כאשר מתמנה מומחה מטעם בית המשפט בנושא שבמומחיות [ובעניינינו – תכנון ובנייה], הוא אמור להבהיר לבית המשפט, כמו גם לצדדים, את הסוגיות המקצועיות שבמחלוקת באופן אובייקטיבי וללא פניות.

למרבה הצער, רוב רובו המכריע של המומחים המתמנים על ידי בתי המשפט בישראל אינו מבין כלל את מטרת מינויים ולא מעכל את מגבלות סמכויותיו. 

לעניין הבנת המינוי, יש מומחים הסוברים בטעות כי עיקר תפקידם הוא לפשר ולגשר בין עמדות הצדדים. להבהיר, הגישור לא ראוי לגבי כל פריט בו צד אחד מחזיק בדעה נכונה וצד שני אינו מחזיק בדעה נכונה. לדוגמא, אם התקנה 3.05 לתקנות התכנון והבנייה [בקשה להיתר, תנאיו ואגרות] תש”ל – 1970, התוספת השניה, הקובעת כי רוחב יציאה מדירה יהיה לכל הפחות 90 ס”מ, חלה גם על יציאה משנית מהדירה, הרי המומחה אשר העריך את עלות הרחבתה למידה זו נתן חוות דעת נכונה, והיה אם יוחלט כי תקנה זו לא חלה על יציאה משנית מהדירה, כי אז המומחה הנגדי אשר שלל פיצוי בגין פריט זה – צודק בעמדתו. הסוגיה שעל הפרק במקרה כזה היא משפטית בעיקרה, ואין בפריט זה כל שחר לעמדה מגשרת.

יתכן מצב בו חוות דעת מקצועית מורכבת ממגוון פריטים של אי התאמות לתקנות ולתקנים, אשר אין לגביהם שום בסיס לוגי לגישור בין עמדות הצדדים, ואף אם יש כוונת גישור, הרי גישור זה לא ראוי שייעשה בהסתמך על הדעה המקצועית של המומחה. 

לעניין הסמכות, מומחים רבים אינם מבינים את מגבלות מעמדם כמומחים מטעם בית המשפט, ובטעות סוברים כי יש להם סמכויות נרחבות, כאילו הם בית המשפט בכבודו ובעצמו. לפיכך, מומחים אלה מרשים לעצמם לנהל חקירות בין הצדדים לדיון, לגבות עדויות, לבדוק מסמכים ולהחליט תקפותם או פסילתם, לנהל ישיבות, להחליט החלטות, וכל זה תוך עקיפת בית המשפט, שיתכן כי הוא היה נוהג אחרת ומחליט אחרת.

זאת ועוד, המומחה שראשו בעננים מרוב סמכויות אשר הוא מעניק לעצמו ללא דין, מגביל ומסנן את המידע העובר דרכו לבית המשפט ובכך הוא מוליך שולל את בית המשפט ועלול לגרום לפסק דין שגוי.

 

במה דברים אמורים? נניח כי המומחה הממונה על ידי בית המשפט רואה ליקוי ברור בדירה, אף שהליקוי – לדעתו – לא נטען בכתב התביעה, ולפיכך הוא מחליט על דעת עצמו להתעלם מהליקוי שבדק, כאילו לא היה פריט זה לקוי כלל. בית המשפט מקבל במקרה כזה מידע חלקי, מעוות ושגוי. לעתים מדובר בסדקים שהופיעו בזמן כלשהו, בהחמרת מצב הרטיבות, או בליקוי אחר.

הנכון לעשות, הוא להביא את מלוא המידע המקצועי לפתחו של בית המשפט, ושם יידון הנושא. הרי לבית המשפט יש את מלוא הידע והסמכות לאשר או לדחות בקשה להרחבת היריעה, ולבית המשפט יש גם הסמכות לקבוע כי בהתפתחותו של ליקוי כלשהו – אין כלל הרחבת יריעה לאור נוסחו של כתב התביעה.

מה לו למומחה שיחסום את התפתחותם של כיוונים משפטיים אלה? 

מומחים הסובלים מתסמונת האדרת סמכותם, נוהגים לכלול בחוות דעתם מידע מקצועי מוגבל ומצונזר ביחס למציאות.

דבר זה מביא לידי כך שב”כ הצד הנפגע, נאלץ להציג בפני המומחה שאלות הבהרה, או אז המומחה מבקש שכר טרחה נוסף… כלומר, כדי להשלים את חוות דעתו במידע שהוא חסר בה, או כדי להבהירה במקום שאינה ברורה דיה – דורש המומחה תשלום נוסף כאילו מדובר בעבודה מקצועית אחרת. אף שאני בדעה כי אין לאשר מתן שכר טרחה בגין תשובות לשאלות הבהרה, יש ובית המשפט מאשר במקרים מסוג זה תוספת שכר.