מבחן בוזגלו ומבחן קלגסבלד:

האם ביהמ”ש החמיר בעונשו של קלגסבלד או הקל עמו בגלל מעמדו?

מוקיריו של ק’ דרשו שלא להחמיר עימו – בגלל מעמדו – מעבר למה שהיו מחמירים עם בוזגלו, ואילו אלה שאינם ממוקיריו דרשו שלא להקל עימו – בזכות מעמדו – מעבר למה שהיו מקלים עם בוזגלו, ואל הקלחת הזאת נקלע שופט התעבורה יצחק גרטי.

עוה”ד אביגדור (דורי) קלגסבלד הורשע עפ”י הודאתו בגרימת מותם בתאונת דרכים של אם ובנה, ונידון ל-15 חודשי מאסר בפועל (פלוס מאסר דומה על תנאי, פלוס קנס כספי).

עוה”ד ק’, כידוע, הינו מיקירי המקצוע, אלה המנושקים-בפרהסיה ע”י שופטות בית המשפט העליון בעוד ההליכים נגדו לא תמו (מתוך “חמלה”?!). הוא גם עו”ד מצליח בעיסוקו זה, ואף הוצג כמועמד לכהונת שופט בביהמ”ש העליון. בהחלט לא מעט.

מעת קרות התאונה, ועד אחרי גזר הדין, רחשה הכוורת הציבורית בקריאות “בוזגלו“: מוקיריו של ק’ דרשו שלא להחמיר עימו – בגלל מעמדו – מעבר למה שהיו מחמירים עם בוזגלו, ואילו אלה שאינם ממוקיריו דרשו שלא להקל עימו – בזכות מעמדו – מעבר למה שהיו מקלים עם בוזגלו.

ואל הקלחת הזאת נקלע שופט התעבורה יצחק גרטי, אשר ישב לדין במשפטו של ק’, וגזר את עונשו, כאמור, ל-15 חודשי מאסר, פלוס-פלוס-פלוס. האם הוא הושפע לקולא או לחומרא מהבחישה הציבורית בקלחת הזאת?

דבר אחד בטוח: הוא הושפע גם הושפע, אבל מהתגובות לגזר הדין עולה שהוא כיוון בדיוק לאמצע הקונסנסוס הלאומי.

אבל יותר משהוא כיוון אל מרכז הקונסנסוס, הוא כיוון אל ערכאת הערעור – וכנראה בהצלחה.

מדיניותם של בתי משפט, כשהם דנים בערעורים, היא לא להתערב בעונש אם הוא בגדר הסביר – אפילו אם הם היו גוזרים אחרת. מכאן אנו למדים שאם ערכאת הערעור הייתה סבורה כי עונשו הראוי של ק’, כפי שהייתה היא גוזרת עליו, הוא 12 או 18 חודשי מאסר (במקום 15 החודשים שגזר עליו ביהמ”ש לתעבורה) – היא לא תתערב, אבל אם היא תהייה סבורה שהעונש הראוי הוא 9 חודשי מאסר (או פחות), או 24 חודשי מאסר (או יותר), היא תתערב גם תתערב.

וההערכה שלי היא שערכאת הערעור לא תראה בגזר דינו של ק’ חריגה המצדיקה את התערבותה. היא לא תעז לעשות כך, משום שאם זה יהיה לקולא יגידו שהיא מקילה עימו “בגלל ש…”, ואם, מאידך, יהיה זה לחומרא יגידו שהיא מחמירה עימו “בגלל ש…”. ולא זו בלבד, אלא שההתערבות הזאת עשוייה להקפיץ את הפיוזים גם למחנה הנייטראלי – אלה שאינם אוהדיו של ק’, ואינם צמאים לדמו.

וזהו הדבר האחרון שמערכת המשפט זקוקה לו.

ועכשיו תשאלו מה דעתי שלי על גזר דינו של ק’

אכן, יש לי דיעה בעניין, ולא רק לעניין תומרת/קולת העונש, אלא גם לעניינים אחרים העולים מגזר-הדין. כמורה נהיגה מקצועי יש לי כלים להשלים את ה”פאזל” ולהעריך גם דברים אשר אינם עולים מגזר-הדין, אם כי לא ברמת הוודאות המשפטית.

למרות שיש לי אפשרות להביע דיעה בעניינים האלה, החלטתי לחכות עד למיצוי הליכי הערעור – אם יהיו כאלה – לא משום עקרונות הסוב-יודיצה (שאינם חלים כל עוד לא הוגש הערעור, וגם אז – בספק) ולא משום ה”סוב יודיצה בפוטנציה” (המצאה מטופשת של שר המשפטים, בשעתו, חיים צדוק).

האם הבעת-דיעה מצדי עשוייה להשפיע על ערכאת הערעור – הסיכוי קלוש, לא רק משום שאני “קטן עליהם”, אלא גם משום שהם מצפצפים על הציבור. יתירה מזאת: אם הם בכלל עשויים להיות מושפעים – זה יכול להיות דווקא בכיוון של “דווקא”: לעשות את ההיפך, כדי שלא יגידו ששמחה ניר “ראה את הנולד”.

על כן החלטתי שלא להביע עמדה בפרשה הזאת, ולתת למערכת המשפט להתבשל במיצים של עצמה.

..

המלצת היום: מיוחד להאתר של קימקא: קו-ההגנה של עו”ד אביגדור (דורי) קלגסבלד