סוד גלוי הוא שאגף השיקום במשרד הביטחון בודק ומחפש נכים שלכאורה מתחזים ומקבלים כספים והטבות שאינן מגיעות להם. אין ספק שחייבים לחשוף מתחזים, במיוחד כאלה שלכאורה שדרגו את הכנסתם ואת איכות חייהם “הודות” לפגיעתם. התחושה הרווחת בקרב ציבור נכי צה”ל היא שאגף השיקום מבזבז הרבה אנרגיות ומשאבים יקרים על מנת למנוע מנכים את זכויותיהם, הרבה יותר מאשר לשקם אותם, ללא כל פרופורציה, ובניגוד מוחלט למנדט (כפי שאני ואחרים מבינים אותו) שהוענק לאגף שהשיקום, והוא לשקם בעדיפות ראשונה, לכן האגף נקרא “אגף השיקום” ולא “אגף חקירות ומניעת זכויות נכים”.

לדעת רבים, לאגף השיקום במשרד הביטחון יש את אחד התפקידים החשובים ביותר בציבור הישראלי, גם אם רובנו לא רוצים ולא חושבים שנזדקק אי פעם לשירות זה. מדינת ישראל אינה יכולה להתקיים ללא כוחות ביטחון, וללא מוטיבציה של האזרחים לשרות בכוחות הביטחון השונים, בסדיר, במילואים, בקבע, ובמיוחד כמתנדבים.  

מאמר זה הוא מאמר ארוך, מקומם, ואולי מתיש, אך מכיוון שהוא יכול להיות רלוונטי לכל בית בישראל, כדאי לקרוא ולהפנים, חשבתם שדואגים לנכי צה”ל? חישבו שוב.

כך הציג ראש הממשלה הראשון מר דוד בן גוריון את חוק הנכים:

“מלחמת החירות של צבא הגנה לישראל לא היתה כולה זרועה נחת, נצחונות וכיבושים, היה גם צד שני למטבע. שולם מחיר יקר. נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו.אך החללים הם רק חלק מהאבדות.
רבים נשארו לשמחתנו בחיים, אך גם הם שילמו מחיר יקר – איבר מן החי.
הערב אני מגיש לכם, בשם הממשלה, חוק על החוב. נכון יותר – על חלק מהחוב שאנו חייבים לאלה שבגופם עזרו לשחרור האומה והמולדת. חוק על תגמול ושיקום לנכי המלחמה.
גודל התגמול שהחוק הזה מעניק לנכה תלוי בגודל אחוז הנכות.
תשלום התגמולים אינו גורע מזכותם של הנכים לשיקום. זכות זו קימת לכל חייל משוחרר, בריא או נכה. התגמול המגיע לנכה הוא נוסף לשיקום הכללי. איננו מבחינים במתן התגמול ובגודלו בין טוראי לקצין.  כל נכה מלחמה מקבל אצלנו גמול שווה.
התגמול אינו פוטר את המדינה מדאגה לשיקום הנכה!
אנו נעזור לנכים, כמו לחיילים משוחררים אחרים, ללמוד מקצוע,  להמשיך בלמודים, להסתדר בעבודה, בהתיישבות או בעסק אחר“.

מאז ועד היום כל מנהיגיי מדינת ישראל הצהירו בכל במה אפשרית על החוב המוסרי שמדינת ישראל חבה לנכי צה”ל, ובצדק. במצב הביטחוני הקיים במדינה כל בית בישראל עלול להזדקק לאגף השיקום, כל כישלון של אגף השיקום עלול ליצור דורות נוספים של סרבני גיוס, לא על רקע אידיאולוגי/פוליטי אלא מתוך טראומה של התעללות טיפולית לכאורה של אגף השיקום, כנגד אבא, חבר/ה, דוד או קרוב משפחה. מנהיגיי המדינה מדברים ומבטיחים, אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד, וועדות הכנסת השונות התריעו ומתריעות חדשות לבקרים על התעללות לכאורה בנכי צה”ל, על מערכת אטומה ומשפילה. גם מאמרים וכתבות בכל אמצעי תקשורת אינם גורמים לשינוי חיובי. אפילו מבקרי המדינה כתבו והתריעו פעמים רבות בדוחות שנתיים, אך שינוי לא רואים, ואולי כן רואים, שינוי לרעה!.

למרות שמערבים אותי (לא תמיד ברצוני) בהרבה מקריי התעללות לכאורה בנכי צה”ל, למרות שחוויתי ועדיין חווה השפלות מצד המערכת, הסיפור שאני מביא היום חוצה לדעתי כל גבול.

ש’ מוכר כנכה צה”ל, “הכנסתו” כיום, עקב נכותו, היא כ– 10% מהכנסתו לפני הפגיעה. אלה שמכירים היטב את ש’ יעידו שפעילותו כיום אינה אפילו אחוז בודד אחד בהשוואה לפעילותו לפני הפגיעה, בכל תחום. נכותו אינה ניראת לעין, ובמיוחד לעין שאינה מקצועית רפואית ספציפית. בספטמבר 2005 אישרה וועדה רפואית עליונה  ל-ש’ אחוזי נכות לצמיתות  רטרואקטיביים 5 שנים (דמיינו לעצמכם 5 שנות התעללות לכאורה אך ללא פיצוי כל שהוא). ש’ חשב שהמאבקים שלו הגיעו לרגיעה ועכשיו הוא יהיה יותר פנוי יותר לשיקום עצמי ומשפחתי, לבניית עתיד טוב יותר לו ולמשפחתו. אבל, לאגף השיקום יש תוכניות אחרות, לפני כשבוע קיבל ש’ דבר דואר גדול מאגף השיקום, כשפתח את המעטפה כמעט לקה בדום לב. במעטפה היה עותק דו”ח חקירה ומעקב שהתקיים אחריו במשך כחודשיים (מדצמבר 2004 עד ינואר 2005).  מזמין דו”ח החקירה היה אגף השיקום. סיכום הדו”ח הוגש למשרד הביטחון בתאריך 31/1/05  (כ – 8 חודשים לפני שהגישו ל– ש’ את מסקנות הוועדה הרפואית האחרונה שקבעה לו אחוזי נכות לצמיתות). לדו”ח צורפו 2 קלטות ווידאו מאיכות גרועה שהסתבכו במכשיר הווידאו מיד בהפעלה הראשונה, צילומים שהיו אמורים להיות מצורפים לדו”ח (כפי שכתוב) לא נמצאו, אך נמצאה שם פצצה נוספת, וכך ניכתב: “הוחלט לזמן אותך לועדה רפואית חוזרת על בסיס מידע הנמצא ברשותנו ולפיו יש יסוד להניח כי חל שינוי במצבך”.

עכשיו, כשנתיים לאחר הגשת הדו”ח, החליטו להעלות את הדו”ח מהאוב כדי למנוע מ-ש’ את ההטבות הנוספות שמגיעות לו בעקבות החלטת הוועדה הרפואית.

לאחר שנירגע ש’ החל לעיין בדו”ח, ופתאום החלו ליפול כל ה”אסימונים”, כל ההתרחשויות המוזרות שהיו סביבו, סביב משפחתו וחבריו במשך כמה חודשים הגיעו לפתרון.

קריאה מעמיקה של הדו”ח מגלה דו”ח מגמתי המעוות את המציאות, רצוף שקרים ואי דיוקים מהותיים, בלתי מקצועי בעליל, מראה על רצון להכפיש ולהשפיל את הנכה ומשפחתו בכל מחיר, במגמה לצמצם בכל דרך נואלת ובזויה את אחוזי נכותו וזכויותיו.

הדו”ח מעלה חשד חמור של הטרדות טלפוניות של קטין בן 15 ע”י חוקרים שניסו לדלות ממנו אודות אביו, וכך מספר הקטין: “עכשיו אני מבין מי הטריד אותי מאות פעמים בטלפון בניסיון להוציא ממני מידע על אבא שלי, כל פעם בסיפור כיסוי אחר, נשים וגברים, אפילו כשהזהרתי אותם שאפנה למשטרה הם לא נרתעו והמשיכו”.

עוד עולה מהדו”ח חשד לכאורה לקיפוח זכותו של הנכה לסודיות רפואית ובניגוד לחוק זכויות הנכה, אגף השיקום נתנו לחברת החקירות את כל פרטי המידע הרפואי על הנכה.

הדו”ח מספר גם על החלפת גלגל עם תקר, תקר שעל פי חשד הנכה נעשה לכאורה ע”י החוקרים כדי שיוכלו לצלם אותו מחליף גלגל, התקר נעשה בדופן הגלגל וגרם לפסילתו.

אלה המתיימרים להיות חוקרים מסיקים מסקנות רפואיות ומקצועיות, זאת בזמן שיא של 6 ימיי מעקב תוך כדי ביצוע עבירות תנועה לכאורה ונהיגה מטורפת ומסכנת חיים, שנערכו לאורך כחודשיים (לוועדות רפואיות מקצועיות זה ארך 5 שנים), כשמתוכם יומיים לא ראו כלל את הנכה, זה הישג הראוי להירשם בשיאי גינס!  החוקרים נותנים חוות דעת “מקצועית” משולבת של נירולוג, פסיכיאטר, פסיכולוג, ומנתח מוח, “לתפארת מדינת ישראל”, לחרפת אגף השיקום שבכלל מתייחס לחוות דעת כזאת, ובניגוד מוחלט לחוות דעת מקצועיות שונות.

בדו”ח המגמתי לא טרחו כלל לציין שלנכה יש קושי בהליכה עקב בעיות אורטופדיות, ולעיתים קרובות (כולל בזמן שעקבו אחריו ואחרי בנו)  הוא נישען מדי פעם על בנו בגלל קשיי הליכה.

שאלתי והתייעצתי עם מספר גורמים מקצועיים, משפטן אחד אמר לי “אני רותח מזעם”. משפטן אחר כתב לי “הטרדה טלפונית היא עבירה חמורה, הטרדת קטין חמורה שבעתיים!” שלישי הוסיף: “תקר בגלגל זה טריק ידוע של חוקרי האגף”. קצין חקירות במשטרת ישראל ביקש מ-ש’ ומבנו הקטין להגיע לתחנת משטרה ולהגיש תלונה על הטרדת קטין. נציגי המועצה לשלום הילד היו המומים מהסיפור והחלו לטפל בנושא. חוקר פרטי אמר לי שהוא מעריך חקירה בהיקף כזה ברבבות דולרים. לי אין ספק שזה יהיה לא מוסרי בעליל להתעלם ממעשים נלוזים אלה. דמיינו לעצמכם כמה נכים ניתן היה לשקם ובאהבה בסכום שאגף השיקום בזבז על חקירה זו ועל חקירות עקרות אחרות שעורכים על נכים, וסיפורים יש לרוב.

מסקנות ביניים שלי:

נכה צה”ל, אם אתה מעז להתלונן כנגד אגף השיקום וחושף את העוולות שגורמים לך ולחבריך, אתה, וכל הסובבים אותך, כולל ילדיך הקטינים, צפויים למעקבים, הטרדות וחקירות, אתה בסכנת זימון לוועדה רפואית חוזרת עם סיכוי גבוה להשפלה והורדה באחוזי נכות. לאגף השיקום יש פרושים משונים למושג “אחוזי נכות לצמיתות”, הפרוש לפי מילון עיברי עיברי נוסח אגף השיקום היא: “נזילות”, או במילים אחרות, עכשיו אנחנו יכולים לחקור, לבדוק, לטרטר. 

אם אתם נכי צה”ל אני מציע לא לעשות את הדברים הבאים (וזה ממש מתוך דו”ח המעקב כנגד ש’):

אל תתלונן גם אם אתה הכי צודק בעולם כי נקמת אגף השיקום תגיע.

אל תחשוף עוולות של אגף השיקום גם אם אתה חושש לגורל ילדיך שעתידים לשרת בצבא.

אל תסייע ותעזור לנכים אחרים גם אם הם חברים שלך.

תגיע לטיפולי פיזיותרפיה גם אם אתה מאושפז בבית חולים באותו יום ובמצב קשה.

אל תבלה באילת, אגף השיקום לא מעוניין שתהנה.

אל תנהג ברכב או בתחבורה כל שהיא, תישאר בבית, כי כך רוצה אותך אגף השיקום.

אל תיפגש עם חברים בבתי קפה ואל תשתתף בשיחות, אגף השיקום לא אוהב נכים פעילים חברתית.

אל תילמד, שום דבר, לא בקורסים ולא במוסדות לימוד אחרים, אגף השיקום רוצה אותך בור ועם הארץ כדי שיוכל להתעמר בך הרבה יותר בקלות.

אל תחליף את הגלגל המפונצ’ר במכוניתך, מי יודע, אולי אלה שגרמו לתקר עוקבים אחריך ומצלמים אותך.

אל תנחם אבלים ואל תהייה מעורה בקרב משפחתך אגף השיקום אינו רואה זאת בעין יפה.

אל תיפגש עם הילדים שלך, וחלילה לך מלבלות איתם, האח הגדול עוקב, רואה, מצלם, ומזמן לוועדה רפואית חוזרת.

אל תבקר חברים, האח הגדול בודק ומדווח על שמות המשפחה של כל המתגוררים בבניין שאליו נכנסת!

גם אם אתה חלילה משליך אשפה תחייך, מצלמים אותך, ואולי אפילו מחטטים בשאריות האשפה!

לסיכום, בכתיבתי לאורך השנים אני מקפיד על תרבות כתיבה, הפעם אני חושב שיכולתי להשתמש מספר פעמים במושג “חלאות אדם” ועדיין זו הייתה תרבות כתיבה, למרות זאת נמנעתי, רק מתוך כבוד לקוראים.

קראתי את דוחות הפעילות של חברת החקירות שוב ושוב, לא ראיתי שום חריג, שמץ של רמאות או התחזות, מתוך 6 ימיי פעילות מעקב, יומיים לא ראו את הנעקב כלל. שאר 4 הימים תיעדו מהלך חיים משעמם עד מוות, ללא בילויים סוערים, ללא אירועים חריגים, ללא סימן כל שהוא למצג שקר של הנכה, נהפוך הוא, מערכת אנושית אחרת הייתה מזמנת את הנכה בעקבות הדו”ח ועוזרת לו מיד לנסות ולבנות חיים מאושרים, פעילים ומעניינים הרבה יותר. לכאורה, מכיוון שהנכה התלונן ובצדק על אגף השיקום פעמים רבות בפני גורמים שונים, אגף השיקום מצא דרך מעניינת לסתום לו את הפה, חקירות ומעקבים. גם כיום מתנהלת כנגד ש’ חקירה וטרחו אפילו להדליף לו עובדה זו, מעיין אזהרה: “תסתום את הפה או שיבולע לך”. דבר אחד לא לקחו בחשבון, ש’ כותב ומתעד ויש לו חברים שתומכים וגם הם כותבים, ואולי אגף השיקום השיג בדיוק את המטרה ההפוכה, יתכן שהעירו אריות מרבצם…..

פעמים רבות במהלך שנות מעורבותי בנושא אמרו לי נכים רבים (וגם בני משפחתם) משפט מחריד זה: “אגף השיקום רוצה אותנו מתים, זה הרבה יותר נוח, מתים לא מפריעים ולא מתלוננים”, אני חושב שהתנהגות כזאת של אגף השיקום שבמקום לשקם מחפשת דרכים נלוזות למנוע שיקום מחזקת מאד את טענת הנכים ומשפחותיהם. במקום שעובדות השיקום יבקרו בבתי הנכים על מנת לבדוק אם הם זקוקים לעזרה או לעצה כל שהיא, הם מעדיפים לבזבז סכומי עתק על חקירות מפוקפקות.

דו”ח מבקר המדינה לשנת 2005 מציין עובדה מעניינת שהייתה אמורה להדליק זרקור אדום בכל המערכת השלטונית: “42% מהתלונות כנגד משרד הביטחון הם על אגף השיקום, זאת כאשר אגף השיקום מהווה בסך הכל 13% מכלל עובדי משרד הביטחון! אחד מאתרי האינטרנט כתב על התופעה וקרא לה בצדק “עמוד הקלון”.

בתחילת 2006 אמר ראש אגף השיקום בוועדה לביקורת המדינה: ”אם אצליח להוציא 20 עובדים מאגף השיקום – אני ממנף את האגף למקום שהוא החלום שלי”, מה נעשה מאז? לכאורה מאומה!  

גם יו”ר וועדת ביקורת המדינה ח”כ מלי פולישוק-בלוך אמרה באחת הישיבות  “אבל ההתנהלות של אגף השיקום בנושא הזה היא יותר משערורייה, אני אגיד שהיא פושעת. עד שמישהו יתאבד שם במשפחה הזאת ואז יתחילו להתעסק איתם כמו שצריך”! אמרה וכנראה לא ידעה שיש הרבה ניסיונות ויש גם “הצלחות”, כמה שבועות מאוחר יותר שם קץ לחייו נכה צה”ל מהצפון, נושא כאוב וראוי לחשיפה רחבה יותר.

היועץ המשפטי של העמותה לקידום נפגעי תגובות קרב, עו”ד ציפורי, נחשף לסיפור של ש’ וכך אמר: “איני מופתע, אני מטפל כיום בשלושה מקרים של נכים נפגעי PTSD, כשהעיזו להגיש תביעה לתגמול או להחמרה רטרואקטיבית, שלף אגף השיקום את הנשק הסודי, ושלח חוקרים לעקוב אחר הנכה מבוקר עד ליל”, לדעת עו”ד ציפורי הגיע העת להביא להפסקת התנהלות שערורייתית זו של אגף השיקום. העמותה לקידום נפגעי תגובות קרב החליטה להרים את הכפפה, להתגייס למאבק ולהגיש בג”צ עקרוני בנושא, לדעתם, ככל שיצטרפו יותר נכים למאבק, הזעקה תהייה ברורה ואפקטיבית יותר.

אני מאחל להם  בהצלחה.