זה זמן רב שאני מחפש לכתוב על נושאים חיוביים הקשורים לנכי צה”ל, פעמים רבות ביקשתי מחבריי ורעיי הוירטואליים והאחרים, לעזור לי בנושאים לכתיבה, אך נושאים חיוביים לא הגיעו, תמיד יש תלונות ובטן מלאה על כל המערכת. יום אחד קיבלתי הזמנה להשתתף בטקס חנוכת הבית של מועדון נכי צה”ל “נעמן”. “אתה כותב גם על דברים חיוביים?” שאלה אותי בתמימות בילי לוטן מנהלת המועדון, ואני קפצתי על המציאה כמוצא שלל רב.

יום רביעי בשבוע, מזג האוויר הגשום עדיין לא החליט אם קר או חם, זה טיבו של הסתיו. אני בדרכי לעין המפרץ אי שם בצפון הרחוק ליד עכו. לאחרונה לא קל לשכנע אותי לנסוע למרחקים במיוחד אם היעד אינו שמורת טבע, אבל להזמנה זו לא יכולתי לסרב.

הכניסה למתחם מועדון “נעמן” היה פיצוי נאות על הדרך עמוסת התנועה, על צחנת ריח המפעלים הפטרוכימים שנישא למרחקים. כבר בכניסה הרגשתי שפע של אנרגיות חיוביות, מרחק דקות ספורות מהמרכז הסואן, בלב חורשת עצים, שוכן לו מועדון “נעמן”. מבט ראשון מגלה מתחם מטופח ומושקע, לא רק בממון, שם הושקעה נשמה של הרבה אנשים טובים ואכפתיים. במבואת המועדון טרחו עדיין בהכנות האחרונות לקראת האורחים החשובים, מוסיקת רקע הנעימה את פני הבאים.

בפתח הבית מקדמת את פני הבאים תמונה גדולה מדהימה ביופייה, בית חלומות בתוך סבך של טבע,  “זו יצירה משותפת של כל חברי המועדון” מסבירה לי בילי בגאווה, “שמה ‘גן העדן'”. בילי ערכה לי סיור במתחם תוך כדי הסברים על המועדון ופעילותו, והצליחה לרגש אותי, מאד.

מועדון נכי צה”ל “נעמן” הוא בית שני לנכי צה”ל קשים, יהודים, מוסלמים, נוצרים, צדלני”קים, דרוזים, כל מי שהוכר כנכה צה”ל ללא הבדל, כאן יש כור היתוך מעניין. כאן מתחברים חברי המועדון לצד הטוב שלהם ושל החיים, כאן נמנעים מ”קיטורים” על אגף השיקום ועל שאר המערכות שאמורות לטפל בנכי צה”ל. המועדון ממומן ע”י אגף השיקום ובתמיכת ארגון נכי צה”ל. במשך כ – 22 שנים קיבל המועדון אכסניה בקריית ביאליק מתוכם 10 שנים בהתנדבות, ללא דמי שכירות. לפני כשנה החליטה בילי לשדרג את המועדון, לאחר חיפושים ותלאות נימצא המקום המתאים במתחם עין המפרץ. המעבר בוצע לפני כשנה ועכשיו הגיע הזמן לערוך חנוכת בית חגיגית, להזמין את בני המשפחות של חברי המועדון, את המערך המטפל, ואת מנהלות המועדונים ברחבי הארץ על מנת להראות את הבית החדש ואת תפארת היצירה של חברי המועדון והצוות.

בין הצוות המקצועי של המועדון יש גם מתנדבים, אבל בילי מספרת בהתרגשות רבה על חיליק ברעם. חיליק, מדריך טיולים במקצועו מתנדב במועדון כ–20 שנים, הוא עוזר כמעט בכל דבר, כסף, מטעמים, טיולים ושאר מיני צ’ופרים.

עיניה של בילי בורקות בהתרגשות כשהיא מספרת על חברי המועדון והצלחותיהם, תכשיט יפיפה שענדה זכה למחמאה ממני ובילי השיבה בגאווה: “זו יצירה של חברי המועדון בתל אביב, אני עונדת רק תכשיטים מעשה ידיי חברי המועדון”.

הסיור בחדרי המועדון היה מרגש מאד, כל חדר עם הייחודיות שלו, בכל פינה רואים השקעה, נשמה. אפילו חדרי השירותים מטופחים ומעוטרים ביצירות אומנות. כמעט כל נושא יצירה מיוצג כאן, וויטראז’, עבודות בעור, הדפסי משי על כל דבר (כולל נייר תוצרת עצמית), פסיפס, פיסול בעץ ועוד. במיוחד משך את תשומת ליבי פסל מעץ, מושקע במיוחד, עשוי בקפידה על פרטיו הקטנים ביותר, “זו יצירה של עיוור חבר המועדון” מסבירה לי בילי ומותירה אותי המום. עוד יצירה שקשה היה להתעלם ממנה, עבודת פסיפס, דולפין המחפש דרכו במים, יצירה זו היא פרי ידיו של אחד מחברי המועדון שבחר להיפרד מהחיים עוד לפני שהשלים את היצירה, חבריו נרתמו יחדיו והשלימו את היצירה לזכרו. 

אולם התצוגה היה הדובדבן שבקצפת,  כאן ריכזו את מיטב היצירות של חברי המועדון ואני נותרתי חסר מילים. מאחוריי שעות ביקור רבות  במוזיאונים ברחבי העולם, לכן אין ספק בליבי שיצירות כמו שראיתי כאן אינן נופלות באיכותן מיצירות של אומנים רבים, חשובים ומפורסמים. על השולחנות הונחו לתצוגה ולמכירה עבודות יצירה יפיפיות, עבודות בזכוכית, בעור, בעץ, בעיסת נייר ועוד, כל עבודה והמגע האוהב שהעניקו לה היוצרים. את הקירות עיטרו  ציורים מלאי רגש, מהציורים קשה ליוצרים להיפרד, ועל מנת למנוע אי הבנה הכריז שלט באותיות של קידוש לבנה “הציורים אינם למכירה”.

זרם האורחים הלך וגבר, לאט לאט מלא המתחם שפע חיוכים והתרגשות. חברי המועדון הנרגשים והמרוגשים, נהנו לראות כיצד האורחים מתפעלים מיצירותיהם. בינתיים הייתה לי הזכות והתענוג לשוחח עם כמה מחברי המועדון, במיוחד עוררו בי התפעלות זוג, נכת צה”ל ובן זוגה, נטע רתוקה לכיסא גלגלים ובן זוגה המטפל בה במסירות ואהבה. “המועדון הוא כמו קש שמציל טובע” אומר בן זוגה של נטע בציניות “המועדון אינו מוערך מספיק במערכת ואוי לו אם ייפול” הוא מוסיף בכאב והולך לדרכו. נטע היא מהפעילים בחברי המועדון, מלאת חיות ושופעת חיוכים, היא יוצרת, גולשת באינטרנט ואהובה על כולם.

כל החברים שאיתם שוחחתי הביעו את הערכתם ואהבתם הרבה לכל צוות המועדון, הם רואים במועדון את קרן האור המשמעותית בחייהם, כאן יש להם חברים, כאן הם מוערכים, כאן יש להם תקווה.

בתוך השמחה הגדולה עבר לפתע רחש בחש, שמועה עברה בין האורחים כאש בשדה קוצים, האורחים ה”חשובים” ראש אגף השיקום מר רוני מורנו, ויו”ר ארגון נכי צה”ל מר משה מוץ מטלון הודיעו שלא יגיעו, הם היו אמורים לכבד בנוכחותם את הטקס וכך כתוב גם בהזמנות. את האכזבה על פני חברי המועדון והצוות קשה היה להסתיר.

אולם האירועים של עין המפרץ, כלום מתכנסים להמשך הערב, מצגות מרגשות, שיר תקווה שחיבר וביצע צוות המועדון, התרגשות גדולה.

עת הנאומים הגיע, ראשון עולה חבר מועדון, סיני, הוא שיבח את חברי המועדון והצוות וקרא להם “משפחה שאינה קנה רצוץ”, סיני סיפר בהתרגשות על היצירתיות של החברים ועל כך שבמועדון אפילו ידיים שמאליות מסוגלות ליצור. סיני נותן דוגמא לאחוות החברים של המועדון ומספר כיצד באחד הטיולים האחרונים הניחו בתא המטען את כיסא הגלגלים של רונן שהוא נכה קשה, ובמאמץ משותף העלו אותו לאוטובוס והושיבו אותו יחד איתם כשווה בין שווים.

חבר מועדון נוסף עלה לנאום, יוסי, הוא הגדיל לעשות, הכין מראש מול הבמה כסאות ריקים ובנאומו פנה לכיסאות הריקים כאילו המוזמנים החשובים יושבים באותם כיסאות, מחאה מעניינת ותרבותית.

ראש היחידה לשירותי השיקום מר זאב וויסמן שיבח במילים חמות את מועדון “נעמן” שהוא דוגמא ומופת לשאר המועדונים, הוא סיפר על ההשקעה הרבה של משרד הביטחון במועדונים ועל המטרה לצרף עוד חברים למועדונים.

מנהל לשכת חיפה מר מוטי אסיג התנצל בשמו של ראש אגף השיקום על היעדרותו, הוא סיפר שמועדון “נעמן” היה אבן הפינה לשאר המועדונים ברחבי הארץ, כמו כן הוא קרא קריאה נרגשת: “כולנו מגויסים לשיקום נכי צה”ל”, ואני מעיר בהערת ביניים, נווווו, מה מונע מכם? נאה דורש נאה מקיים. מקור מהימן מסר לי שיש כ–600 משתתפים במועדונים השונים ברחבי הארץ, ישנם רבים נוספים שממתינים בקוצר רוח לשיקום כזה או אחר, אך בגלל “חוסר מקום” הם ממתינים בתור ובינתיים מצבם מידרדר. אותו מקור סיפר לי שאחד הבכירים ביותר באגף השיקום אמר: “המקום היחידי שיש בו שיקום זה המועדונים”, אני חושב שבקריאה זו לא חידש מר אסיג שום דבר לרבים מנכי צה”ל, אך חבל שלא נעשים מאמצים לשפר.

הערב הסתיים בשירה בציבור ואני יצאתי לדרכי, נסיעה ארוכה, זמן להרהורים, מסקנות, ביקורת וכמובן שבחים. לסיכום החלטתי להימנע בשלב זה מהביקורות, להתעלם בשלב זה מהדברים הקשים שלחשו לאוזניי שלא לציטוט, ולשבח בחום את צוות מועדון “נעמן” כן ירבו אנשים כמותכם, כן ירבו מועדונים כאלה.