סיפור סרי לנקי קטן

סרי לנקה (ציילון). אי טרופי יפהפה עטור חופים חוליים צהובים והרים קסומים.

נשמע פסטורלי?

בנופים אלו מתחוללת כבר קרוב ל-30 שנה מלחמת אזרחים עקובה מדם בין המיעוט הטמילי (שרובם היגרו לאי בחסות הבריטים כעובדים במטעי התה) ובין הרוב הסינהלזי. מלחמה זו המתנהלת הרחק מהכותרות העולמים גבתה עשרות אלפי הרוגים ומאות אלפי פצועים. רק לפני ארבעה ימים נהרגו כ-100 איש בהתפוצצות משאית תופת טמילית בתוך שיירה (מישהוא שמע על זה בארץ?). הטמילים הם בעלי הפטנט על מתאבדים ולא החיזבללה או החמאס.

בשיחות עם מקומיים (סינהלים וטמילים) אף אחד לא בטוח על מה נלחמים עכשיו. אך מלחמה, צוברת לה חיים משלה שקשה מאד לשנות.

זה הרקע לסיפור שלנו שגיבורו הוא בחור צעיר בשם וינוט.

וינוט – סטודנט למחשבים ביישן, עובד איתי בפרויקט בסרי לנקה. בשיחה סביב ארוחת ערב על נושא השרות הצבאי בארץ, שאלתי את וינוט האם הוא שרת בצבא. וינוט ענה שאפילו אם היה רוצה לא יגייסו אותו כי הוא טמילי.  למסתכל מבחוץ, הטמילים והסינהלים נראים זהים לחלוטין..

משפתו של וינוט נשלחה לפני 25 שנה לג’פנה בצפון במסגרת תעסוקתה של אימו כמנהלת בית ספר. שם נולד וינוט ועל כך הוא משלם עד היום. משפחתו חזרה לקולומבו שנתיים לאחר שנולד. אך היות ובעיר הלידה כתוב ג’פנה – שהיא מרכזם של הנמרים הטמילים, עוצרים אותו בכל פעם ל”תשאול נוסף” בגלל פרט זה בתעודת הזהות.

זה הוא אינו אירוע נדיר בהתחשב בעובדה שבדרך משדה התעופה לקולומבו בלבד עברתי שמונה מחסומים.

הסיפור שלנו התרחש ביום ששי בערב.

נאלצנו להגיע לבנק איתו אנו עובדים בשעה 21:00 לשיחת ועידה עם מומחה מארצות הברית.

לאחר הבדיקות הביטחוניות וביצוע השיחה, רצינו לסיים את היום וללכת – אני למלון ווינוט לביתו.

יצאנו החוצה – והרחוב שהינו אחד הרחובות הראשיים בקולומבו היה שומם יותר מרחובות בני ברק ביום כיפור.

מסתבר שנשיא סרי- לנקה אמור לעבור במקום עוד 15 דקות ולכן הוטל עוצר של שעה וחצי על הרחוב. לא רק שנאסרה תנועת מכוניות אלה אף תנועת הולכי רגל מחשש למתאבדים. רק עכברושי קולומבו חצו בבהלה את הרחוב כי גם הם לא רגילים לשקט כזה.

לאחר חצי שעה  עבר הנשיא  והעוצר הוסר. אך המוניות בקריאה טלפונית סרבו לקחת את וינוט בגלל סיבות שונות ומשונות. לפי סיפוריו של וינוט לקיחת מונית מזדמנת מסתיימת פעמים רבות ב-“העלמות” הנוסע בנסיבות מיסתוריות.

סוף אפיזודה זו היא שוינוט נסע איתי למלון ושלחתי אותו במונית של המלון הביתה לאימו הדואגת.

סוף פרק א’