מעריב, 8.7.2003

ב”ה

הם לא יהודים

“אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים שונים זה מזה, אולי גם שני דברים הסותרים זה את זה… כשאדם אינו יכל להיות יהודי הוא נעשה ציוני… הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות….” (חיים הזז)

לא ניתן להסביר את מעשי הטירוף של מדינת ישראל, אלא בשנאת ישראל. הקמת התנועה הציונית היתה קריאת תיגר על היהדות. עובדה שעליות החסידים, שקדמו בהרבה לעליות הציונים-סוציאליסטים, לא חיפשו להן שם, הם הסתפקו ב-יהודים, ובעלייתם ראו מעשה טבעי של שיבת ציון, על פי חזון הנביאים.

בשביל ה”ציונים” היתה ההגירה לארץ ישראל ברירת מחדל, עקב אי קבלתם לאחוות העמים. אילולא הזכירו להם הגויים, שהם יהודים, על כרחם, הם היו מוותרים על ציון, בשמחה רבה.  ועל כן הבהירו – זו לא התורה ולא הלאום, זו רק האדמה. שיבה לאמא אדמה. הם קידשו את האדמה על פני חיי מליוני יהודים. הם קידשו את האדמה, לא את ארץ ישראל! לא מאמינים?

בבקשה –

“רב ערכו של הכותל המערבי, אבל אסור לנו להשכיח – את המקום המרכזי בתחיית העם תופסים ערכים אחרים – עליה, עבודה, אדמה”.(משה ביילינסון, דובר וסופר בציונות הרישמית, ערב פרעות תרפ”ט  “מערכות הארגון הצבאי הלאומי”, דוד ניב)

“בדרכה המהפכנית לא יכלה הציונות שלא להגיע במסקנתה הסופית לביטול המשמעות והערך של אחדות העם היהודי. ב”ציוני דרך” כתב ברנר: ‘יהודי… יהודי… הוי! בריה זו הטובעת ברוק, ולדמה אין אפילו ערכו של רוק. בריה שהנה לחרפה ולמשא לכל, וקודם כל לעצמה…’

“או, חיים הזז: ‘אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים שונים זה מזה, אולי גם שני דברים הסותרים זה את זה… כשאדם אינו יכל להיות יהודי הוא נעשה ציוני… הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות….'”

עדות בעל דבר! הם לא יהודים הם “ציונים”! וה”ציונות” הוא ערך עליון,כמו הגזע הארי, והיהדות היא “אנטי-ציונות”, אם-כל-רע. עד כדי כך הם הצליחו, שקמה לנו “ציונות דתית”! אדרוגינוס מושלם. לא פה ולא שם, שהתאמץ תמיד להתיז את רוקו על ה”חרדים”. הם אנטי-ציונים, אנחנו שותפים… “אני קרוב יותר לקבוצניק ששוכב אתי באוהל סיירים, מאשר לזה שממית עצמו באהלה של תורה..”  כיפאק ל”ציונות הדתית”. ומי בא לגרש את ה”שותפה ההסטורית” מבתיה ומנחלתה? נכון, הקבוציניקים, ובהתנדבות… מי ששוכב לישון עם קניבאלים, אל יתפלא כאשר יתעורר בסיר מרק…. (מצאתי ב”נתיב”)

Money money money תמורת דם

ועל כן, מסוגלים יהודים לדרך כזו – גם זה בעדותו של עילם, שם:

“.. הנני כותב מכתב זה לפי בקשתו של חיים ויצמן, מכיוון שאנו מודאגים מאד שמא תוצג הבעיה ומצב היהודים בגרמניה ובאוסטריה בוועידה (באוויאן) בצורה העלולה להזיק לענין ארץ ישראל…  אנו חוששים במיוחד שמא הוועידה תניע ארגונים יהודיים לאסוף סכומי-כסף גדולים בשביל עזרה לפליטים יהודיים, ומבצעי-איסוף אלה, עלולים להפריע למגביות שלנו” (שם).

הציונים יכלו להסיר דאגה מליבם מראש, ונאנחו ברווחה לאחר פיזור הוועדה ללא שום בשורת הצלה ליהודים. כל המדינות והארגונים מצאו לעצמם תירוצים “סבירים” להתנער מפעילות הצלה. רק הולנד ודנמרק הביעו נכונות לשמש מדינות מעבר לפליטים. המשקיפים האובייקטיביים, שנשלחו על ידי ה”סוכנות היהודית” (איזה שם היה לסוכנות הזו, אילולא התייחסה לוועידה הזו…) – גולדה מאירסון וארתור רופין מילאו פיהם מים. מובן שלא ניצלו את במת הוועידה לזעוק את זעקת העם הנשרף והולך. לציונות לא היה עוד מקום לדאגה…

ולמה שיהיה אכפת להם? גולדה היתה מגדולי הדוחפים לחיסול האצ”ל בכל דרך, וארתור רופין היה מיוצאי ברית-שלום, שדגלו במדינה דו-לאומית – ערבית ציונית, רק לא יהודית!

“וכששאלו אותי: ‘האם תוכלו לתת מכספי קרן היסוד להצלת היהודים בארצות הגולה’? אמרתי: ‘לא’! ואני אומר עוד פעם: ‘לא’! לדעתי, צריך לעמוד בפני גל זה הדוחה את הפעולות הציוניות לשורה שניה!” (יצחק גרינבוים, ראש יהדות פולין ויושב ראש ועדת ההצלה של הסוכנות היהודית בארץ ישראל. שנת 1943, מביא שמואל תמיר במשפט גרינוואלד – “כחש”).

   רעב בגיטו ורשה 

“גאולת העם היהודי היא תהליך ממושך, וכל עוד לא נתגשמה הציונות, אנו מצווים לשרות ההגשמה, לשרותה של ארץ ישראל ולא להיפך. וארץ ישראל זקוקה כיום לא למהגרים סתם אלא לחלוצים” – 

“יש צורך בעליה מובחרת, הציונות אינה מפעל פילנטרופי. אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של יהודים, שיפתחו את הבית הלאומי…” (שם)

כדי להרבות בלבול והטעייה, משתמש הנבל במושגים הלקוחים מן העולם היהודי.

יהודים נטבחים במליוניהם, מתוכם דולים הפושעים את ה”חלוצים”, ואת הילדים, שאותם קל יותר להעביר על דתם;

“… קודם כל את אלה העשויים להביא תועלת ממשית לבנין הארץ ותחיית העם. עדיפות עליונה יש לתת לילדים, משום שהם אלמנט חשוב לישוב הארץ. רצוי מאד נוער חלוצי, משום שהוא כבר עבר הכשרה מתאימה, ולכן מסוגל מבחינה רוחנית לעבודה ציונית. חשוב גם לפעול להצלתם של העסקנים הציוניים, כי כלפיהם קיימת חובה מוסרית..” (תזכיר פנימי של ה”סוכנות היהודית”).

חד וחלק – מחיקת היהודים! מחיקת היהודים בחסות המטריה ה”ציונית”.

בתוך קלחת הרוע הטוטאלי זוהר רק מגדלור אחד – החרדים ורבניהם. מגדל של אנושיות, של אומץ לב ואומץ רוח, שהשליכו נפשם מנגד במאמציהם להציל יהודים.

על העדפת האדמה על קיום העם היהודי בכה הרב וייסמאנדל, זצוק”ל:

“אם זה הדם יהיה מחיר לאדמה – למי תהיה אז האדמה?… הלא יש גבול בין דם לאדמה, גבול המכריע, מתי יהיה הדם מחיר האדמה ומתי תהיה האדמה מחיר לדם, ואם אין עם בלי אדמה – בוודאי אין אדמה בלא עם – ואיה עם ישראל החי אם לא באירופה? ומי זה שפוי בדעתו משים היום מוחו וכוחו על האדמה עד שאפילו את כספו ימנע מן העם” (שם).  

ועוד – “למה יתנו את הכסף הזה, שנצרך להם עתה כל-כך לקנות בו כבשה חדשה, או עז בת שנה ולבנות בעדן דיר חדש, על קרקע חדשה שקנו, ולמה יפזרו את הכסף הזה עתה, על הקנין הזה של אלו הבהמות הזקנות, העומדות באותו דיר ישן, שאינו שלהם..”

האם שמע את דברי חיים ויצמן:

“תקוותם של 6 מליון יהודים מרוכזת על עליה, מתהומות הטרגדיה, אני רוצה להציל 2 מליון נוער, הזקנים יאבדו. הם יחכו לגורלם, הם אבק כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי. רק ענף הנוער יישאר, הזקנים צריכים לעמוד בכך, ולהשלים עם כך..”.

                                “המפעל הציוני”
                              לא נשכח ולא נסלח
ואכן, אסור להשוות שום דבר ל”מפעל הציוני”. לא היה דוגמתו לשפל מבחיל, זוהמת הנפש, חוסר האנושיות וזילות החיים. גם הנאצים, לא דנו את שלהם למוות, הציונים עשו זאת. ואל תפלו עוד בפח ה”אסור להשוות שום דבר לשואה”, כאילו היתה היא עדות לתחתית השפל אליו יכול להגיע האדם, הנהגת ה”מפעל הציוני”, היתה הרבה יותר גרועה. ודי להסתכל בהם היום, כאשר הם מובילים שוב את היהודים לאבדן, בלי שום מעצורים!

ומכיוון שארץ ישראל נכפתה עליהם “הר כגיגית”, הם החליטו למלא את הגיגית במי אפסיים, בכפויי-יהדות, ואם תקום מדינה, הם יפעלו להצטרפותה ל”אחוות העמים” האנטישמית. ואכן, ה”מדינה שהשמאל בנה”, היתה לחברה מן המנין באותה “אחווה”, ואף עלתה על כולנה, ברדיפת היהודים.

הכל על פי תכנית ברורה, המתמשכת והולכת מאז ימי טרום הרצל, ובכל זאת, גם אני מוצאת את עצמי, לא אחת, מופתעת לנוכח השפל הבלתי נדלה אליו מוכנים לצלול העב”מים המעוותים האלה.

העיקרון

“עליהם להבין שהמטרה העיקרית היא הקמתה של מדינת היהודים לאחר המלחמה, ולא ייתכן שעמי העולם שופכים את דמם במלחמה והיהודים ישבו לבטח ולא יקריבו קרבנות מצידם. שאם כך יהיה, באיזו זכות ישבו לשולחן הדיונים לאחר המלחמה כשיחלקו את העולם מחדש בגבולותיו”? (“אות-קין”, מ. וזלמן).

אלו דבריו של נתן שוולב, איש “החלוץ” בשוויץ. כבר אז הם היו מוכנים ל”וויתורים כואבים”, תמורת טובות הנאה לעצמם, הם מוותרים על היהודים. היהודים כואבים והם נהנים…

הציונים שולחים לתאי הגזים את רוב מניינו ובניינו של העם היהודי, בתמורה לישיבה אל שולחן הדיונים, עם המרצחים, לקבלת האתנן.

וכך עד עצם היום הזה.

שוב אנו שומעים שארה”ב מחוייבת לביטחון-ישראל….

כל בעיות הביטחון של ישראל נפתרו במלחמת ששת הימים, אך דא עקא –  שהן שתים – אחת –  היה זה נס אלוקי, ועם זה אסור להשלים, שנית – עם ישראל חזר לערש הולדתו, לשורשיו, ועם זה בוודאי אסור להשלים, מה יהיה על השבועה – “עולם ישן עד היסוד נחריבה? אז מחריבים! יש להם נסיון בכך.

הם עשו הכל, הכל, הכל, כדי להביאנו למצב של “הישג מדיני” שלהם, לא של הקב”ה, של תלות בארה”ב בהסכמתה. וכך גם אפשר יהיה לדקלם שוב, שבלי ארה”ב לא היינו מתקיימים, ולכן חובה להחריב התיישבות יהודית שורשית, חיונית וצודקת בנחלת אבותיה, לכן עדיפה האנומליה של “קרבנות שלום” על קרבנות-מלחמה למען העם והמולדת, להבטחת עתיד של “איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו”. לכן נשפך דמנו כאן כמים  – מסיבה אחת בלבד – שנאת ישראל של הציונים ליהודים.

 זה יקרה בשידור חי, ר”ל

               עד אשר תגענה הפצצות לבונקרים ברוממה

וגם “סקופ דוחה ארץ ישראל השלימה”. נסו, אם כי זה דורש מאמץ בימי זוועה אלה, לדמות לעצמכם ששלום בארץ. איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, אפשר לנסוע באוטובוסים, בלי חשש, תענוג לטייל בקניון, נחמד לעשות פיקניק בכרמי שילה… מה היה קורה לכל מפלגות ה”שלום”? לא היה נשאר להן זכר. לעם ישראל היה זמן לעשות חושבים, והוא היה מתחיל ללמוד את מורשת ישראל. היה לומד את כל האתרים בהם הוא יושב בביטחון ובשלווה. למהרסינו ומחריבינו לא היה מה להציע, והתקשורת היתה מתה משעמום.

דעו לכם, זה לא מוגזם, הדבר הזול ביותר בעיני הרשעים הטוטאליים והטוטליטאריים האלה, הוא דם יהודים. כך היה מאז היווסד התנועה הציונית-סוציאליסטית, וזה לא השתנה, ואם השתנה משהו, אז רק לרעה.

היום אנו על סף השמדה. מאולפני התקשורת יעבירו שידורים בזמן אמת – בשידור חי, את חיסולנו, באמצעות כתבינו האמיצים בשטח, עד אשר תגענה הפצצות לבונקרים ברוממה.

זה לא תסריט בדיוני. מדובר ביצורים שהדבר האחרון שיש בהם, זו האנושיות.