במאפיה מקובל לחסל עדים שעדותם עלולה להפליל פושעי צמרת. דורשי טובתו של חיים רמון לא ממש מאפיונרים, ולכן חיסול המתלוננת ה’ באמצעות ההדק לא עלה על דעתם. אבל “רצח אופי” היא צורת חיסול מקובלת במיליה שלו. “הרוצחים” הבינו, שעל פי עדותה של המתלוננת יקום דבר, והגיחו למשימתם דרך אמצעי התקשורת. השקרנים, אבוי לאותה בושה:  הגיחו לדוכן העדים מלשכת ראש הממשלה.

במאמרי הקודם התייחסתי לחלקה של התקשורת בניסיון לחלץ מהרשעה את הבן יקיר לה חיימק’ה. הפעם אתייחס אל העדים מטעם ההגנה, שלא הייתה להם בעיה לעמוד על דוכן העדים, ולהשמיע באוזני השופטים שקרים, שתכליתם: הבאשת ריחה של ה’. הסיטואציה המכוערת הזו הגיעה לשיא, עם הכינוי “זנזונת“, שהודבק במתלוננת.

הבולטים שבהם היו מנהלת לשכתו של אולמרט הגברת שולה זקן, ומזכיר הממשלה עו”ד ישראל מימון. בנוסף, העידו עוד שלוש נשים, רבקה פאלוך, דליה עזרא ודפנה עזרן. ניכר בהן שגייסו את עצמן לעזור למי שראש הממשלה חפץ בזיכויו. אחרי שביהמ”ש קבע שהעדים הנ”ל שקרנים- הם חייבים להיענש.

לא הייתי נדרש לסוגיה, אלמלא נחשפו שופטי ישראל, לאלפי עדויות שקר מדי יום. מדובר בנורמה התנהגותית נלוזה, שפשתה בכל שכבות האוכלוסייה, ללא הבדל סוציו-אקונומי. התוצאה: עומס בלתי נסבל על המערכת, מה שמאריך את ההליך ומעכב את בוא הצדק. וצדק שמגיע מאוחר, במקרים רבים- לא רלוונטי.

ראשית ההגדרה: עדות שקר היא משחק מכוער, שבו השקרן אונס את ביהמ”ש לשחק איתו את המשחק שהילדים מכנים “חם-קר”. ביודעו שבלי האמת, השופט/ת יתקשה לגבש פסיקה, הוא מחביא אותה. המאמץ למצוא אותה מאריך את זמן המשפט. בקיצור, המניע מאחורי עדות השקר כולו זדון.

בנוסף, משפטים ארוכים יוצרים עומס על המערכת. מיליוני מילים הושחתו, כדי להסביר את הבעיה הזו. אם לתמצת, אז: עד השקר הוא אזרח שמפריע לשופט/ת בשעת מילוי תפקידו. ומי שמתייחס לחריצת דין בחרדת קודש, צריך לראות בעדי השקר- מחבלים!

למרות שהאיסור לתת עדות שקר, כתוב בעשרת הדיברות, ולמרות השבועה בטרם מתן עדות השקר- השקרן יודע שהוא לא מסתכן. וכאן הבעיה. מקסימום השופט יכתוב כמה מילים לא נעימות, אבל מי יזכור? הידיעה הזו דוחפת רבים “לעזור” לחבר במצוקה. זה בדיוק מה שראינו במשפט רמון. אילו ידעו השקרנים, שהעזרה הזו עלולה לעלות להם ביוקר, היו מוותרים על ההתלבטות- ומשיבים מיד בשלילה.

הסיטואציה שבה עד “נשבע לומר את האמת, כל האמת, אך ורק את האמת“, הפכה במחוזותינו לקלישאה פתטית. מבחינתו של היועץ המשפטי מני מזוז, עדות השקר במשפט רמון, הינה הזדמנות נדירה לשינוי סדרי בראשית. תביעה שתתבסס על פסיקת השופטים, אין מוצקה ממנה. הרשעה וכליאת השקרנים בנסיבות האלה, יכולה להרתיע אלפים מלהערים מכשולים בדרכו של הצדק. בלי השקרים, הצדק היה נוסע אל יעדו על מסלול חלק, ומגיע אלינו בריא יותר, יפה יותר ובחצי זמן.

מזוז לא צריך לחשוש מהבולשביקים. הם לא יפריעו. מפני שכל התייעלות שלא מכילה בתוכה את המילה “רפורמה”, תשאיר אותם בשאנטי.