לא צריך להישבע פעם נוספת
לא צריך להישבע פעם נוספת
|
ההשבעה הבאה – של השופט אליעזר ריבלין כמשנה לנשיאה דורית ביניש – האם חובה לחזור על הפתרון המביך עם ה”נבצרות”? האם שופט שנשבע אמונים צריך להישבע עוד פעם?
לא צריך להישבע פעם נוספת!
ההשבעה הבאה – של השופט אליעזר ריבלין כמשנה לנשיאה דורית ביניש – האם חובה לחזור על הפתרון המביך עם ה”נבצרות”?
לשם מה ההצהרה “לשמור אמונים … לשפוט משפט צדק”, וגו’, כאשר השופט כבר התחייב לכך עם התמנותו לבית המשפט העליון, והמינוי כנשיא או משנה-לנשיא אין בו תוספת שיפוטית, אלא מינהלית בלבד?
פנייה אל שר המשפטים.
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 20.9.2006
ד ח ו ף ! ! !
לכבוד
מר מאיר שטרית
שר המשפטים
משרד המשפטים
ירושלים
נכבדי,
הנדון: ההשבעה הבאה – האם חובה לחזור על הפתרון המביך?
לאור המבוכה העומדת להתחדש עם השבעתו של המשנה החדש לנשיאת בית המשפט העליון, נראה לי שמבחינת החוק אין צורך בהשבעה מחודשת של שופט אשר כבר נשבע, עם מינויו לראשונה כשופט – במיוחד כאשר המינוי החדש הוא תפקיד ניהולי, אשר אין בו תוספת של סמכות שיפוטית.
סעיף 6 לחוק יסוד: השפיטה, זה לשונו:
מי שנתמנה שופט יצהיר הצהרת אמונים לפני נשיא המדינה ; ואלה דברי ההצהרה : “אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים”.
לדעתי הענייה, מי שנתמנה שופט, והצהיר אמונים, הצהרתו תופסת עד יומו האחרון כשופט, גם אם הוא קודם מערכאה לערכאה, אבל אם יש ספק, או שמאוד-מאוד רוצים לקיים טקס חגיגי ומרשים – מרשים לו להישבע עוד פעם, והוא הדין גם בשופט בית המשפט העליון אשר קודם לתפקיד הנשיא או המשנה-לנשיא (נשיאים וסגני-נשיאים של בתי משפט מחוזיים ושל בתי משפט שלום יתמנו בידי שר המשפטים, ואינם נזקקים לטקס או להצהרת אמונים נוספת).
אבל, מתוך הנחה שהמקודם ומתמנה כשופט בערכאה גבוהה יותר הוא, בכל זאת, “מי שמתמנה שופט”, השאלה היא אם דין שופט בית המשפט העליון המתמנה כנשיא, או כמשנה-לנשיא, אפשר – וצריך – לראותו כ”מי שנתמנה שופט”, כאשר המינוי החדש אינו מעניק לו שום סמכות שיפוטית אשר לא הייתה לו קודם.
לפי סעיף 8 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984, “נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא בית המשפט העליון יתמנו לפי הוראות סעיף 4(א) לחוק-יסוד: השפיטה מקרב שופטי בית המשפט העליון”, וסעיף 4(א) לחוק היסוד אומר כי “שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים”, וזה אומר על מינוי הנשיא והמשנה-לנשיא של בית המשפט העליון לעבור הן דרך הוולב”ש והן דרך נשיא המדינה, אבל אם היה מחוקק רוצה לחייב את המתמנים לתפקידים האלה, הוא היה מנסח את סעיף 8 לחוק בתיהמ”ש כך:
“נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא בית המשפט העליון יתמנו לפי הוראות סעיף 4(א) וסעיף 6 לחוק-יסוד: השפיטה מקרב שופטי בית המשפט העליון”,
או כך:
“נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא בית המשפט העליון יתמנו לפי הוראות סעיף 4(א) לחוק-יסוד: השפיטה מקרב שופטי בית המשפט העליון, והוראות סעיף 6 לחוק היסוד תחולנה”,
או בכל דרך דומה.
לשם השוואה: לפי סעיף 9 לחוק בתיהמ”ש, “נשיאים וסגני-נשיאים של בתי משפט מחוזיים ושל בתי משפט שלום יתמנו בידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, איש איש מקרב השופטים של בתי המשפט שבדרגה הנידונה”, ואין שום הוראה המחייבת – או שוללת – את הצורך בהשבעה, בין בהפנייה לסעיף 6 לחוק היסוד, בין בדרך אחרת.
נניל למשל – רק למשל – ששופט כמו מישאל חשין אומר בטקס השבעתו כמשנה-לנשיא: כבר נשבעתי לשפוט משפט צדק, וגו’, ושבועתי זו עומדת בעינה. האם יצא ידי חובתו? נראה מי שיילך עם זה לבג”ץ ויטען שהמתמנה לא יצא ידי חובתו… יזרקוהו זרוק מכל המדרגות!
אם היו קובעים נוסח אחר לשבועת הנשיא או המשנה-לנשיא – ניחא. אפשר, בדומה לנוסח הצהרת האמונים של חבר-הכנסת (“אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת”), לקבוע כי נוסח השבועה שלהם יהיה, למשל, כזה:
“אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים, ולמלא באמונה את תפקידי כנשיא/משנה לנשיא בית המשפט העליון”.
אבל הרגוני הרוג, לא ברור לי מדוע צריך מי שמתחיל את הקריירה השיפוטית כשופט-תעבורה, ונשבע כדין, להישבע “לשפוט את העם משפט צדק”, וגו’, חמש פעמים נוספות עד הגיעו לנשיאות ביהמ”ש העליון.
לא, זה לא דומה לשבועתו של חבר-הכנסת אשר נבחר מחדש: חברותו בכנסת אינה “רצופה”. חברותו בכנסת היוצאת פוקעת עם כינוסה של הכנסת הנכנסת, ולכן הוא צריך להישבע פעם נוספת כדי לזכות במעמדו כחבר הכנסת הנכנסת.
לעומת זאת שופט אשר מקודם לערכאה גבוהה יותר, או לתפקיד של נשיא/משנה-לנשיא, כהונתו הקודמת אינה “פוקעת”, והמקסימום שניתן להגיד הוא שאם לא יישבע לכהונה הבאה, כהונתו הקודמת נשארת בעינה.
לעניות דעתי, לא זו בלבד שקידומו של שופט, במיוחד לתפקיד ניהולי אשר אין בו תוספת סמכות שיפוטית, אינו מחייב הצהרת אמונים מחודשת, אלא שריבוי ההצהרות האלה יוצר זילות של הצהרת האמונים.
ומכאן אל “קרקע המציאות”: המושבע הבא הוא המשנה לנשיא(ת) בית המשפטי העליון, אליעזר ריבלין, וכיום הכל מבינים כי את תרגיל ה”נבצרות” – הנכון, בשעתו – של נשיא המדינה, משה קצב, אי אפשר לחמם כל פעם מחדש, כמו קפה ישן. מאידך הנסיבות שגררו את הצורך ב”נבצרות” עדיין קיימות, ואפילו ביתר-שאת, באשר עננת-החשדות אשר ריחפה מעל הנשיא כבר כמעט נוחתת על ראשו.
הפתרון הטוב ביותר לסבך הזה הוא לקבל את התיזה שאין צורך בהשבעה נוספת. אפשר, בצנעה, להביא לנשיא המדינה את כתב-המינוי, לחתימתו, להחזירו למשרד המשפטים לצורך חתימת-הקיום של השר, ולהסתפק בטקס צנוע של הרמת-כוסית בלשכתה של נשיאת בית המשפט העליון, לכבוד המינוי החדש, לכבוד השנה החדשה – ולתפארת מדינת ישראל.
קחו את הרעיון הזה בשתי ידיים!
ואסיים בברכת שנה טובה.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
המלצת היום: על שיטת ה”סניוריטי”, ועל השאלה מי האידיוט