הנושא שלנו הוא שוויון. אתחיל משתי הנחות יסוד. הראשונה: חוסר שוויון = חוסר צדק!

השנייה: השופט על פי עיסוקו הוא יצרן ומפיץ של צדק. אחרי שהבהרנו את שתי הנקודות האלה, נשארנו עם השאלה: מהו שוויון? או, האם תתכן חלוקה שווה של תפוזים בין שני שותפים כשאחד מהם עבד בפרדס, והשני לא?

כבוד השופט רון סוקול מביהמ”ש המחוזי בחיפה, סבור שכן. לדעתו, אפליה לטובה של מי שעבד, לעומת מי שלא עבד- פסולה. התפוזים יחולקו שווה בשווה!! כל מי שעיניו בראשו מזהה: יש כאן חוסר צדק, כלפי מי שהזיע. ומבחינת הכלל: יש כאן מסר שהוא אנטי עבודה. הינה לכם מתכון להרס חברה, פרי תבונתו השנויה במחלוקת של שופט בישראל.

דווקא בימים אלה, שאזרחי ישראל רואים בטלביזיה לוויות של אלה ש”במותם, ציוו לנו את החיים, ולכבוד השופט את הג’וב”, דווקא בימים אלה, הוא קבע בפסק דין תקדימי, שאין להעדיף סטודנטים ששירתו בצה”ל, על פני משתמטים, וכאלה שהחוק פטר אותם מחובת שירות.

קראתי ורתחתי. הזעם שלי נבע משני מקורות, הראשון: תחושת תודה אינסופית שאני חש כלפי חיילינו. והמקור השני: חוש צדק. ובעניין לא צריך להיות בעל חוש צדק מפותח כמו של שופטים ופילוסופים. גם זה של ילדים, צריך להספיק. 

הסיפור בקצרה: מספר המעונות באוניברסיטת חיפה (כמו בכל אוניברסיטה)- מוגבל. רב הביקוש על ההיצע. מהסיבה הזו, הנהלת האוניברסיטה קבעה קריטריונים. שירות צבאי או לאומי, מזכה את המבקש/ת בתוספת נקודות.

זה לא מצא חן בעיני עמותת “עדאלה”, ובשם שלוש סטודנטיות ערביות, הגישה עו”ד סאוסן זהר עתירה לביהמ”ש. למרבה הפלא, ובעיתוי שאין אומלל ממנו, קיבל השופט רון סוקול את טענת הסטודנטיות, לפיה הקריטריון של שירות צבאי, יוצר אפליה בין סטודנטים יהודים לערבים, והורה לאוניברסיטה לבטלן.

אני לא משפטן, אבל היגיון יש לי. שוויון בזכויות מבלי שהוא מותנה בשוויון בחובות- איננו שוויון. נקודה. ההיפך הוא הנכון: מדובר בפגיעה אנושה בעקרון השוויון. טעה כבוד השופט טעות מרה בהבנת הסיטואציה. ומי שטועה באבחון, יטעה בתרופה. וזה מה שקרה לכבוד השופט סוקול. 

בניגוד למה שכתב בפסיקתו, זה לא סטודנטים יהודים מול סטודנטים ערבים. הסיטואציה האמיתית היא, שבצד אחד יש סטודנטים ששירתו את מדינתם (וזה כולל גם ערבים), וממול ניצבים סטודנטים שלא שירתו (וזה כולל גם יהודים). הסיטואציה הזו מלכתחילה, איננה שוויונית. ואם לחדד עוד קצת את חוסר השוויון, אז מול השופט ניצב סטודנט בן 22, אחרי שרות צבאי, וממולו ניצב סטודנט בן 19, שלא משרת. 

אם הסטודנט שלא משרת דורש לבטל את קריטריון השירות הצבאי, שירשם לאוניברסיטה בגיל 22, אחרי שנתן שלוש שנים לחברה- אהלן וסהלן. אלא שהוא דורש שוויון, מבלי שיסכים לוותר על היתרון שיש לו על מקבילו החייל המשוחרר.

פסיקתו של השופט סוקול מעוותת. זכויות זהות ל”משרתים”, ול”שאינם משרתים”, זה חוסר שוויון. ומהבחינה הזו, זוהי יריקה בפרצופם של הלוחמים. ושופט שיורק על אלה, שבזכותם הוא יושב לבטח על כורסת השיפוט, הוא שופט שאין לי אמון בכושרו.

ועל היריקה הזו צריך לומר: זוהי מצווה, וזה שכרה, ובא לציון גועל…