הליך רישוי הבנייה בישראל הוא, אולי, נגוע – כהליכים אחרים בתחום המדיניות הציבורית – בעודף בירוקרטיה, בהערמת קשיים מופרזים ומיותרים על האזרח בבקשתו לקבל את שירותיה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ואת שירותיו של מהנדס העיר, אך אי אפשר לומר כי הליך זה הוא חסר בקרה, או שהבקרה בו היא פגומה.  

תוכניות הבנייה נבדקות בצמתים רבים על ידי גורמים שונים, וכך גם הבנייה עצמה. 

ראשית, רק מהנדס רשום ואדריכל רשום, או מתכננים מורשים אחרים, מכינים את התוכניות; ורק קבלן רשום בונה את המבנים.

שנית, התוכניות נבדקות על ידי גורמים רבים ושונים – משרד מהנדס העיר, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, בזק, הג”א, חב’ החשמל, מכבי אש, מחלקות עירוניות שונות בהתאם לנסיבות ועוד.

שלישית, במהלך הבנייה נערכות – בפיקוח רשות התכנון – בדיקות התאמה לתקן הישראלי של הבטונים, האינסטלציה, המרחב המוגן ועוד.

רביעית, מפקחים מטעם משרד מהנדס העיר ומטעם הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בודקים את הבניינים במהלך הביצוע.

חמישית, בטרם אכלוס הבניין, הוא נבדק שוב בקפידה לשם הנפקת אישור אכלוס.

מה עוד צריך כדי שהדירה המתקבלת כמוצר סופי – תתאים לייעודה, למגורים?

ובכן, אחר כל זה, כמעט ואין דירות בישראל שהן נטולות ליקויי בנייה מהותיים, יסודיים, לרבות כאלה הניתנים לבדיקה [ולביטול] כבר “על הניר” – בשלב התכנון ובדיקתו.

מדובר באי התאמות לתקנות הג”א בעניין מבנהו של המרחב המוגן, באי התאמות לתקנים הישראליים מבחינת צפיפות-יתר בחדרי שירותים ובאי התאמות לתקנים בנושאים: מעקי בטיחות, נדבכי-ראש, ריצוף וחיפוי, כלים סניטריים, ביוב ותיעול, ובאי התאמות לתקנות בנושאים: מדרגות פנימיות בדירה, רוחב ומידות אחרות של פרוזדורים, חדרים וחדרי שירות, אוורור, איטום וניקוז, ועוד.

באיתור סיבת הדבר, מגיעים לשורש העניין המצוי במכללות לתכנון [אדריכלות והנדסה אזרחית], בטכניון ובאוניברסיטאות – בפקולטות להנדסה אזרחית ולאדריכלות.

שם אכן לומדים את מקצוע “תחיקת הבנייה”, אולם לימוד זה הוא בלתי מספיק בעליל ונעדר תחכום, ידע, עדכון ומודעות.

ספרי הלימוד ב”תחיקת הבנייה” ערוכים בצורת טבלאות, דבר שרחוק משיטה דידקטית ללימוד הנושא, ולא מתאים כלל להקניית מודעות למעמדם של חוקי הבנייה ולהבנתם.

מקצוע תחיקת הבנייה נלמד במכללות ובאוניברסיטאות כנטל וכספח למקצוע העיקרי – עיקרי התכנון, וככזה, לא רק הסטודנטים מקלים בו ראש ומצליחים למלא אחר הדרישות גם ללא ידע בתחיקת הבנייה, אלא גם המרצים לא כל כך אוהבים את המקצוע, וגרוע מכך, לא כל כך יודעים.

להבהיר: אי אפשר ללמוד את מקצוע תחיקת הבנייה ללא דיון מעמיק בנושאי חוק ומשפט, דיון שלא נעשה כלל במסגרות הקיימות ולא נכלל בהיקף הראוי וכמקצועות חובה בסילבוס של הלימודים לאדריכלות ולהנדסה אזרחית.

המרצים לתחיקת הבנייה, שבדרך כלל הם אלה המלמדים גם את עקרונות התכנון, אינם משפטנים, או שהם משפטנים גרועים, ואינם יכולים להקנות ידע ולכוון את תלמידיהם להבנה ולמודעות בנושא הסטטוטורי. 

להבהיר: “המילה האחרונה” בנושאי תכנון נאמרת בבתי המשפט, שם קונה דירה מתלונן על רטיבות ואריחים פגומים, ובצד זה נדונות גם סוגיות אחרות של אי התאמות המדרגות להוראות התקנות, ומועלות השאלות בדבר תקפות אותן תקנות וחלותן על המדרגות שבהן מדובר. ללא ניתוח של פסקי הדין, הלימוד הוא נותר חסר, והידע איננו. 

במצב זה, התכנון הלקוי והשגוי של המבנים מגיע לבדיקתם של מהנדס העיר ומהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה – ומאושר שם, כי …..גם המתכנן, וגם מי שאמור לבדוק את התכנון ולתת את האישור – שניהם למדו באותו מקום ובאותה שיטה. 

הפתרון הבלבדי לבעיה הוא לחזור לאקדמיה וליצור בתוכה מסלולים חכמים ואיכותיים של המקצוע תחיקת הבנייה כמקצוע נפרד, הנלמד על כל ההיבטיו: אי אפשר לדעת לתכנן פרוזדור וחדר שירות בדירה, ללא ידיעת כל אלה:

א.      תקנות התכנון והבנייה

ב.      תקנים ישראליים

ג.       הוראות למתקני תברואה

ד.      פסקי דין בתחום

וכל אלה – התקנות, התקנים, ההוראות והפסיקה – כל אלה משתנים ומתעדכנים מעת לעת, ולא ניתנים לכן לשינון באמצעות טבלאות, כך שדרוש להקנות לסטודנטים גם כלים להתמודד עם הוראות התכנון במצב דינמי של תכנון חי ומתמשך. 

המודעות לנושא חסרה לא רק באקדמיה, אלא גם בקרב הציבור הרחב: רבים רואים בתביעות בגין ליקויי בנייה כסחיטה בלתי מוסרית מהקבלנים. אלא שלאשורם של דברים, מדובר באכיפת חוקי הבנייה על ידי הפרט ועל חשבונו, לאחר שהוועדה המקומית ומשרד מהנדס העיר כשלו בכך. כלומר, מדובר בהעלאת איכות הבנייה בכלל והמגורים בפרט באמצעים ובמשאבים פרטיים, וההשקעות כספיות של הפרט הרוצה להגיע אל שלו, דבר שהיה מגיע לו מלכתחילה, ולא התקבל. 

זאת ועוד, לעתים גם בתי המשפט רואים בתביעות מסוג זה מעין סחיטה, ולא פוסקים את מה שראוי לפסוק בהתאם לחוק ולתקנות, ובהתאם לתקדימי הפסיקה המחייבים. 

ובכל זאת, עיקר הבעיה מצוי בחינוך האקדמי בתחום זה, והפתרון עשוי להתקבל כאשר יתבצע שינוי יסודי בלימוד מקצוע תחיקת הבנייה כאמור. 

[המחבר מרצה לתחיקת הבנייה]