ב”ה

                                                                          
“מעגל הדמים” – בשירות מנגנון התעמולה לחורבן ישראל  

“… קח את סדרת הטיעונים של המופ”סים מלפני 55 שנה (ובינתיים כבר 85 שנה, ח”א), נגד “הציונים הרשעים” ובעד “המוני העמלים הערבים”, וכמעט אין לך צורך לשנות בהם מלה אחת, כדי שיהיו נשמעים רעננים בפי השמאלנים היום. מה לא קרה מאז? אימפריות קמו ונפלו, היתה מלחמת עולם והיו מלחמות ישראל, הקומוניזם הרוסי גילה את פניו המכוערות, על עם ישראל עברה השואה, מדינתו קמה, העמים, שהיו מדוכאים פעם, השתחררו, הערבים נהפכו לאדירי עולם בשטח בנשק ובנפט. אבל בעולם השמאלני לא קרה דבר. הכל נשאר בטהרתו, כמו אז, ללא מגע עם עולם החומר…”  (עזריה אלון, דבר-השבוע, 30.7.1976, באסופת מאמרים תחת הכותרת – “הכישרון לארץ ישראל”)

ה”שאיפות הלאומיות” של ה”עם הערבי הפלשתינאי”

אז מה היה לנו –  ישראל טיהרה את חבל עזה מיהודים. נציין, כי היום, מדינת ישראל היא היחידה בעולם, מאז ה“שואה”, המבצעת טיהור אתני ביהודים, וזה דווקא בארץ ישראל ודווקא, כאמור, על ידי מדינת היהודים, שנועדה להבטיח כי “לעולם לא עוד”!                                        

היתה זו תחילת מסעו המחודש של שרון להגשמת ייעודה של מדינת ישראל, כנאמר על ידו בכנס מורים בלטרון:

“מדינת ישראל רוצה לתת לפלסטינים מה שאף אחד לפניה לא נתן להם: אפשרות להקים מדינה. לא הטורקים, לא האנגלים, לא המצרים ולא הירדנים נתנו להם אפשרות כזאת….”.

ברור שלא נתנו – א. כי לא היתה זאת ארצם לחלקה לאחרים. ב. כי הם לא הכירו קבוצה המכונה “פלשתינים”. מעולם לא היה דבר כזה, עד שיובשו הביצות והופרחו השממות. 

אילו רצו ה”פלשתינאים” במדינה, היו קופצים על המציאה שנפלה לידיהם מן ההפקרות של מדינת ישראל, ועושים להקמת מוסדות בדרך למדינה, להזנת הרעבים, לטיפוח ולפיתוח ה”עם” וה”מדינה”. אבל, במקום חמרי בנין ומזון, מוזרמות לחבל עזה כמויות אדירות של נשק. ואין אדם אחד במדינת ישראל היכל לשקר ולומר שזה לא היה צפוי ונהיר כשמש ביום בהיר. בשיא הפשטות –  לא היה אחד – בפושעים שצידדו וממשיכים לצדד בביצוע הפשע, וכמובן לא היה כזה בין המתנגדים והמתריעים – שלא ידע בבירור ומעל לכל ספק, שיציאת ישראל רק  תקל על המנגנון לרצח העם היהודי, הפועל זה למעלה ממאה שנה, ללא הפוגה, תוך כדי קבלת זריקות דחף מן המימסדים השונים בישראל..

ה”פלשתינאים” יודעים שהאומה הערבית תבטל אותם כעפרא דארעא, אם לא ימלאו את ייעודם – קידום “שחרור פלשתין” כלומר – השמדת היהודים בארץ ישראל. בלי זה אין להם זכות קיום, כי לשם כך קמו. זהו ייעודם, מאז הושלכו למחנות ה“פליטים” על ידי אחיהם האוהבים. יעיד הסיפור הבא –

כווית, 15.1.1951

“ארוחת ערב עם ג’ורדן ואשתו, היה שם גם קבלן לבנוני אחד עם אשתו, עודה ארבע שורות יהלומים…. הוא סבר שהחרם הכלכלי שמטילות המדינות הערביות, סופו שיקטול את ישראל בתוך כחמישים שנה, ועד אז תהיינה המדינות הערביות מוצקות באחדותן, חמושות כהלכה ויעילות. אז ייזרקו היהודים לים, אבל יניחו להם מובלעת יהודית קטנה בחופי ארץ ישראל, אך בלי ממשלה יהודית. הוא לא סמך כלל על עיראק, תימן או ערב הסעודית, אך לבו סמוך ובטוח שירדן, סוריה לבנון ומצרים תוכלנה להכות את היהודים בעוד חמישים שנה. חיויתי את דעתי שבעוד חמישים שנה יהיו גם היהודים חזקים הרבה יותר מעכשו, והא אמר שהם יהיו פושטי רגל, נגועים בקומוניזם ונטולי יציבות כלכלית ומדינית. העירותי: ‘אתם הערבים, על כל אוצרות הנפט שלכם, מדוע אינכם עושים משהו למען הפליטים העלובים הללו מארץ ישראל’, ‘אלוהים אדירים’ אמר, ‘אתה חושב באמת שאנחנו נהרוס את התעמולה הטובה ביותר הנמצאת ברשותנו; הרי זה מכרה זהב’. אמרתי שדעה כזאת היא קשת לב ובלתי מוסרית כאחת. ‘הבלים’ אמר, ‘הם סתם אשפת אדם אבל הם מכרה זהב מדיני'”

מסיים מיינרצהאגן את הדף הזה ביומנו – “בלשון שונה כלשהו שמעתי דעות זהות מפי ערבים אחרים..”

חד וחלק! הדברים נכתבו לפני 55 שנים! למדינת ישראל טרם מלאו שלש שנים. בדעתם של הערבים לא עלה כלל לוותר על השמדת ישראל, מאז ועד היום. דמנו נשפך כאן כמים, והשמאל מגשים את נבואת הלבנוני!! ברישעות טוטאלית ובשנאת ישראל תהומית!                                 

“מוסר יהודי”

ובעוד האימפריאליזם הג’יהאדי משתמש בכל האמצעים, ללא שום עכבות אנוש, לקידום תורת השלבים שלו, מצטעצעת ישראל ב”מוסר יהודי”, לשון אחר – מדוע שומה עלינו ללכת כצאן לטבח, ודווקא בשמחה, באהבה ובאמונה, בנחישות וברגישות ל”סבל האוכלוסיה החפה מפשע”, שהיא תמיד, ללא יוצא מן הכלל, האוכלוסיה הערבית, ובפטפוטים על “הרג ילדים נוטל את הלגיטימיות מן המלחמה שלנו”.

כאמור – ישראל היא שהעניקה את הזהות ל”עם הערבי הפלשתינאי”, ישראל היא שהכירה ב”זכויות הלגיטימיות” של ה”עם” הזה. ישראל היא שפרשה שטיח אדום מדם יהודים, לרגלי רב הטבחים, ערפאת כל הדרך אל עצרת האו”ם (שם נאם, כשהוא לבוש מדים ואקדח בחגורתו, תקדים בתולדות העצרת). וגם נתנה הכשר לפארסה המקאברית, של הענקת פרס נובל לשלום לתואם היטלר, אם לא גרוע ממנו, בעצם השתתפות ראש ממשלה בישראל ושר חוץ בישראל באירוע המתועב הזה. כאמור, ישראל היא שיצרה את ה”עם” הזה והעניקה “לו” מה שלא היה לו מעולם. והוא יורה! והוא חוטף! והוא שוחט! והוא מעליל! והוא שודד! והוא ממשיך בג’יהאד – היעד הבא “שחרור” שדרות.

כשישראל מגיבה בשפה רפה, קופץ כל השמאל, אויב מספר אחת של העם היהודי, על “מעגל הדמים” – ממש לונה פארק – גלגל אש וקיר המוות בצוותא חדא. “אנחנו הורגים בהם, הם הורגים בנו” איזו סימטריה נוחה,שוויון באשמה של “שני העמים”, עוד סימטריה לנוחות תעמולת השטן. עלילות  הדם רודפות זו את זו, והמסקנה קבל עם ועולם, איך לא – ישראל מבצעת את רצח ה”עם הפלשתינאי”, אז מה הם רצו מן הנאצים? רוב סיפורי ההרג הם עלילות, אבל גם אילולא היו כאלה, וערבים אכן נפגעים, וזה לדעתי האישית , לגמרי לא מספיק, הצדק כולו עם ישראל. את מעגל הדמים חגים הערבים והשמאל. כל רדיוס מן הנקודות שעל המעגל, מוביל ישר ישר למרכז – תכנית השלבים הערבית לחיסול ישראל!

מי לחיים ומי למוות

ימים רבים דנות התיקשורת ושפחתה – ממשלת ישראל, ברסיס, היה או לא היה שלנו. התיקשורת מעולם לא הטרידה את עצמה בשאלה הבאה, למשל, בדיקת העובדה המחרידה, שבג”צ אחראי לרציחתם של יהודים רבים בארצנו, והבולט מכולם הוא הטבח המזוויע בטלי חתואל ההרה וארבע בנותיה התמימות והטהורות. גם התינוק יהודה שוהם נסקל באבנים על ידי מרצחים שמצאו להם מסתור בבנין שהבג”צ אסר להרסו. כי קדושת החיים מגעת רק עד ה”זכויות הלגיטימיות של העם הערבי הפלשתינאי”. כאן נעצרת קדושת החיים ומתחילות זכויות המרצחים. הדו”ח אומר שהמרצחים לא פסקו מירי בגופות האם והילדות, עד שרוקנו את המחסניות. איש לא התרגש במיוחד. הרי זו שגרה. אפילו ראינו תגובה נוסח גבלס, בו מתמחים כבר עשרות שנים “אנשי רוח” בישראל – “מתנחבלת, רצחה את הבנות שלה”. כי להווי ידוע, יהודי הדוחף את אפו במקום בו אין רוצים בו, וזה, בעצם בכל העולם, אך בעיקר בארצו, אחת דינו – מוות, אליבא ה”הומאניזם” השמאלני.

כמו שאמרה בשעתה שולמית אלוני לראש עירית חברון, נתשה, כאשר פעלה לגירוש היהודים מחברון – חברון היא עיר ערבית – כלומר – צדקתם בהחלט כאשר חיסלתם את הקהילה היהודית בתרפ”ט. זו הדרך להפוך עיר לערבית. כך צריך להיות בארץ ערבית.

יוסי שריד תמים דעים עם השולמית. על הרצח בדם קר של נחום הוס, הי”ד, ויהודה פרטוש, הי”ד, באוטובוס בגבעת החרסינה, הגיב באולפן של דן מרגלית – המתנחלים בקרית ארבע מסתובבים כסומא בארובה, מה הם חושבים לעצמם, שהם יישארו שם? –  הגנרל חיים בר-לב גם הוא לא התרגש מרצח ששה בחורי ישיבה ופציעת עשרות, בשובם מתפילת ליל שבת
במערת המכפלה – אם לא היו שם לא היו נרצחים. 

עובדה, במשך תשע עשרה שנה לא נרצח אפילו יהודי אחד בחברון. נרצחו המוני יהודים בכל רחבי הארץ, אבל הגידו מה שתגידו, אפילו אחד לא נרצח בחברון. מכאן, שרק בים התיכון לא ירצחו אותנו, לא שזה יבטיח חיים, אך לפחות לא רצח…

מי יישלו ומי יתייסר

בחלחול נרצח ערבי, על ידי ערבי. עוד טרם נודעו הפרטים, כבר התבייש שמעון פרס להיות יהודי (אילו רק ידע כמה אנו מתביישים, שהוא יהודי) ויוסי קפץ עם – לגרש את היהודים מחברון….  קפצו כמוצאי שלל רב על “לקיחת האחריות לרצח” על ידי אבישי רביב בשם ארגון אי”ל, ארגון מיסודו של השב”כ ליצירת פרובוקציות נגד ה”ימין”. אבל גם לו רצח יהודי את הערבי, זו סיבה לטיהור אתני? הלוא הם עולים על בריקאדות נגד “ענישה קולקטיבית” של האויב הרצחני. לאחר שנרצחה תרצה פורת, הי”ד, בביתא, כשהמון ערבי פרוע סב על קבוצת בני נוער מאלון מורה, לעשות בהם לינץ’, פוצץ צה”ל שלשה בתים בביתא, במקום להרים את כל הכפר באויר. פיצוץ הבתים, היווה עילה להקמת “הוועד למען ביתא”, שאפשר לתרגמו כך – הוועד לשמירת זכויות הערבים לרצוח יהודים, בלי להידרש לתת את הדין…. 

מדוע לא יצאה שום קריאה להפוך את חברון על פיה, עם כניסת צה”ל אליה במלחמת ששת הימים? בחברון נטבחה הקהילה היהודית בידי המוני ערבים, לא היה זה רצח יהודי אחד בידי ערבי אחד, וזה היה בחברון גופה ולא באיזה כפר סמוך. ולא כלום! לא כלום! ומרצחי חברון נהנים מתמיכה גורפת של השמאל, כאשר הישוב היהודי סובל התעללות בלתי פוסקת מכל הגורמים – מן הערבים, ממשטרת ישראל, מממשלת ישראל ומ”פעילי שלום” מכל העולם, בראשות השמאל הישראלי.

כדי להצדיק את גירוש היהודים מ”מעוז הים”, ובכלל, כדי להצדיק את חורבן גוש קטיף, השתמש צה”ל בערביי המואסי, לפיברוק “לינץ'”, שמצדיק, כמובן, את החרבת ארץ ישראל.

מעולם לא עלה בדעת מישהו לפרק קבוצים עויינים ליהודים, כמו יד חנה, גבעת חביבה או גן שמואל. בגן שמואל צמח המרגל המחבל, ה”פציפיסט” אודי אדיב, שלא רק העביר מידע צבאי לסוריה המיליטאריסטית, אלא התאמן שם באמצעי חבלה (פאציפיזם אמרנו?), כדי לפגוע באזרחי ישראל….  וזו, על רגל אחת, תורת השמאל הרדיקאלי בישראל, שהפך בינתיים למרכז הקונצנזוס – מדינה יהודית זו ריאקציה, מדינה יהודית פוגעת באחוות העמים, לעומתה – קיום עשרות משטרי עריצות ערביים, זו קידמה וייצוג ה”עמלים” עלי אדמות. זה יפה! זה כשר! זו לא ריאקציה. ובקיצור – זו שנאת ישראל שדוגמתה לא ידע עם ישראל בכל דברי ימיו המיוסרים!