תגידו, תגידו … כבר נמאס לכם מהפסקת–האש?

בשביל מה אנחנו צריכים היום את הוויכוח – עם האו“ם ו/או עם ידידינו – על השאלה אם הפעולה הזאת מתיישבת עם הסכם הפסקת–האש או שאינה מתיישבת איתו.נניח שכן מתיישבת … אבל מהי העלות/תועלת השולית, והאם שווה לסכן חיי אדם כדי למנוע מחסן נסראללה את התוספת השולית הזאת, כאשר אין פנינו לחידוש המלחמה?

עוד לא יבש הדיו על הסכמי הפסקת האש, טרם קמנו מה”שבעה” על אחרוני הנופלים, ואנחנו מתנהגים כמי שלא ראו שכול.

קצין נהרג בפעולת קומנדו בעומק לבנון, במהלך הפסקת האש. כוח קומנדו של צה“ל פעל לפנות בוקר (שבת) באזור העיירה בעל בק, שבמזרח לבנון. בפעולה נהרג קצין, ועוד שני קצינים נפצעו, אחד באורח קשה והשני באורח קל.

בצה“ל אמרו כי מטרת הפעולה היתה למנוע פעולות הברחת אמצעי לחימה מאיראן וסוריה לחיזבאללה. לפי גורמים צבאיים, “היעדים הושגו במלואם“. בצה“ל הסבירו כי “מדובר בפעולה שאינה סותרת את הפסקת האש, שכן הצבא אמר שהוא שומר לעצמו את הזכות למנוע הברחת אמצעי לחימה לחיזבאללה“.

עד כאן הידיעה, ואני שואל אם, ועד כמה, זה היה חיוני.

נכנסנו להסכם הפסקת האש, כאשר הדיעות בקרבנו חלוקות אם היינו צריכים לעשות כן, אבל נכנסנו. לדעתי אף היינו חייבים את הדבר הזה לעצמנו, וחייבים אנו להודות למי שהוליך אותנו אל הפסקת-האש, על שנתן לנו סולם לרדת מהעץ בלי זנב מקופל בין הרגליים, אפילו אם היה צורך באיזו הסכמה-בקריצה עם קונדוליסה, שהיא “תכפה” עלינו את הפסקת האש, ואנחנו “ניאנס” לקבל את הדין …

וכל כך למה? משום שהתחלנו לשלם מחיר-דמים יקר מדי עבור מעט מאוד, אבל לא יכולנו להודות בתבוסה, או אפילו בכך שמטרות המלחמה לא הושגו.

היינו צריכים להודות לבורא-עולם על כי סיפק לנו את הסולם לרדת בו מהעץ, ולחזור הבייתה – בין כדי להפסיק את הלוויות, בין כדי לעשות את חשבון-הנפש – אבל במקום זאת חזרנו להתגרות בגורל, ולעלות שוב על אותו העץ, כאשר איש לא מבטיח לנו דבר – לא הישגים נוספים, ואפילו לא לשמור לנו את הסולם הזה, אם וכאשר ניזקק לו שוב.

ואם אין בכך די – משרד החוץ כבר רומז כי ייתכנו פעולות נוספות, ולבנון מאיימת לעצור את פריסת הצבא בדרומה.

בשביל מה אנחנו צריכים היום את הוויכוח – עם האו”ם ו/או עם ידידינו – על השאלה אם הפעולה הזאת מתיישבת עם הסכם הפסקת-האש או שאינה מתיישבת איתו.נניח שכן מתיישבת … אבל מהי העלות/תועלת השולית?

החיזבאללה, כידוע, הצהירו כי הם לא יתפרקו מנשקם, חזקה עליהם שהם לא יתפרקו ממנו מרצונם הטוב והחופשי, וככל הידוע אין שום גורם אשר מוכן, או מתכונן, או יכול לכפות זאת עליהם. אנחנו גם יודעים שהפסקת-האש השאירה להם משהו כמו 12,000 טילים, כך שאם הם מבריחים מאיראן משאית עם טילים, יהיו להם עכשיו 12,010 טילים, ובכל מקרה הם לא מתחילים עכשיו מאפס … ואם נרצה לפתוח במלחמה מחודשת, לא נשלח את סיירת מטכ”ל לטפל נקודתית בכל משלוח של אמל”ח מאיראן לחיזבאללה.

והשאלה היא אם שווה לסכן חיי אדם כדי למנוע מחסן נסראללה את התוספת השולית הזאת, כאשר אין פנינו לחידוש המלחמה.

הרושם שלי הוא שאין לאיש ממנהיגינו כוונה לחדש את המלחמה, אבל האגו – מוקירי-זכרי אסרו עלי לחזור ולהשתמש במילה האחרת בה השתמשתי לשם כך – של אהוד אולמרט ו/או עמיר פרץ ו/או דן (“מכה קלה באווירון, ואחרי שנייה זה עובר”) חלוץ דוחף אותם להפיק איזה קרשצ‘נדו מכובד למלחמה הזאת – כזה אשר יאפשר להם להלך ברחובה-של-עיר בקומה זקופה.

אבל גם בכך הם נכשלו.

הערת שוליים (א)

אחרי כתיבת הדברים האלה שמענו ברדיו את דני יתום אשר הצדיק את הפעולה, אך לא יכול היה לפרט, “מטעמים מובנים”. ייתכן שהוא צודק, וכל המאמר הזה תלוי על בלימה.

אבל נשאלת השאלה איזה סוד יש כאן, כאשר האוייב יודע מה הוא חטף (וגם מה הוא החטיף), ומדוע ממשלתי מבקשת את אמוני, כאשר היא מסתירה ממני את מה שכל העולם יודע.

חוששני שיש אצלנו המאמינים כי בעידן האינטרנט אפשר להחזיר אותנו לימים בהם כל העולם יודע מה קורה בישראל, חוץ מאזרחי ישראל. אציין כי כבר אז זה לא כל כך עבד, וכולנו זוכרים איך השלטונות שלנו אמרו, בשנת 1960, כי הפרטי חטיפתו של אדולף אייכמן, כולל המדינה ממנה נחטף, “לא ייוודעו לעול…”, אבל לפני שהם הגיעו למ”ם הסופית, כל העולם כבר ידע הכל.

הערת שוליים (ב)

שר הביטחון, עמיר פרץ, כבר מבטיח לנו היום (20.8.2006) כי “על ישראל להיערך לעוד סיבוב בלבנון” …

אפשר להכין את הממ”דים ואת המג”דים.

המלצות היום:

כמה דם צריך עוד להישפך?

מלחמת לבנון השנייה – ניצחון/תבוסה/תיקו; מאזן רווח והפסד

עשרת המיליארדים שהשקעתם בגדר ההפרדה חסרו לכם עכשיו: אידיוטים, נמאסתם!!!