ביום ג’, בתאריך  12.12.2006, נתבשרנו פעם נוספת על ידי בית המשפט הגבוה לצדק כי החוק הוא גמיש, בהיותו נתון לפרשנויות שונות ולעתים גם סותרות. בפסק הדין בעניין הפלשתינים הוחלט כי הם יקבלו פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם על ידי צה”ל וזרועות הביטחון. מייד לאחר פרסום פסק הדין שמענו וקראנו פרשנויות רבות ממקומות שונים הפזורים לאורך כל הסקאלה הפוליטית, אף שפסק הדין אחד הוא; יש מי שראה בפסיקה של בג”ץ ביטול עיוות שהיה קיים בחוק הישראלי, ויש מי שראה בכך קיצוץ בלתי מוצדק בפעילותם של מנגנוני הביטחון; יש מי שראה בכך פגיעה בדמוקרטיה, ויש מי שראה בכך חיזוק הדמוקרטיה.

בפסק דין זה, כבמקרים רבים אחרים העומדים במרכז הבמה הפוליטית, שוב אנו רואים כיצד קומץ אנשים, המכהנים כשופטים בישראל, נמצאים מעל החוק!

עליונותם זו מושגת באמצעות הפרשנות של החוק, שהיא פועל יוצא של האקטיביזם השיפוטי אותו טיפח השופט בדימוס אהרון ברק.

אנו עדים לתופעה של הפקדת כוח רב, אולי רב מדי, בידי השופטים עד כדי התוויית מדיניות תוך טשטוש הגבול שבין החקיקה לבין הפסיקה; במקרה זה החקיקה עברה לידיו של בית המשפט, שפירש אותה, שיפץ אותה, עיצב אותה ואף שינה אותה כראות עיניו.

במצב דברים זה, (וזו לא הפעם הראשונה), בין אם נטיות השופטים הן לשמאל או לימין, מסתמנת נורמה מצויה כי לשופטים, כמו למחוקקים – “הזכות” והיכולת לחוקק.

על תופעה זו יכולה להיות ביקורת שעיקרה פגיעה בדמוקרטיה, כיוון שהשופטים – אינם נבחרים על ידי העם! להבהיר, שופטים ממונים על ידי הוועדה למינוי שופטים, ולא נבחרים על ידי הציבור.

כל עוד נורמה זו אינה במגמת ירידה ראוי כי השופטים יקבלו יחס ההולם את תפקודם ואת מעמדם האקטיביסטי ויעמדו לביקורת ציבורית ולשקיפות המתבקשת. להזכיר, נבחרי הציבור עומדים למבחן על ידינו הבוחרים ולפיכך הם חייבים להיות חשופים לביקורת – דבר זה הפוגע מן הסתם בפרטיותם מהווה מעין “מחיר” אותו הם משלמים (וראוי כי ישלמו) עבור האמון שהם מבקשים לקבל מאיתנו הציבור שבוחר בהם.

יתרה מכך, גם שר בממשלה שלא נבחר אלא מונה על ידי ראש הממשלה (ולא חייב להיות חבר כנסת), נתון לביקורת האזרחים וחשוף לציבור כולו בכל מהלכיו הפוליטיים (והפרטיים).

מפאת המעמד הבכיר ורב ההשפעה אליו מגיעים שר בממשלה, מנכ”ל משרד ממשלתי, חבר כנסת או ראש עיר – ראוי כי תהיה שקיפות בכל מעשיהם, שקיפות המתבקשת לאור פעילותם הנוגעת בנושאים ציבוריים ומשפיעים על כל אחד ואחת מאתנו – לפעמים השפעה ישירה.

ומה לגבי השופטים שאינם נבחרים על ידי העם?

כאשר מיישמים את האקטיביזם השיפוטי, הרי שהשופט (כמחוקק) מתכבד להיכלל באותה קטגוריה בה נמצאים אנשי ציבור בכירים אחרים, המשפיעים עלינו באופן ישיר.

לפיכך, ראוי כי הפרוטוקולים של הוועדה לבחירת שופטים – יהיו גלויים לציבור הרחב ונתונים לביקורת. זו הסיבה וזה הטעם לכך כי תביעת השרים וחברי הכנסת לתעד את דיוני הוועדה לבחירת שופטים ואת הנימוקים לבחירתם – מוצדקת, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה מהותית. מגיע לנו האזרחים לדעת מדוע הוחלט לבחור בשופט X על פני שופט Y.

תמוהה התנגדות השופטים להליך זה אשר לטעמי היא אינה במקומה, לא רק מהטעם המהותי שפורט לעיל, לא רק מהטעם המוסרי (הברור מאליו) אלא אף מהטעם הפרוצדוראלי – השופטים לא הם אמורים להחליט בעניין של עצמם – ולכן התנגדותם אינה רלוונטית.