ב”ה        

חנה אייזנמן

ישראל מנהלת “מלחמה בלתי מתפשרת” ב”טרור” –  מביאה את ה”טרוריסטים”, כלומר את לוחמי הג’יהאד הכל ערבי  ממרחקים לפתחי בתינו ממש, מציידת אותם בנשק, מאשרת את השימוש בו, בהסכמי דמים, מקצה להם בסיסי תקיפה וערי מקלט, כובלת את ידי חייליה ואוסרת על אזרחיה את ההגנה העצמית, והכל מוכן להבסת ה”טרור”, ובכל זאת, זה לא מצליח! מוזר!

שועלים קטנים מחבלים כרמים (שיר השירים)

והנה נביאי השקר שהם שועלים נכנסים דרך הפרץ להשחית הכרם והפרץ הוא משל לקטני אמנה שבהם שמיפים להם נביאי השקר דבריהם ונִפתים להם, והם סומכים ידיהם שישמעו להם גם כן האחרים, ומשחיתים כרם ה’ צבאות, , ואמר נביאיך כלומר נביאיך הם ולא נביאי ה’: (רד”ק יחזקאל פרק יג פסוק ד)

…. אלו תלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה’ צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים (רמב”ם הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ד)

הדברים מפורשים כבר אלפי שנים, כלום לא נתחדש. המעניין הוא שאלפי שנים של דברי אמת, מוסר ותוכחה לא היטיבו כהוא זה את דרכיהם של מהרסינו ומחריבינו מבית ואותם שבבית לפנים הבית.

על מה אבדה הארץ –   

(יא) מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי יְדֹוָד אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ   נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר: ס

(יב) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ   בָהּ: (ירמיהו פרק ט)

באיצטלת “רב” הם מקצצים בנטיעות כבר עשרות שנים. במקום להיות ראשים לאריות הם זנבות לשועלים. במקום להוביל את המאבק למען העם והארץ הם נותנים, דבר יום ביומו, נשק בידי רודפינו מבית להכותנו.

מהרסינו ומחריבינו מגלים “בקיאות” במקורות שהעמידו לרשותם ה”רבנים” – “אל תמרדו בגויים”, “אל תעלו בחומה”, “לא לדחוק את הקץ”. אז במשך אלפיים שנות שואה, דחינו את הקץ, אך זה לא הספיק להם. יש להמשיך ולדחות, עד אין קץ לצרותינו ולשפיכות דמנו. הקב”ה השיבנו ציונה, הכריע את אויבינו לרגלינו, נתן לנו את לב ארצנו, ובמקום לקיים את מצוות ישוב הארץ ואת כל המצוות התלויות בה, בשבח ושירה, מחליט עם ישראל שסאת ייסוריו לא מלאה עדיין, עליו להפקיר את הארץ ולחזור ולהתייסר בקנייתה. עד מתי? כבר לפני עשרות שנים דיקלם דן מרגלית – “ארץ ישראל נקנית בייסורים” אז למה ה”מתנחלים מתבכיינים”. וה”צדיק” נטל על עצמו לקיים מצוות ייסורים לישראל, באהבה, ברגישות ובנחישות.

שוד הקרקעות הגדול –  איש זרוע לו הארץ

התנועה הציונית אינה חֶברה-לעזרת-נודדים. אין מגמתנו למלא את הארץ בהמוני יהודים, סתם מכל הבא לידינו…”

בשנת 1922 אישרה ה”הסתדרות הציונית” לשלטונות המנדט לקרוע 77% מאדמות ארץ ישראל, שאושרו על ידי הגויים(!) להקים עליהן ה”בית הלאומי” לעם היהודי. ל”הסתדרות הציונית” היו רעיונות אחרים, והם מיהרו לאשר לאימפריה הבריטית, שראתה בארץ ישראל עוד אחת ממושבותיה הרבות את הקיצוץ שתאם את האינטרסים של המימסד ה”ציוני” –

 
                           צמד הרעים – האמיר עבדאללה וחיים ויצמן, בלבוש הולם

 “אנחנו מצידנו נתאמץ לעצור בעד זרמי אמיגרציה פתאומית לארץ ישראל, כדי למנוע בעד תוהו ובוהו— היהודים בחו”ל ישארו, כמקודם, אזרחים נאמנים לארצות מלדתם ומגוריהם- אולם ליהודי ארץ ישראל הרי זה יהיה בית נאמן ממש —- התנועה הציונית אינה חֶברה-לעזרת-נודדים. אין מגמתנו למלא את הארץ בהמוני יהודים, סתם מכל הבא לידינו…” (“התרן” מס’ 46, 1.2.1918 “מערכות הארגון הצבאי הלאומי” דוד ניב).

ארבע שנים לאחר עלית היטלר (בבחירות דמוקרטיות) לשלטון בגרמניה, הבהיר חיים ויצמן (NEW JUDEA, סתו 1937 [“בן המאה העשרים”, בן הכט]):

“.. ארץ ישראל אינה יכולה לפתור את בעיית יהודי אירופה – רוצים אנו, כי רק מיטב הנוער היהודי יבוא אלינו. רוצים אנו, כי רק יהודים בעלי השכלה יכנסו לארץ ישראל, כדי להגדיל את התרבות בה. שאר היהודים יצטרכו להישאר במקום מושבותיהם ולעמוד מול כל גורל שנגזר עליהם. מליוני יהודים אלה אבק-אדם הם על גלגלי ההסטוריה ואפשר שיצטרך להיזרות ברוח, אין אנו רוצים שינהרו לארץ ישראל, אין אנו רוצים שתל-אביב שלנו תיהפך לעוד גיטו בזוי“ .

והם יקבעו מיהו “בעל השכלה”….

גם אז היה להם ראביי “פראגמטי”, הראביי סטיפן וייז, בארה”ב, שציווה על המחזאי המפורסם, בן הכט, להוריד פרופיל במאבקו למניעת השמדת יהודי אירופה,ולא להתריס נגד נשיא ארה”ב האנטישמי, פ.ד. רוזוולט, כדי שלא להחשיד את יהדות ארה”ב ב”נאמנות כפולה”.

שלי שלי ושלך שלי

לדוגמא – תמימות הדעים בין מנחם פרומן לא”ב יהושע בתום התוועדותם בתקוע, בחודש בו נחתמו הסכמי הדמים באוסלו –

מנחם פרומן:

“יש לי לא מעט סימנים מן השטח, שאלה שבאו להתיישבות מתוך תודעה שהם חלוצי צבא הכיבוש – הם הראשונים שישברו מן המצב החדש…” (“ללכת ביחד עם עולמו הרוחני של השמאל”, נקודה. מס’ 172 , אוקטובר 1993-הסכמי אוסלו).

א”ב: “חלק מכם, הכוחניים, המשיחיים, הלאומנים לבטח יעזוב, כי הם בנו את עצמם על דרך הכיבוש וההשתלטות, והפיכת הפלשתינים לאזרחים ממדרגה שניה לנצח…” (“נסו להשתלב בשלום”,שם)

זוהי ה”הידברות” נוסח השמאל, אנחנו שואלים, אנחנו עונים, אתם עונים אחרינו אמן!

רועי רוח! עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.

כך הרב יואל בן-נון, הבלתי נלאה, כך הרב פרומן, ידיד נפש לאחמד יאסין ויאסר ערפאת, ימח שמם, וכך הרב ברנדס במאמרו “התיישבות בלי ריבונות” (נקודה 287).

ברנדס מציין כי אין זו תרומתו הראשונה לקידום תכנית השלבים הערבית&שמאל ישראלית. הוא תרם כבר בעבר, אך לא זכה לתהילה, וגם לא לשום התייחסות אחרת. נכון הוא שדבריו של ברנדס, לכשעצמם, אינם ראויים לתגובה, אך טפטופם הבלתי פוסק, ע”י חבורת חכמים להרע – הוא ושכמותו – בכל סוגי המדיה, במשך עשרות שנים, כבר הביא נזק עצום ורב – בכיה לדורות. ועל כן נראה שיש לקבל את עצתו של החכם מכל אדם –  

(ד) אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה:

(ה) עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו: (משלי פרק כו)

(ה) ענה כסיל – הבא להסיתך לרעה הודע לו אולתו:

פן יהיה חכם בעיניו – וטעם שני פסוקים אלו מפורש בתוכם אל תען בדבר שתשוה לו אם תענהו ענה כסיל בדבר שאם לא תענהו יהי’ חכם בעיניו: (רש”י משלי פרק כו פסוק ה).

להלן מעט מדברי הבא להסיתנו לרעה, ברנדס  –

“סמוך אחרי חורבן ימית, פרסמתי מאמר… שהחינוך הדתי לאומי צריך לתת את דעתו לאפשרות של כישלון…..  וצריך לחנך למצוות ישוב הארץ גם בלא ריבונות. זה מצב שעם ישראל הכיר לאורך מאות רבות של שנים: בימי השופטים, בתקופת המלכים, כשחלקי מן הארץ נפלו בידי נכרים, בימי בית שני, לפני ממלכת החשמונאים, ואחרי הכיבוש הרומי, ולכל אורך הדורות שמחורבן בית שני ועד הקמת מדינת ישראל.

.       ימית ז”ל, משחקים בלגו

“חייבים לתת לכם את האפשרות המכובדת להישאר כאן, כמיעוט יהודי מוגן ומוכר, במדינת פלשתין, ואתם תראו שזו אפשרות ריאלית…. כמו שבמדינת ישראל יושבים כמליון ערבים כמיעוט לאומי…. ותרו עכשו על מאבק עקר, שיוציא לכם, לנו ולפלשתינאים את הנשמה, אבל בסופו של דבר לא יוכל לטרפד את השלום…”.

מנחם פרומן:

“…. כלומר, נמשיך לחיות בלב ארצנו – היינו, בלב ההוויה הפלשתינאית…”.

– קמה נבואתי וגם ניצבה, אשרי מה טוב חלקי!

ועוד ברנדס:

“חייהם של תושבי גוש קטיף בשנים האחרונות לא היו בטוחים, מפחד או מסכנות, כידוע לכל מונה פצמ”רים….. ייתכן שהסדר מדיני בעל ערך ותוקף, עם סמכות נכרית בעלת משקל ואחריות, יוכל ליצור תנאים מספקים לביטחונם של היהודים, תושבי יהודה ושומרון תחת שלטון ערבי…”.

עיוות דתי ועקרוני כזה, אינו ראוי להתייחסות, אך יש להצביע על תרבות השקר בכל מחיר – כל המטיפים לשבי ציון לחיות בארצם, שלהם, תחת שלטון זר (רוע טוטאלי), יודעים היטב, שזה חסר סיכוי, ב”ה, כשהדבר תלוי בערבים! אך המטרה מקדשת את השקרים.

ה”מציאות” האיומה בה אנו שרויים היום, כולל הפצמ”רים, שכולנו מנינו, היא תוצרת כחול לבן בכל מאת האחוזים! מאז ימי טרום מדינה, המימסד מתאמץ להשליט על הארץ את הערבים, או כל גורם אחר, ובלבד שלא יהיו אלה יהודים, היושבים בארץ ישראל מכח מורשת ישראל.

לא הנכרים השתלטו, כפי שקרה בדוגמאות של ברנדס, הם הובסו, מדינת ישראל היא המשליטה אותם!!

את נצחון מלחמת ששת הימים הגדיר עמוס עוז (עצרת שלום-עכשו בכיכר מלכי ישראל ביום 13 באוקטובר, 1993, לרגל נצחון “אוסלו”)  – “הניצחון הצודק והטראגי של מלחמת ששת הימים“. “צודק”, כי הציל מהשמדה את ה”מדינה שהשמאל בנה” בתוך “גבולות אושוויץ” (אבא אבן, בעצרת האו”ם), ו”טראגי” – על שהשיב את העם היהודי לערש הולדתו, ל”עולם הישן”, לארץ התנ”ך, ארץ האבות, ועמל אנטי-יהודי רב שנים ירד, באחת, לטמיון. ומאז לא חדלו לפעול להשיבנו ל”מימדינו הטבעיים” – ל”ארצנו הקטנטונת” והנוסטלגית.

הם פרשו מטריית איפוק על טבח יהודים ברחבי ארץ ישראל, הם עודדו ירי חפשי חפשי של פצמ”רים על גוש קטיף, הם שלחו רבבות קלגסים להחריב חבל ארץ, שהפריח ארץ תלאובות, וכל זה בחסות הברנדס’ים והשרלו’ים, המתבכיינים על שלא הכינו את הנוער לכשלון שהם מבשלים לנו.

וה”מלחמה” ב”טרור”, שהצלחתה מוטלת בספק ברנדסי, היא ייחודית ל”ציונים ריאליים” – מביאים את הטרוריסטים, כלומר לוחמי הג’יהאד הכל מוסלמי ממרחקים לפתחי בתינו ממש, מציידים אותם בנשק, מאשרים את השימוש בו, בהסכמי דמים, מקצים להם בסיסי תקיפה וערי מקלט, את ידי החיילים ואזרחי ישראל כובלים, והכל מוכן להבסת ה”טרור”, ובכל זאת, זה לא מצליח! מוזר! חיילי צה”ל היו לבשר תותחים, על פי מתווה ה”שלום”, וכל תותחי התעמולה מדקלמים על “בנינו הנהרגים בגלל המתנחלים“.

וכל אותן שנים, ידינו, ידי הקרבנות כבולות על ידי אסכולת ה”ממלכתיות” ו”אחדות ישראל”.

אליבא דוחי הקץ בכל כוחם, יצאנו בריש גלי מן הגלות, כדי לחזור אליה בדלת האחורית, בארץ ישראל.  לא עוד!.

.         
       את החבלה בכרם ישראל חובה להפסיק מיד!

מישיבה מסויימת (ובוודאי גם מאחרות) הורחקו לשבוע ימים אותם תלמידים, שמילאו את חובתם לעמם בעמונה. מכאן ניתן להסיק, שאם יחזרו על מעשה זה הם יורחקו לצמיתות.

מה אומרת הישיבה? – שקולה מצוות יישוב ארץ ישראל כנגד כל המצוות שבתורה, אבל לא בבית ספרנו.

למלחמת מצווה יוצאים חתן וכלה מחופתם, אבל לא החתנים שלנו.

על התלמידים נכפית בחירה אכזרית, בין ויתור ללא קרב, על ארץ ישראל, קרב שבו כל אחד ואחד מהם, ממילא, רק בורג קטן, לבין ויתור על תעודת הבגרות, שאמורה לשרת אותם בהמשך חייהם. מה עוד שההורים רוצים כל כך בתעודה הזו.

תלמידי הישיבות שנענשו על חלקם במלחמת מצווה, יגיבו בדרכים שונות, למשל – הנערים יהיו מבולבלים. הם יבינו מסר האומר שהם לומדים תורת חיים ואמת שאיננה מוחלטת, על כן – לא אלוקית; יעשה כל האדם על פי הבנתו או אי הבנתו, והקל ביותר הוא, פשוט, להתנער מכל התיסבוכת הזו, הנקראת “יהדות”.

או – יזלזלו זלזול גמור במוריהם וב”מחנכיהם”, האומרים דבר ואינם מתכוונים אליו.

את החבלה בכרם ישראל חובה להפסיק מיד!

תקוות בעל הכרם לעשות ענבים ולא באושים!!