השופט ה”מקצועי” יעקב טירקל (היום בדימוס):

משתמש בידיעותיו הפרטיות משנות-איכה, ניגש לעבודה עם כוונת זדון בלב – ולא מכה על-חטא

שופט מקצועי אמור להתעלם מידיעתו הפרטית, אבל טירקל, המתיימר להיות יהודי דתי, נזקק לידיעותיו הפרטיות מ-36 שנים קודם לכן – ידיעות אשר כבר בשעתן היה ערכן כקליפת-השום – וממציא תרגילים זדוניים אשר כבר הכרנום בתלונה אל הטובה-למי.

חצי תריסר שנים אני מחכה שיבוא להתנצל (שהרי על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו) – והוא לא בא.

זה יהודי דתי? זה בכלל יהודי?!

 

שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, בין כסה לעשור, התשס”ז

לכבוד

השופט בדימוס יעקב טירקל

התקופה 18

ירושלים 92628

 

נכבדי,

הנדון: יום כיפור, התשס”ז, הבעל”ט

כיהודי דתי ידוע לך, ללא ספק, כי במקום בו בעלי-תשובה עומדים – גם צדיקים גמורים לא יעמודו, כי עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו (משנה יומא פרק ה’ עמוד ב’), וכי לטעות זה אנושי, ולהודות בטעות – זה מן השכינה.

ועוד אבקש להזכיר לך את השופט חיים כהן ז”ל, אשר עד יומו האחרון לא נח ולא שקט עד אשר תתוקן טעותו – בה הוא הכיר – בדחותו את ערעורו של עמוס ברנס על הרשעתו ברצח רחל הלר ז”ל.

כמה שנים אני מחכה שתקום ותכה על חטא, ואתה שותק.

לא אחת גרמת לי עוול בתיקים בהם התדיינתי בפניך – בין בעניינים אישיים שלי, בין בעניינים של מרשי – אבל כאן אעמוד על שני מקרים בהם חלקך האישי – להבדיל מחתימת “אני מסכים”, למשל – הוא דומיננטי.

להכות על חטא – על מה (א)

בעל”ע 8838/00, עו”ד שמחה ניר נ’ הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, עמדה לדיון השאלה אם שיגרות-התנהלות מסויימות בבתי המשפט לתעבורה נולדו מ”תיזמור” בין בתיהמ”ש לתעבורה לבין התביעה המשטרתית – תיזמור אשר מטרתו, כלשונך, “להביא לכך שהנאשמים יודו גם אם אינם סבורים שהם אשמים וגם אם כפרו תחילה בעובדות שיוחסו להם”.

אתם, השופטים קבעתם כי –

“הערכאה הראשונה קבעה כי כל נסיונותיו של הנאשם להוכיח את דבריו על הקנוניה לא צלחו וכי גם שני העדים שהובאו על ידו לא הוכיחו טענה זו. העדים הבחינו הבחן היטב בין ביקורת על נוהלים פגומים לבין הטחת אשמה בדבר קנוניה בין השופטים והמשטרה. אין מקום להתערבותנו בקביעות אלה, הן משום שמדובר בקביעות עובדתיות והן משום שמתוך קריאת עדויות אותם עדים מצאנו שהקביעות נכונות הן”.

וזה, כמובן סילוף בהצגת הנושא-שבמחלוקת.

המחלוקת, בעיקרה, התבטאה בטענותי אלה:

א.               השאלה אם קיים או לא קיים תיזמור כאמור היא שאלה משפטית, ולא עובדתית, ובכגון דא לא מפי העדים אנו חיים, ובית המשפט הוא אשר חייב לקבוע את המסקנה המשפטית,

ב.               העובדות עליהן שהעידו העדים – גם אני וגם עדי האחרים, אשר גם אתם עצמכם הסתמכתם את עדויותיהם – אכן מעידות על תיזמור כאמור;

ג.                האם מותר, במאמר פובליציסטי, להגדיר את התיזמור הזה כ”קנוניה”, במיוחד כאשר ברור שלא מדובר על תיאום-פעולה “נקודתי” אלא על נהלים אשר התגבשו בהדרגה, במשך עשרות-בשנים, ואין היודע עוד מיהם אביהם-מולידם ואמם-הורתם;

ד.               גם מתוך הנחה שהמסקנה המוצעת בפרסום אכן שגוייה היא – האם הטעות הזאת מגיעה כדי עבירת-משמעת.

אכן, רבות דובר על כך ששופטים בורחים משאלות משפטיות קשות אל חיקו החם של ה”אני מאמין” המפורסם, ואכן, רבות דובר על כך ששופטים מתעלמים מטענות ומעובדות אשר אינן מתיישבות עם התוצאה אותה הם סימנו לעצמם מראש, אבל אם רק בכך היה מסתכם הדבר, הרי זה חלק מהטענות שיש לי על מערכת המשפט בכללותה, וכנראה שלא הייתי פונה אליך באופן אישי, ספציפית למקרה המסויים.

אלא שבמהלך הדיון בערעורי, בבית המשפט העליון, אתה פתחת בוויכוח עובדתי אתי על השאלה אם אכן קיים תיזמור כזה, ואתה הסתמכת על ידיעותיך הפרטיות פרי נסיונך האישי כשופט שלום הדן, מפעם-לפעם גם בתיקי תעבורה – 36 (שלושים ושש!) שנים קודם לכן …

וזה כבר נכנס אל גדר ה”בל ייעשה” (It is not done!):

א.               משום שבמערכת-משפט המתהדרת ב”מקצועיות” שלה, אל לו לשופט לבוא לעבודה עם דיעה קדומה, המבוססת על ידיעותיו הפרטיות;

ב.               כמי שנמצא בצד המבוקר אינך יכול להיות אובייקטיבי;

ג.                כשופט שלום “רגיל”, אשר אינו דן דרך-קבע בענייני תעבורה, לא יכולת לדעת מה מתבשל ומה נרקם בין שופטי התעבורה לבין התביעה המשטרתית – בין בהסכמות מפורשות, בין ב”הבנות” המבשילות בהדרגה;

ד.               ומעל לכל – מה שאתה הכרת 36 שנים קודם לכן, ערכו היום כקליפת-השום, בין משום שהנהלים עליהם זעקתי חמס טרם נולדו אז ובין משום שהם עדיין היו אז בחיתוליהם.

ועל הבל-ייעשה הזה אני מצפה ממך, כיהודי דתי, להכאה-על-חטא.

ואגב: בפסה”ד הזה אתם הצגתם את מה שאני אמרתי כ”בעל קונוטציה שלילית, פלילית או בלתי מוסרית או בלתי הוגנת”, ועל ה”אתם אמרתם!!!” הזה אני חותם בשתי ידיים!

להכות על חטא – על מה (ב)

מצורף העתק מתלונתי אל הנתל”ש, חברתך טובה שטרסברג כהן, אשר דחתה את תלונתי משום שהיא “אינה בוחנת כליות ולב וגם לא מוסמכת לבחון החלטות שיפוטיות לגופן“.

מבלי להיכנס לשאלה אם חברתך צדקה, ואם הנימוקים שנתנה עולים בקנה אחד עם הדברים שאמרה בכנסת, בוודאי שסירובה לבדוק את תלונתי אינו פוטר אותך מה”עד שירצה את חברו”.

גם על הבל-ייעשה הזה אני מצפה ממך, כיהודי דתי, להכאה-על-חטא.

החשבון

ערב יום כיפור הבעל”ט אני מזמין אותך להפנים כי החשבון שאני פתחתי כאן אינו רק חשבון פרטי שלי, אלא גם חשבון ציבורי.

והחשבון הזה ינוהל לאור היום, לאור השמש – עם תגובתך, או בלעדיה.

וערב יום כיפור הבעל”ט הוא המועד המתאים ביותר לשנינו, לטעמי.

אני מזמין אותך להגיב. להגן על כבודך, לפחות במובן זה ש”במקום בו בעלי תשובה עומדים – גם צדיקים גמורים לא יעמודו”.

גמר חתימה טובה.

בכבוד רב,

 

שמחה ניר, עו”ד

 

את תגובתך תוכל לשלוח לי במייל (רצוי) או בפקס’, לפי הרשום לעיל