).

  עמק יזרעאל      

בדרכנו חזרה הגענו למחסום מאולתר של צה”ל, בצומת דרכים, ובו שני חיילים של צבא ההגנה לישראל. הססנו קצת ואז הפניתי את חרטום המכונית לכיוון הלא נכון. החיילים שרקו, ואנו סבנו על גלגלינו. הסתבר שכמעט יצאנו בדרך לקן המרצחים הנקרא – דיר-בלוט. אחד החיילים, בפנים חמורות סבר, בלשון המעטה, אמר – אם אתם לא יודעים את הדרך, תשאלו – עד כאן, נזיפה לגיטימית. ואז הוא הוסיף – אחר-כך נצטרך להוציא אתכם משם – אמרתי – ואז מה – וחייל השוקולד משיב – אני לא רוצה ליהרג בגללכם …

   הירדן             

                                                                         
החייל יודע, שכניסה לדיר-בלוט מכניסה אותו למלכוד נורא. אם לא יירה, יירצח, אם יירה, ייכלא, אולי למאסר עולם, כי הלוא מדובר ב”אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע”. מה שבטוח, שביחס לפושעים הנאלחים, המנהלים את הישוב היהודי בארץ ישראל להשמדתו הבטוחה, במסווה של “תהליך שלום”, הרי המרצחים הערבים, באמת, חפים מפשע.
    איתמר, שומרון

במקום שאנו נזעם ונתקומם על הצבא, המציית לשלטונותיה של מדינה המבצעת פשעים איומים נגד העם היהודי ונגד האנושות, צבא שאינו מסוגל להגן על קומץ יהודים בקמצוץ האדמה שבידינו, החייל כועס עלינו – בגללנו הוא צפוי ליהרג. לא בגלל מדיניות ה”שלום”, הנותנת יד חפשית לפעולה לגדולי רוצחי היהודים בעולם, כיום, לא הרוצחים אשמים, אלא אנו, המטיילים וה”מתנחלים”. זו המנטאליות של העם היושב בציון, אשר בגללה היינו לעג וקלס בגויים, בצדק, ולטרף קל לחלאת המין האנושי, הערבית.

על אלה אומר אורי הייטנר, בעזות מצח נחושה: “שהרי, אם לא יהיה צה”ל לא תהיה מדינה, וללא מדינת ישראל לא יתקיים עוד העם היהודי…”. העיוות זועק לשמים!!! העם היהודי קיים למרות מאמצי המדינה להכחידו. העובדה שהישוב היהודי בארץ ישראל עדיין מתקיים, למרות “תהליך השלום” של מנוולים כמו שמעון פרס, יוסי ביילין, שולמית אלוני, יוסי שריד, זהבה גלאון וחבר מרעיהם, היא הוכחה ניצחת לקיומם של נסים בעולם. הקב”ה, ברחמיו הבלתי נלאים, עושה לנו נסים, בכל יום, בכל עת ובכל שעה ורגע.

   עינב, שומרון    

אילולא צה”ל, היו היום חבל ימית וגוש קטיף וכל הסובב אותם וביניהם, יחד עם שאר חבלי הארץ, מדינה גדולה ומאושרת. אילולא רדיפת השלום, עד מותו הבטוח, היינו חיים כאן, היום, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ואיש תחת זיתו, ומסביבנו בתי בד ויקבי יין.
 פריחה בגלבוע

בהמשך הדרך עברנו שוב ליד כרם הזיתים, ממנו יצאו ערביות וילדיהן ושלל ענפי זית בידיהם, אותם קרעו מן העצים. בידי אחד הילדים היה גם מסור חדש ונוצץ באדום. הענפים קוצצו, אם כדי לשמש חומר שריפה ואם כדי לזכות בתשלום מידי “פעילי שלום”, היכולים להביא עכשו את המצלמות, כדי לצלם את הואנדליזם של ה”מתנחלים”, כמובן. ובאיזור הזה מדובר באנשי בית-אריה, פדואל ועלי-זהב..

הייטנר מאשים את אחרוני שפויי ישראל בפנאטיות ובבגידה במדינה, בציונות ובצבא. בקיצור, אנו אשמים בבגידה בפאשיזם! זו האמת העירומה!

בגוש קטיף בוצע פשע נאצי. חד וחלק. הדיקלומים שאסור להשוות שום דבר לשואה, וצינזור האמת, אינם משנים את העובדה. מדי כמה שנים, מבצעת המדינה האנטישמית הזו טיהור אתני ביהודים, חבל לאחר חבל, משום שהג’יהאד הנאצי אינו מצליח לעשות זאת, למרות שהמוחות הטובים ביותר במדינת ישראל משמשים יועציו, בהתנדבות.

    גלבוע, מראה מעמק בית שאן     

אילולא רבני ה”ממלכתיות”-פאשיזם, לא היו מתבצעים הגירושים והחורבנות.

עילת המאמר השוצף של אורי הייטנר, היא העוינות של שלומי אמוני ישראל לבוגדים, אנשי הכפות הסרוגות, המשרתים את המדיניות האנטישמית של הפאשיזם ה”ישראלי”.

הייטנר היה ממקימי “הדרך השלישית”, שלא בטובתו. אילולא היה הוא עצמו תחת איום עקירה, היה הוא מראשי “פעילי השלום” וממפעילי מנגנון ההסתה נגד ה”מתנחלים”, שהוא, כמובן, אינו נמנה עליהם. ה”התיישבות העובדת” כבר אמרנו?

זה עשרות שנים, שהנבל הזה משפריץ את רעלו על יושבי יש”ע, בתקווה, שאם יוכיח עד כמה הוא שונא “מתנחלים”, ביתו בגולן יהיה לו לשלל, והוא לא יייזרק לכל הרוחות על ידי מדינת הזדון והדמים הזו.