מני מזוז, באיזה סגנון אדוני מדבר!!!

היוהמ”ש מני מזוז אומר כי “תם עידן הסלחנות בכל הקשור בשחיתות בשירות הציבורי”, וכי הוא מחויב “לייבש את הביצות שבהן מתרבים היתושים”. מעניין מה היה קורה אם עו”ד שמחה ניר היה אומר את הדברים האלה, ומה היו כוהני-ה”סגנון” אומרים על הסגנון הזה.

תחת הכותרת מזוז: תם עידן הסלחנות בשחיתות בשירות הציבורי מביא לנו אברהם זינו (Ynet, 15/8/2006) את הידיעה הבאה:

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אמר בשיחות סגורות שתם עידן הסלחנות בכל הקשור בשחיתות בשירות הציבורי.

מזוז אמר עוד כי הוא מחויב, יחד עם פרקליט המדינה, ערן שנדר, “לייבש את הביצות שבהן מתרבים היתושים”.

ואני תוהה מה היה קורה אם עו”ד שמחה ניר היה אומר את הדברים האלה על על פרקליטות המדינה (שמזוז ושנדר מונים עליה ואחראים עליה), ו/או על מערכת המשפט. משהו כגון:

“תם עידן הסלחנות בכל הקשור בשחיתות בפרקליטות המדינה ובמערכת המשפט, ויש לייבש את הביצות שבהן מתרבים היתושים”.

עדנה ארבל – קודמתו-בתפקיד של שנדר וקודמתו-בפועל בתפקיד של מזוז – התלוננה עלי על דברים פחותים בהרבה. על ביקורת “נקודתית” בלבד, ומוסדות ה”משמעת” של לשכת עורכי-הדין מיצו אתי את הדין על כך עד-תום, וסביר להניח שאם הייתי אומר כדברים האלה, גם מזוז, גם שנדר, וגם מוסדות הלשכה לא היו עוברים על כך בשתיקה, וכ”מנה ראשונה” היו מתריסין כנגדי את ה”באיזה סגנון אדוני מדבר” שלהם.

להזכירכם: גם למזוז (בתור היועץ המשפטי לממשלה) וגם לשנדר (בתור פרקליט המדינה) ישנה סמכות של “קובל” לפי חוק לשכת עורכי-הדין, והדבר הטבעי שהם היו צריכים זה להגיש קובלנה משמעתית נגד מזוז, או להתלונן עליו בפני מוסדות הלשכה, כי זה מאוד לא יפה שקובל משמעתי נוטל לעצמו חירות לעשות דברים שה”מערכת” לא מוכנה לקבל מאחרים.

אבל, כפי שראינו, ליקירי-המימסד, כגון חיים (“קירותיהם מרוחים בצואה”) משגב, אברהם (“פירות באושים”) פכטר, או אליקים (“מעשה נבלה”, “זיוף מאסיווי”, “מסמכים המטילים שיקוצים”, “פגיעה מרושעת”, “הוטל רפש ושיקוץ”, “עומדים ככלי ריק”, “תוצר של הבל פה ועט חסר שחר”, “עלילה שפלה”, “התלהמות ציבורית”, “קלות פה וקלות עט”) רובינשטיין, כוהני-הסגנון לא עושים דבר גם אם הם מנבלים את פיהם עד לזרא.

אז אין שום סיכוי שמישהו יגיד למזוז “באיזה סגנון אדוני מדבר”, ולמען האמת – אני עצמי לא רואה שום פסול, אלא רק דברים נכוחים-למהדרין, באמירה של מזוז, אבל מה”מערכת” אני מצפה ליחס של שיוויון בפני החוק, שיוויון לגדולים ושוויון לקטנים.

ועכשיו תגידו שהוא, מזוז, אמר זאת “בשיחות סגורות”, ואני שואל בכמה שיחות “סגורות” מדובר, מהי מידת ה”סגירות” של השיחות האלה, וכמה שיחות “סגורות” הן “מאסה קריטית” ההופכת את ה”סגור” ל”פתוח”?

ובכלל – איך ה”סגורות” האלה הגיעו לעיתונות? בקריצה?!

מסתבר שאם העמידו לדין משמעתי – אמנם באיחור, ורק משנחשפה הפרשה – את תנ”ץ משה לוין, על שאמר כי “צריך להשמיד את השופט הרטל” – גם כן בשיחה “סגורה” – ה”סגירות” הזאת, מן הסתם, אינה רלוואנטית.

כך או כך – את מני מזוז לא יעמידו לדין על ה”סגנון” אשר בדבריו הנ”ל, ולפיכך אני מרהיב עוד ואומר:

“יש לשים קץ לעידן הסלחנות בכל הקשור בשחיתות בפרקליטות המדינה ובמערכת המשפט, ויש לייבש את הביצות שבהן מתרבים היתושים”.

ונראה אם תגידו לי משהו על ה”סגנון” של הדברים האלה.

המלצת היום: על הצביעות והאידיוטיות בהתרסות על ה”סגנון”