חקירות המשטרה – על הספק עבודה ועל מוסר עבודה

חוקר משטרה א’ הוא אדם חרוץ.

הוא בא כל יום לעבודה בשעה שמונה בבוקר, ויוצא מהעבודה בשעה חמש אחה”צ, ואם יש צורך הוא נשאר יותר, אפילו עד הבוקר-שלמחרת.

הוא משלים תיק-חקירה ממוצע אחד ביום עבודה ממוצע, 300 תיקים בשנה.

97% מהתיקים מסתיימים בהרשעה – 291 הרשעות, ו-3% בזיכוי – 9 זיכויים.

איש לא יזכיר לו את הזיכויים, וכאשר תועלה על הפרק שאלת קידומו, הוא יוערך כחוקר חרוץ ויעיל.

חוקר משטרה ב’ הוא אדם חרוץ, אבל גם בעל מוסר-עבודה חריג.

כאשר הוא מקבל תיק חקירה, הוא לא מסתפק ב”ראיות לכאורה” המספיקות כדי לגלגל את האחריות לפתחו של בית המשפט. הוא חוקר וחוקר. לא משאיר אבן-על-אבן. הוא תר אחרי כל בדל-ראייה, ומעמיד בחקירה אגרסיבית כל מי שעשוי להעיד נגד החשוד – אם יוגש נגדו כתב-אישום.

בסופו-של-דבר, אחרי חודש של עבודה מאומצת, מבוקר-עד-ליל, הוא מגיע למסקנה שיש ספק סביר באשמתו של החשוד, וממליץ לסגור את התיק – המלצה המתקבלת על ידי ראש לשכת החקירות, ובשלב הסופי – על ידי ראש לשכת התביעות, או הפרקליטות.

וכך, חודש-אחר-חודש, החוקר מביא אל הגורמים האחראיים תיק מסודר-לתפארה, על המלצה לסגירת התיק מחמת-הספק.

ולקראת דיון-הקידום השנתי מציג תיקו האישי 12 תיקים בשנה, 12 חקירות לעילא-ולעילא – ואפס תיקים לבית המשפט.

אפס תיקים בשנה לחוקר בעל מוסר-העבודה יוצא-הדופן, מול 300 תיקים בשנה לחוקר המצוי, ה”מחפף”.

וזה מזכיר את הפתגם הידוע: לעשות עבודה טובה זה כמו להשתין במכנסיים כהים. זה נותן הרגשה חמימה, אבל אף אחד לא רואה את זה.