קללת ההדר הז’בוטינסקאי

5 בדצמבר 1934

“אברשה! היום טלגרפתי לו:

‘אנא להמנע מהופעות פומביות, וכן גם מאינטרוויואים עד שיקבל את מכתבי’.

“אם בהרצאותיו או באינטרוויואים, או במאמר או בהפעה פומבית, ייגע במשפט שלו, אבקשהו להיזכר קודם כל בזה, שקטטות ותגרות פיסיות בין יהודים הוא הדבר הנורא ביותר העלול לפגוע בנו במצב הנוכחי של עמנו והציונות. ולפיכך על אדוני, אדון סטבסקי, להיות זהיר בכל מלה העלולה לגרום למהומות. ושנית – שחתמתי על הסכם –

(וכאן מופיעה הערת המלבה”ד, כדלהלן: “ההסכם עם בן גוריון, שה’הסתדרות’ ביטלה אותו, על יחסים הוגנים בין המפלגות, ח”א))

– והועד הפועל שלנו הכריז עליו כעל ‘חוק של הצה”ר’, ולפיו איש מאתנו אינו רשאי להעליל ‘עלילה’ על מפלגה אחרת או על אישים. אני מצפה ממנו – כמאדם שאני מתייחס אליו בכבוד ובאמון – שהוא ידבר על המתנגדים הגרועים ביותר שלו בעדינות ובהגינות כזו, שהם לא ימצאו אפילו במה ‘להיטפל’ אליו, כדי לתבוע אותו למשפט המפלגה.

“שנית, על אדוני להיות ביחוד קורקטי לגבי הגברת ארלוזורוב. מוטב היה, כמובן, לא לדבר עליה לגמרי. אבל אם אדוני יזדקק לנתח את עדותה ואת הטאקטיקה שלה, אבקשהו לשכוח בהחלט מה שאדוני ורבים מאיתנו חושבים על כינותה ולהדגיש תמיד, כי לא אדוני יוכל לדון על כנותה הסובייטקטיבית, אלא שבמובן אובייקטיבי טעתה בכל.

“אני מצפה להתנהגות כזאת מאדוני, לא רק משום ש’אי כנות’ היא מאותן האשמות, שאי אפשר להוכיחן, אלא גם מסיבות אחרות. הגברת ארלוזורוב סבלה נורא, ומשום זה בלבד צריך אדוני ‘לתת לה מנוח’, והיא הנה אשה. ואני מצפה מאדוני שיתן דוגמא של יחס אבירי לאשה, אפילו אם היא חטאה חטא קשה מנשוא לגבי אדוני וחבריו.

“מכבדו

ז. ז’בוטינסקי

כך סורס עם ישראל מכוח ההתנגדות שלו ומיצר הקיום!!! זה פשעם וזה חטאם של נשאי ה”הדר הז’בוטינסקאי”.

האשה בשקריה הובילה את סטבסקי עד לרגלי עמוד התליה. האיש ניצל ברגע האחרון, כי פשוט לא היה שום בדל ראיה לקשור אותו לרצח הזה, מן הסיבה הפשוטה, שלא היה קשור כלל לרצח ולא היה לו בו כל ענין! עובדה שסימה ארלוזורוב זיהתה 12(!) אנשים כרוצחים, כולם נמנו על המחנה ה”לא לגיטימי” וכולם נעצרו על ידי הבולשת הבריטית. ואין להתפלא שזיהתה 12 חפים מפשע, כי את הרוצחים לא ניתן היה לזהות, באשר הרצח בוצע בלילה חשוך, בלא ירח ובלא פנסים, על שפת ימה של תל-אביב.

במשך שנים שאלתי את עצמי, למה נרדפי השמאל שתקו וממשיכים לשתוק, מדוע אינם עולים על כל במה, מספרים את פשעי השמאל, כדי להעמיד את העם היהודי על המשמר מפני מהרסינו ומחריבינו מבית.

את התשובה מצאתי במכתב המחפיר הזה של ז’בוטינסקי!

בושה וחרפה! זחילה בעפר במסווה של הגינות, הדר וג’נטלמניות.

ונוראה יותר היא הפיכת סדר הדברים!!! ודבר זה לא השתנה מאז ועד היום. הם העלילו עלילת דם, אך אם סטבסקי יצביע על השקר, יהיה זה הוא שיואשם בטפילת “עלילה”.

ההגנה והפלמ”ח רדפו את האצ”ל והלח”י ואף מסרו את האנשים לידי הבריטים לתליה. אבל היה זה בגין שהצהיר – לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער – כלומר – אם נתגונן, נהיה אשמים במלחמת אחים…

וכך היום! עשרות שנים נרדפים ה”מתנחלים”, הן בתעמולה סופר-גבלסית, והן בהתרת דמם ובגרירתם שוב ושוב ממקומות בהם הם נאחזים בארץ ישראל, אך מתי תהיה זו מלחמת אחים? תשאלו את “האזרח מספר אחת” בישראל (שצנח לתחתית טבלת הליגה, ב”ה):

“.. משהוחלט, דינא דמלכותא דינא. הכנסת היא סמל הריבונות והיא המבטאת את רצון העם. קול הכנסת כקול ההמון. עיני ישראל והעולם כולו נשואות למאבק, ליכולתה של המדינה לקבל החלטות…אסור שההתנגדות להתנתקות תפגע בביטחון המדינה, בערכי הדמוקרטיה ובערכים המקודשים ליהדות, כמו אחדות ישראל. תהא המחלוקת אשר תהא, היא אינה מצדיקה קרע בעם”.

מאז הדברים האלה, אני יודעת שהנשיא ישלם, והנה הוא משלם טבין ותקילין! דינא דמלכא מלך מלכיא דינא. ברוך ה’ יום יום!

מדינת ישראל מבצעת בארץ ישראל את מדיניות היודנריין – טיהור מיהודים. בתוך המגורשים עד כה, היו ניצולי שואה רבים או צאצאיהם, אבל מי נוהג זילות ב”שואה”? נכון! איך ידעתם? הקרבנות, כמובן, לא הפושעים!

זה מה שקורה כש”מנגנון התעמולה בידינו ואנו נכוון את כותב ההסטוריה..”, כהצהרתו של אליהו גולמב באזני בגין.

כנ”ל, המסע להכפשת רבנים חרדיים שאסרו על קהילותיהם לעלות לישראל. גם סיפור זה בא לכסות על פשעי השמאל במניעת כניסתם של “אלמנטים לא רצויים”, קרי – לא “סוציאליסטים”, לארץ ישראל, כשהוא נעזר ב”ספר הלבן” הבריטי.. היה זה המימסד הציוני-סוציאליסטי, שערם כל מכשול אפשרי בדרכו של האצ”ל להציל את יהדות אירופה. לאחר ההשמדה קפצו גם הם על עגלת ה”העפלה” ולקחו לעצמם את כל הקרדיט.

ומה גמולם של אנשי ההדר יפי הנפש?

דב יוסף היה עד להטבעת האלטלנה. בטבח שעשה בן גוריון באלטלנה נרצח אברהם סטבסקי. זה אותו דב יוסף, שייצג כעו”ד את מעלילי עלילת הדם על סטבסקי, ויש לו החוצפה, ויותר מזה, הוא יודע שהוא חפשי להתבטא, כי הוא שייך למחנה ה”לגיטימי”, וכך הוא מחציף את פניו ואת קולמוסו:  

“לא עברו ימים רבים עד שנודע לי שהייתי כרוך, ללא כל כוונה מצדי, בהזדמנות-יחד-של-מקרים (צירוף-מקרים, ח”א) מפליאה ביותר. מלון קטה דן עומד סמוך למקום שבחוף הים, שבו נרצח לפני שנים, בשנת 1933… ד”ר חיים ארלוזורוב… נתבקשתי ע”י הסוכנות היהודית ועל ידי משפחת ארלוזורוב לייצג אותם בחקירת הרצח…. הובאו אז לדין באשמת רצח שני חברי המפלגה הציונית הרביזיוניסטית, ואחד מהם היה אברהם סטבסקי…. סטבסקי נמצא אשם ונידון למוות. בערעורו זוכה מתוך נימוק משפטי פורמלי….ויכוח ממושך התנהל בשאלה, אם אמנם סטבסקי הוא שרצח..

“ברעדה ממש קיבלתי, איפא, את הידיעה למחרת יום קרב “אלטלנה”, שהאיש שעמד בראש האניה היה אברהם סטבסקי, שהוא היה אחד האנשים שנהרגו בקרב עם חיילי צבא ההגנה לישראל, והדבר קרה כמעט באותו מקום שבו נרצח ד”ר ארלוזורוב חמש-עשרה שנים לפני כן….”

שימו לב – “… בערעורו זוכה מתוך נימוק משפטי פורמלי….”. ה”נימוק משפטי פורמלי” היה פשוט עד כדי להדהים – סטבסקי לא רצח! אבל זה זניח! במלחמה על הגנת ה”דמוקרטיה” כל עלילת דם כשרה.

וגם זה: “… היה אחד האנשים שנהרגו בקרב עם חיילי צה”ל..”. נשק אנשי ה”אלטלנה” ב”קרב” היה דגל לבן!! נשק ה”הגנה”, שבן גוריון הכתיר בכתר צה”ל, והפלמ”ח היה ה”תותח הקדוש”! 

ועדיין היהודים אינם מקבלים את דברי החכם מכל אדם – עם נבר תתבר! אנשים חסרי עכבות וחסרי מוסר, אינם מבינים ערכים כאלה, עכבות ומוסר מצחיקים אותם!