השופט-בדימוס, כבוד הרב מנחם אלון:

מלבין פני חברו ברבים – ולא מכה על-חטא

התלמוד אומר כי “נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים”, והאיש הזה, משנה (בדימוס) לנשיא ביהמ”ש העליון, מוסמך לרבנות, פרופסור למשפט עברי – שוכח את תלמודו.

חצי יובל שנים אני מחכה שיבוא להתנצל (שהרי על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו) על הלבנת פני ברבים – והוא לא בא.

זה רב? זה יהודי?!

 

שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

 

כפר סבא, בין כסה לעשור, התשס”ז

לכבוד

השופט בדימוס מנחם אלון

אבן שפרוט 12

ירושלים 92478

 

נכבדי,

הנדון: יום כיפור, התשס”ז, הבעל”ט

כיהודי דתי בכלל, וכמוסמך לרבנות בפרט, ידוע לך, ללא ספק, כי במקום בו בעלי-תשובה עומדים – גם צדיקים גמורים לא יעמודו, כי עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו (משנה יומא פרק ה’ עמוד ב’), וכי לטעות זה אנושי, ולהודות בטעות – זה מן השכינה.

ועוד אבקש להזכיר לך את השופט חיים כהן ז”ל, אשר עד יומו האחרון לא נח ולא שקט עד אשר תתוקן טעותו – בה הוא הכיר – בדחותו את ערעורו של עמוס ברנס על הרשעתו ברצח רחל הלר ז”ל.

חצי יובל שנים אני מחכה שתקום ותכה על חטא, ואתה שותק.

הקדמה

לפני שאני נכנס אל גדר הבעייה, אני מזמינך לקרוא בעיון את המאמרים על אתיקה, דמגוגיה וסתימת-פיות, והנמקת-יתר, הנמקת-חסר והנמקת ישרא-בלוף. תוכל למצוא אותם בעזרת הגוגל, או לפי הכתובות האלה:

https://www.quimka.net/a.php?c=quimka&a=5&rc=quimka

https://www.quimka.net/a.php?c=quimka&a=35&rc=quimka

אמנם הנושא שבו אני מצפה ממך לרצות אותי אינו כרוך בסתימת-פיות (מי יודע, אולי כבר אז פתחתם לי את הקונטו, אף שעדיין הייתי אז רק בראשית הדרך בביקורתי על מערכת המשפט), אבל הטכניקה היא אותה הטכניקה: שימוש מניפולטיבי בעובדות אמת – לעולם לא מלאות – ובעקרונות נכונים, ופסקי-דין “ארוכים ומפורטים”, אשר אין בהם ולא-כלום, זולת “מים” בלבד – במקום התייחסות לטענות ולעובדות כהווייתן, כפי שמחייב היושר האינטלקטואלי.

גדר הבעייה

ראובן ולאה נשואים מספר שנים, ויום אחד מאסה לאה בבעלה. לא שהוא היה רע אליה (לא זו בלבד שהיא דיברה רק בשבחו, גם אחרי שהיא החליטה להיפרד ממנו, אלא שהיא הביאה לעדות, כתנא-דמסייעא, את השכנה הקרובה ביותר, אשר העידה על ראובן כי “הדבר היחיד שיש לי נגדו זה שהוא לא גוער בילדות”), אלא שהיו לה מניעים אותם היא לא גילתה ברבים.

משביקשה לאה להיפרד, הביע ראובן – ברוב ג’נטלמניותו – את הסכמתו העקרונית להיפרד, ולא אמר לה “את ביקשת לפרק את החבילה, ולא אני – ולכן צאי את מהבית”, אולם עד שימצא מקום מגורים לעצמו נשאר ראובן בביתם המשותף, למגינת ליבה של לאה, אשר, “פתאום”, התחילו להפריע לה הרגליו של ראובן, עימם היא חייתה, ללא כל תלונה, כל שנותיהם יחד.

כך, למשל, התחילה “להפריע” לה, ללאה, העובדה שראובן מסתובב בביתם כשלגופו תחתונים בלבד. ענה לה ראובן: כל השנים לא הפריע לך הדבר, ומה פתאום באה את היום לפגוע באיכות-החיים לה אני רגיל בביתנו?

והימים, יש לציין, ימי ביכורי קציר חטים, בבירת הנגב החמה, טרם היות מזגן-בכל-בית.

האם זכאי בן-זוג לשמור על איכות חייו בבית, או שהוא חייב “לרדת רמה” לפי חלילו של בן-הזוג האחר (הדבר יכול לקרות, כמובן, כאשר דווקא הבעל הוא זה אשר הרגלי-הלבוש של אשתו מתחילים “להפריע” לו)? יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא, וכאשר המחלוקת מגיעה לבית המשפט – השופט הוא הפוסק, ואנחנו נכבד את פסיקתו, אפילו אם אין היא לרוחנו.

ונניח שהוא זכאי לעשות כן: האם העובדה שהוא יודע שהדבר מפריע לבן-הזוג האחר, ואף שמח לכך, פוגעת בזכותו זו? יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא, וכאשר המחלוקת מגיעה לבית המשפט – השופט הוא הפוסק, ואנחנו נכבד את פסיקתו, אפילו אם אין היא לרוחנו.

השאלות האלה עמדו במרכז המחלוקת בערעור שהיה לפניך, ערעור על פסק-דינו של השופט דן כהן, אשר “הועף” אחר-כבוד מכהונתו השיפוטית, וכיום, כך פורסם ברבים, הוא מסתתר ביערות פרו מאימת שלטונות החוק הישראליים. השאלות האלה – וכל השאר “מים”. אדי-מים אשר התעבו, או, למען הדיוק, נופחו, על ידי עורך-דין אשר העיד על עצמו בגאווה שהוא “בכוונה מנפח עניינים משום שהוא אוהב ‘לאסוף הוצאות'”, ועוד העיד הוא על עצמו, בגאווה, כי לא יעמדו בפניו “כל מעצורים מוסריים” כדי להוציא ממני “כמה שיותר כסף”.

אלה, כאמור, היו השאלות אשר הונחו על שולחנך, כשופט בית המשפט העליון, אבל אתה לא פסקת בהן. לא פסקת כי אם היית, בפסק-דינך, מציג את השאלות כהווייתן, לא היית יכול לקלוע אל המטרה אותה סימנת מראש. לא יכולת, כי זה לא היה עובר את הביקורת – לא של אנשי המקצוע, ולא של הציבור כולו.

איך “התמודדת” עם הבעייה

ומה עשית אתה כדי שלא ייראה כיצד נמנעת מלקיים את תפקידך-חובתך, ולפסוק במחלוקת האמיתית?

החבאת אותה מתחת לשטיח, אבל כדי שלפסק-הדין יהיה “בשר” חזרת חצי תריסר פעמים על המנטרה “אין אדם דר בכפיפה אחת עם נחש”, כאשר לכל אחת מהפעמים נתת את מראה-המקום שלה.

האם זה היה שנוי במחלוקת? האם אני טענתי שאדם דר בכפיפה אחת עם נחש, והמשיבה טענה את ההיפך, כך שהיה צריך להביא חצי תריסר אסמכתאות לשם כך?

התשובה שלילית לחלוטין: אתה עשית שימוש מניפולטיבי בעקרון הלא-שנוי-במחלוקת הזה. במקום לדון בשאלות אשר באמת היו שנויות-במחלוקת, אתה החדרת לתת-התודעה של הקוראים דבר אחד בלבד: שמחה ניר הוא נחש.

אתה הלבנת את פני ברבים. הלבנת את פני בלי שהדבר היה נחוץ – אפילו לצורך התוצאה אלי ההגעת.

כפרופסור למשפט העברי ידוע לך שעל כך מעיר התלמוד (בבא מציעא נט ע”א, ועוד) כי “נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים”, ואני מניח שאתה עצמך תוכל למצוא לכך אסמכתאות נוספות, לפחות כמספר ה”נחשים” שמצאת כדי להלבין את פני ברבים.

הלבנת את פני ברבים – ושפתיך זבות ריר.

כשלת עוד

בסיום מסע ה”עליהום” שלך עלי אתה עוד מרהיב עוז “להביע את התקווה, שהצדדים יסיימו את פרשת נישואיהם האומללה, שככל הנראה הגיעה עד משבר שאין ממנו חזרה, בצורה נאותה ובמהירות על-ידי הסדר הבעיות הכספיות השנויות ביניהם במחלוקת, לטובתם ולמען שלומן ובריאותן של בנותיהם”.

האם באמת טחו עיניך מראות מה אתה עושה, ואיך זה עתיד לפעול בדיוק ההיפך?

מה שאומר לך כעת מצוי, מן הסתם, גם במקורות המשפט העברי, ואני סמוך ובטוח כי אתה תמצא גם לכך חצי תריסר אסמכתאות: אם אתה מכה אדם, אל תוסיף ותשפילו; אם אתה משפיל אדם – אל תוסיף ותכהו.

אבל אתה עשית “גם וגם”, ובכך נתת לעורך-הדין רודף-הבצע-המוצהר, חסר המעצורים המוסריים (כהגדרתו את עצמו), תיאבון להמשיך בהתכתשות, כדי “לסבך עניינים” ולהמשיך “לאסוף הוצאות”, כדי להוציא ממני “כמה שיותר כסף”.

ומה השגת בכך? נתת לאותו “משבר שאין ממנו חזרה” (כהגדרתך-אתה) תידלוק לעוד כעשר שנים, גרמת לכך שהקשר שלי עם הבנות לעולם לא יהיה עוד כבראשונה, ולכך שנכדי איבדו את סבם עשרים שנה ויותר לפני שהם ראו אור יום.

גם בפני אלה אתה צריך להכות על-חטא.

ואזכירך עוד עיקרון משפטי: חזקה על אדם שהוא מתכוון לכל תוצאה טבעית ממעשהו, ומכאן מותר לנו להניח כי אכן התכוונת לתוצאה הזאת.

החשבון

ערב יום כיפור הבעל”ט אני מזמין אותך להפנים כי החשבון שאני פתחתי כאן אינו רק חשבון פרטי שלי, ולא רק חשבונן של הנפשות האחרות הנזכרות כאן, אלא גם חשבון ציבורי.

והחשבון הזה ינוהל לאור היום, לאור השמש – עם תגובתך, או בלעדיה.

וערב יום כיפור הבעל”ט הוא המועד המתאים ביותר לשנינו, לטעמי.

אני מזמין אותך להגיב. להגן על כבודך, לפחות במובן זה ש”במקום בו בעלי תשובה עומדים – גם צדיקים גמורים לא יעמודו”.

גמר חתימה טובה.

בכבוד רב,

 

שמחה ניר, עו”ד

 

 

את תגובתך תוכל לשלוח לי במייל (רצוי) או בפקס’, לפי הרשום לעיל