אזרחי ישראל. החלטתי שיותר אני לא מוכן לשתוק. מיום שהסתיימה המלחמה בצפון, אני זוכה להתנפלות רבתי של כל מצורע וזב חוטם. מה אתם רוצים ממני?!? האם תפשתי את השלטון בהפיכה צבאית? היו בחירות, אתם רציתם אותי, ועכשיו יש לכם טענות. איזו זכות יש לכם לבוא בטענות? האם לא ידעתם עם מי יש לכם עסק?

מה, אני חדש בפוליטיקה? האם לא ידעתם שאני שקרן? ידעתם! הייתי שר בריאות כושל, שר תקשורת כושל, ראש עיריית ירושלים כושל, שר תמ”ת כושל, ובין לבין- נחקרתי במשטרה בגין חשד למעשים פליליים. הדבר היחידי שהצטיינתי בו, הוא שסובבתי על האצבע הקטנה את כל חוקרי המשטרה שניסו להפליל אותי. את כל זה ידעתם, ובכל זאת הגעתם לקלפי ושלשלתם את הפתק שהושיב אותי על כורסת ראש הממשלה. אלה הן העובדות. מאחר וכך, אין לכם על מי להלין, אלא על עצמכם!!

הבטחתי פוליטיקה אחרת- וקיימתי. אל תגידו שהפוליטיקה היום דומה למה שידענו בעבר. פיטרתי את הבושה. זהו, הבושה כבר לא עובדת כאן יותר. הצלחתי לשכנע את  הפוליטיקאים להתנהל על פי הכלל “חטוף כפי יכולתך”. בנוסף, עשיתי מסע לוויה לאג’נדה. למרות המקטרגים, הוכחנו שאפשר לשלוט בלי אג’נדה. הבטחתי ביקוש לעובדים- וקיימתי. מאז שאני בשלטון, גם המשטרה, גם בפרקליטות וגם במוסד מבקר המדינה, מתחננים לתוספת ידיים עובדות. השלב הבא- הרחבת מוסדות הכליאה, מה שיגביר את הביקוש לסוהרים…

נכון, הבטחתי שיהיה כייף לחיות בארץ הזאת, אבל לא אמרתי למי. תשאלו פרקליטי צמרת, מיליונרים ופושעים והם יספרו לכם שגם בהבטחה הזו עמדתי. כדי שזה יחלחל לשכבות החלשות, אני צריך שקט וקדנציה מלאה.  

בבקשה תוציאו לי מהחלומות את מני מזוז וערן שנדר. בריצת הבוקר, אני שומע בעורפי את הנשיפות של דנינו- זה מלחיץ. בתוך הקבינה הסגורה שלי חגים שני דבורים: יואב יצחק, ואריה אבנרי. סלקו אותם. אני עוד עלול לגרום לתאונה. אל תקנאו בי: תחת הכורסה שלי יש שתי פצצות מתקתקות: ציפי לבני ומאיר שטרית. ולמרות התנאים הבלתי סבירים, אני מצעיד בגאווה את ישראל במעלה טבלת השחיתות.

וכמה מילים לעיתונאים. זה כולל גם אותך, מר דניאל בן סימון. אגב, יצאת מהדיכאון?? אם אין לאזרחים זכות לבוא אלי בטענות, על אחת כמה וכמה שלכם אין. גם אתם ידעתם מי אני. אף אחד מכם אינו יכול לשלוף מהארכיונים של העיתונים- סטטיסטיקה או כתבה או ידיעה שיש בה הוכחה שהצטיינתי- אז מה אתם משחקים אותה מופתעים?  “משחקים אותה”- פתאום אני מדבר כמו יושבי הטריבונה בטדי.

הטענות שלכם כלפיי והדמוניזציה שאתם עושים לי, לא הוגנת. רמת הציפיות שלכם לא מחייבת אותי והיא באחריותכם. מי שקונה ומוכר חמור, שלא יצפה לביצועים של סוס. ציפיתי ליחס אחר. פתאום אני קורא בעיתונים ש”ראש הממשלה הוא ברווז צולע”. צולע למה? ואיך זה ש”אתרוג” הופך “ברווז”. ועוד צולע. אתם חסרי אחריות. אם לא תשנו כיוון, תופתעו למצוא על הכורסה שלי את ביבי נתניהו.

בכלל, ביבי זה סיפור שאני בחיים לא אבין. אחרי שגרם לפני שלוש שנים לבצורת בדרום אפריקה, ולפני שנתיים לצונאמי במזרח אסיה, אתם רוצים אותו? אל תגידו שלא הזהרתי אתכם: אם ביבי חוזר, הוא שולח לעבודה את כל הבטלנים!

שמעתי שיש רבים בציבור שחושבים שבמלחמה בצפון- הפסדנו! כמה פעמים צריך להגיד לכם: ניצחנו, ניצחנו, ניצחנו! תכניסו לכם טוב טוב לראש- את המלחמה בצפון- ניצחנו! עובדה: אני אוכל את האוכל הכי טוב, מסתובב בעולם, מעשן סיגרים יקרים ומצפצף על כל המקטרגים. ונסראללה? הוא עוד במקלט (זוכרים את הגשש?)!! מנגב חומוס עם פיתה יבשה, לובש את אותם הבגדים שלבש מאז יולי שנה שעברה, ומתעורר בלילה מזיעה קרה. אז מי ניצח, החיזבאללה, או אנחנו?!

לסיכום אזרחים ועיתונאים יקרים, למרות שלשני הבנים שלי יש- לנו אין ארץ אחרת, ולכם אין מנהיג אחר…