לבדוק את פסק הדין בבקורתיות

מאת: ד”ר אינג’ אברהם בן עזרא

להלן אצטט מדברי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, י’ מרגלית ז”ל, כפי שנאמרו בפסק הדין ע”א   90/ 38-25 אברהם אלברט ואח’ נ’ שיכון ופיתוח לישראל בע”מ ואח’, [לא פורסם, מובא בספר “עדות מומחה” מאת א’ בן עזרא מהדורת תשס”ב עמ’ 311]:

“שופט השלום הנכבד החליט למנות מומחה מטעם בית המשפט ומינה את המהנדס י’ דימנט, שבדק את הדירות נשוא התביעות והגיש חוות-דעת על ממצאיו.

המומחה ה’ דימנט לא הסתפק בתיאור הפגמים ועלות תיקונם, אלא אף התערב בצד המשפטי, שקל את טענות התובעים אף בנושאים משפטיים והציע פתרונות לכל אלה. למרבה הצער לא בדק שופט השלום את חוות הדעת האלה בדיקה ביקורתית וקיבלן על קרבן וכרעיהן ללא דיון כלשהו בפסקי דינו ואימצן למעשה כבסיס לפסקי הדין”.

הביקורת הנוקבת של השופט המחוזי, הוטחה נגד פסקי דינו של שופט השלום בחיפה אורי קיטאי, אשר היה צריך לבדוק את חוות דעתו של מומחה בית המשפט שמינה, המהנדס ישראל דימנט מחיפה, בבקורתיות, ולא עשה כן.

אלמלא הוגש הערעור, שהפך את הקערה על פיה וזיכה את התובעים יחדיו במאות אלפי ₪, היה נותר על כנו פסק הדין של בית משפט השלום המעמיד את התובעים כאילו הגישו לבית המשפט תביעת סרק מופרזת ומנופחת, ללא כל בסיס עובדתי ומקצועי, הנשענת על חוות דעת מקצועיות של שרלטן שהמציא ליקויי בנייה שאינם.

נותן חוות הדעת המקצועיות לדיירים בתיק זה, הייתי אני.

בית המשפט שבערעור נכנס לעובי הקורה ויישר הדורים בעוברו סעיף אחר סעיף, פריט אחר פריט, ובפסקו תוך התעמקות והנמקה לגופו של עניין.

לא כדי להעלות את פסק הדין הנ”ל נכתבו שורות אלו, אלא כדי להזהיר ולהבהיר: לא רק את חוות הדעת המקצועית צריך לקרוא בבקורתיות, אלא גם את פסקי הדין.

איני מתייחס בדברים אלו רק לפסק הדין קמא של ע”א 90/ 38-25 שנדון בערעור, אף שגם פסק דין זה דיו כדי להבהיר ולהזהיר מפני קבלת פס”ד בערכאה כלשהי “כזה ראה וקדש”, אלא דווקא ההתייחסות היא אל פסק דין אחר.

מדובר בת”א 18379/01 שמעון ותמר ראש נ’ אנגל ג’נרל דיבלופרס בע”מ ואח’, בית משפט השלום ירושלים, שופט: י’ ברקלי, פסק דין מיום ג’ באייר תשס”ו [1 במאי 2006], בו אני קורא בתדהמה את אלה הדברים:

“אני מקבל את קביעת המומחה: התקן הישראלי אינו נמנה על מקורות המהווים אמות מידה לבחינת אי התאמה, ולכן אין להידרש לו. אדגיש כי גם אם הייתי נדרש לתקן הישראלי או לדין הכללי הייתי דוחה את טענות התובעים שכן התובעים לא הוכיחו כי מהו “פתח אור”, ולא הצביעו על מפגע בטיחותי, אסטתי או הפרעה לשימוש”.

[שיבושי הלשון הם במקור].

מומחה הדיירים בתיק זה היה המהנדס יגאל ברגמן, שניתוחו לגבי רוחב הדלת היה מושתת על התקן הישראלי החל ואילו מומחה בית המשפט – שחוות דעתו הועדפה בטעות בפריט זה – היה המהנדס אחי קליין.

מעבר לדרוש יצויין בקיצור כי התקן הישראלי בו מדובר הוא תקן 23 חלק 3 שהוא תקן רשמי, ובנוסף, יצוין כי לפי חוק המכר (דירות) – המפרט, הערה ג’, גם תקן בלתי רשמי מחייב את הקבלן, ועוד ייאמר כי גם על פי חוק התקנים חלה חובה לבנות לפי התקן.

לפיכך המסקנה היא כי צריך לעיין בפסקי דין בבקורתיות הראויה, ולא לקבלם מראש וללא בדיקה כנכונים.