יהונתן הקשקשן (7): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (2): על הוצאת דברים מהקשרם

הדברים אשר יובאו כאן מראים כי כותבם ביקש לקיים את מצוות “הוכח תוכיח את עמיתך”, וכי הוא נזהר מאוד שלא לפגוע בחברתו המלומדה אלא במינימום הדרוש בלבד, דבר העולה, בראש ובראשונה, מהאמירה הפותחת את הדברים: “יתכן שתגובתכם הראשונה … נעשתה בתום-לב, על סמך המידע …”.

נשאלת השאלה איך אפשר להפוך מצווה לעבירה.

 

תחת הכותרת יהונתן הקשקשן (5): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? התחלנו לגלות את פניו האמיתיות של השופט זה – הרואה עצמו כמועמד ראוי לכהונת שופט בבית המשפט העליון – גם במישור היושר והיושרה.

בהמשך אנחנו נראה כי מה שנראה כסתם העדר-אינטגריטי (תכונה פסולה בפני עצמה, אשר מחמת שכיחותה הגוברת והולכת, קהו חושינו ואנחנו כבר לא אצים להגיב עליה), אצל אנשים כמו יהונתן הקשקשן זה כבר סוג של  שחיתות. אמנם שחיתות רכה. אך דווקא היא מסכנת את החברה בישראל, ואת אמון הציבור בבתי המשפט.

שאלה נפרדת היא מה המרחק בין שחיתות “רכה” לבין שחיתות “קשה”, אבל בדיוק בנקודה הזאת שירת הזמיר באמצע נפסקה. יחד עם זאת, מי שקרא את המאמר אהרן ברק לא מלאך ולא מפלצת, אבל יש לו בעייה לא היה מופתע – לא מרצח השופט עדי אזר, לא מהאיוולת והתחמנות של השופט אהרן אמינוף, ולא, בין-לבין, מאירועים מבאישי-ריח נוספים במערכת המשפט, הוא גם לא יהיה מופתע כאשר תתפוצץ במערכת המשפט גם פרשה של שחיתות “קשה” – למשל: פרשת שוחד.

רשמו לפניכם: זו רק שאלה של זמן!

תרגיל הכנה

קראו את הדברים האלה, אותם כותב עורך-דין לפרקליטה מפרקליטות המדינה:

“יתכן שתגובתכם הראשונה ב(תיק פלוני), עם השקרים שבה, נעשתה בתום-לב, על סמך המידע השקרי שהמשטרה הלעיטה אתכם בו, אבל כאשר המשכת בהפצת השקרים לאחר שהעמדתי אתכם על הכיזוב שבהם, עצימת-העיניים שלך הייתה לידיעה-ממש, ובכך הצטרפת גם את – אישית – למחנה השקרנים-מדעת”.

מה יש באמירה הזאת?

ראשית –       המשטרה הלעיטה את הפרקליטות בשקרים. ממש חידוש מסעיר וגילוי מרעיש אחרי כל הפרשות בהן היו מעורבים המשטרה ושאר הגופים הממונים במדינה הזאת על חקירתן של עבירות: עמוס ברנס, כנופיית מע”ץ, עיזאת נאפסו, קו 300, וכו’, וכו’, וכו’;

שנית –          הנחת-עבודה אפשרית (“יתכן”) שתגובתה הראשונה של הפרקליטות, למרות השקרים שבה, נעשתה בתום-לב, על סמך המידע מהמשטרה – מידע שאתם, הפרקליטות, יכולתם להאמין לו (יכולתם גם לא להאמין, ולבדוק היטב את המידע הזה, אבל עד כדי כך לא נחמיר אתכם);

שלישית –      אני העמדתי אתכם על הכיזוב אשר במידע המשטרתי;

רביעית –       הפרקליטה, הנמענת-למכתב, המשיכה בהפצת השקרים של המשטרה;

רביעית –       הפרקליטה, בעשותה כן, עצמה את עיניה לראות את האפשרות שהיא משמשת “צינור” להפצתם של השקרים המשטרתיים;

חמישית –      עצימת-העיניים של הפרקליטה הייתה לידיעה-ממש;

ששית –         ובכך גם היא הצטרפה …

שביעית –      … באופן אישי …

שמינית –       למחנה השקרנים-מדעת.

מה יש בדברים האלה כדי להקפיץ על רגליהם האחוריות את אניני ה”סגנון”, ואת מגיני “כבוד המקצוע”?

הפיסקאות הראשונה עד הרביעית אומרות, למעשה: המשטרה רימתה אתכם, דהיינו את פרקליטות המדינה, ולמרות שהעמדתי אתכם על האפשרות הזאת, את לא בדקת את דברי, והמשכת להעביר לבית המשפט את השקרים המשטרתיים.

האם הייתה כאן פגיעה במשטרת ישראל, אשר הוצגה, בהמשך, כ“מחנה השקרנים-מדעת”? אכן, הייתה פגיעה, אבל פגיעה מוצדקת, ועובדה שאיש לא יצא להגנתה של המשטרה.

הפיסקה השנייה אומרת עוד יותר: אני מוכן לצאת מתוך הנחה שמלכתחילה פעלתם בתום-לב;

אבל הפיסקה החמישית מוסיפה ואומרת כי עצימת-העיניים של הפרקליטה הייתה לידיעה-ממש, וזה עיקרון משפטי אשר אותה הפרקליטה וחבריה למחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה טוענים יום-יום בבתי המשפט: מצב נפשי זה של “עצימת העיניים” בפני עובדה שאדם לא רצה לדעת אותה כמוה, בעיני החוק, כידיעה ממשית” (ראו, למשל, ע”פ 61/73 – אברהם שמואלי נ’ מדינת ישראל . פ”ד כח(1), 281 ,עמ’ 294-295).

ואם פרקליט, בידיעה ממשית, ממשיך להזרים לבית המשפט את השקרים של מחנה השקרנים-מדעת, האם לא מתבקשת המסקנה – לא רק המוסרית אלא גם המשפטית – המוצעת בפיסקאות השישית עד השמינית, דהייינו ש“בכך הצטרפת אישית” אל אותו המחנה?!

יכול להיות שזו מסקנה שגוייה, אבל היותה של זו בגדר מסקנה שגוייה עדיין אינו הופך את סגנונה מגלאט-כשר ל”בוטה ומשתלח”.

כיצד עושים עבירת-משמעת ממצוות “הוכח תוכיח את עמיתך”?

הדברים אשר הובאו לעיל מראים כי כותבם ביקש לקיים את מצוות “הוכח תוכיח את עמיתך”, וכי הוא נזהר מאוד שלא לפגוע בחברתו המלומדה אלא במינימום הדרוש בלבד, דבר העולה, בראש ובראשונה, מהאמירה הפותחת את הדברים: “יתכן שתגובתכם הראשונה … נעשתה בתום-לב, על סמך המידע …”.

נשאלת השאלה איך אפשר להפוך מצווה לעבירה.

בא יהונתן הקשקשן, ומצטט את הדברים “במלואם”:

ביום 24.11.00 שלח המערער מכתב לאחת הפרקליטות בו כתב לה: “… כאשר המשכת בהפצת השקרים… עצימת העיניים שלך הייתה לידיעה ממש, ובכך הצטרפת גם את אישית למחנה השקרנים מדעת” (ההשמטות – במקור!).

שימו לב ל”הגינות” שבציטוט: כדי שלא תחשדו בו בציטוט “חלקי” הוא שם שלוש נקודות בכל מקום בו הושמטו דברים, בבחינת “אני מצטט רק את הדברים הרלוואנטיים לטעמי, ומי שרוצה לבדוק את הגינותי, יפנה למזכירות ביהמ”ש העליון, יגיש לביהמ”ש בקשה לעיין בתיק, ישלם אגרה (אם נדרשת כזאת), ואם בקשתו תיענה בחיוב, הוא יגלה שהתיק בו מצוי החומר ה”מפליל” הוחזר ללשכת עורכי-הדין ולשכת עורכי-הדין תענה לו שהחומר “חסוי”…

אז הקורא התמים – זה שגם אין לו זמן, משאבים ואינטרס לחקור את האינטגריטי של שופטי-העליון – מאמין שההשמטות הן של חלקים לא-רלוואנטיים לציטוט, שהרי לא יעלה על הדעת ששופט “עליון”, בהסכמת חברותיו ה”עליונות”, ירמה אותנו וימכור לנו סחורה קלוקלת, באריזה מטעה.

כחלק מהשירות-לציבור הבאנו לעיל את הפיסקה בשלמותה, ובהמשך נביא גם את המכתב כולו, אבל, בשלב הזה, נחזור אל הציטוט ה”מלא”:

“… כאשר המשכת בהפצת השקרים… עצימת העיניים שלך הייתה לידיעה ממש, ובכך הצטרפת גם את אישית למחנה השקרנים מדעת”.

ושוב אל הפיסקה בשלמותה, עם הדגשה על הקטעים ה”מצונזרים”:

“יתכן שתגובתכם הראשונה ב(תיק פלוני), עם השקרים שבה, נעשתה בתום-לב, על סמך המידע השקרי שהמשטרה הלעיטה אתכם בו, אבל כאשר המשכת בהפצת השקרים לאחר שהעמדתי אתכם על הכיזוב שבהם, עצימת-העיניים שלך הייתה לידיעה-ממש, ובכך הצטרפת גם את – אישית – למחנה השקרנים-מדעת”.

ועכשיו ברורה התרמית: הקשקשן השמיט את ההקדמה, בה המוכיח-את-עמיתתו מדבר לזכותה (“יתכן שתגובתכם הראשונה … נעשתה בתום-לב“, וגו’), ואת איזכורה על ידי הכותב של העובדה שהוא עשה את הכל כדי להסיר מכשול מלפני עיוורים (“העמדתי אתכם על הכיזוב“), ומה שנשאר הוא “המשכת בהפצת השקרים” ו”הצטרפת למחנה השקרנים”, וכו’.

תרגיל דומה עשה לנו הקשקשן הזה גם בהמשך הציטוט (ההדגשה – לא במקור):

“במקרה נוסף המערער הגיש לבית משפט זה בקשה בה כתב כי ‘המדינה ממשיכה להטעות את כב’ ביהמ”ש'”.

כשם שבמובאה הראשונה מילת-המפתח הבעייתית היא “המשכת” (בהפצת השקרים) כך גם במובאה הזאת, הבעייתיות היא במילה “ממשיכה” (להטעות את כב’ ביהמ”ש), וכאן אני פורע שטר עליו חתמתי ברשימה הקודמת בסדרת זו, שם הקשיתי:

כאשר מדברים על “המשך” שומה עלינו לזכור כי לכל המשך ישנה התחלה, ונשאלת השאלה מה עם ההתחלות של שני ה”המשכים” האלה, ומדוע ה”המשכת”, או ה”ממשיכה” הן דוגמה לסגנון “בוטה ומשתלח”, וכו’, ואילו ה”התחלת” אין בו כל רבב,

והבטחתי את התשובה “בהמשך הסדרה”.

והתשובה היא שכאשר מוציאים דבר מהקשרו, אפשר להכשיר כל שרץ, ואפשר להטריף גם את הכשר-למהדרין.

יהונתן המניפולטור

במאמר על אתיקה, דמגוגיה וסתימת-פיות קוננתי כי –

“אחת התופעות המקוממות של הדמגוגיה היא השימוש המניפולטיבי בעובדות-אמת ובעקרונות נכונים, שימוש אשר מצליח לטמטם את השומע, עד שהוא אינו מצליח להבדיל בין עיקר לטפל, בין רלוואנטי לבין לא רלוואנטי“,

והראיתי כיצד אפשר, במניפולציות כאלה, להעמיד אל הקיר אנשים ישרי-דרך, ומסתבר כייהונתן הקשקשן הוא גם מניפולטור לא קטן. ראינו זאת ברשימה יהונתן הקשקשן (5): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? בה פתחנו את הרשימה הנוכחית, וכאן אנחנו ממשיכים עם זה.

חבל – חבל מאוד! – שהקשקשן הזה, בדברו על “בקשה בה כתב כי ‘המדינה ממשיכה להטעות את כב’ ביהמ”ש'”, לא הביא את ההקשר המלא, דהיינו את הבקשה כולה, שהיא כתב-אישום על “כשלון מערכתי לו שותפים כולנו”. על כשלון –

“החל בפרקליטות המדינה – והגב’ כהנא נשאה את הדגל בעניין זה – אשר, כאמור, הלעיטה, ללא בושה, את כב’ ביהמ”ש העליון בשקרים על גבי שקרים … וכלה בכב’ ביהמ”ש העליון עצמו, אשר נפל קורבן לשקרים”,

ובין-לבין (כאן אני מחזיר את ההשמטה) – כתב-האישום הוא גם של הכותב כנגד עצמו, על אשר הוא –

“לא השכיל להביא את כב’ ביהמ”ש לכך שיראה מה הפרקליטות עושה לו”.

אבל אם הקשקשן היה מגלה לנו שהכותב מאשים באותה הנשימה גם את עצמו, הוא לא יכול היה לומר שזה “סגנון בוטה ומשתלח, בלתי מאופק, בלתי מרוסן ובלתי מנומס”.

והקשקשן הזה, המניפולטור הזה, רואה את עצמו כמועמד לכהונת שופט של בית המשפט העליון!

 

הפרקים הקודמים, לעניין זה:

תלונה לנציבה על השופט יהונתן עדיאל: גם מושחת, גם טיפש, גם נלעג

עוד על השופט יהונתן עדיאל – פנייה לנתל”ש בעניין הסירוב לברר את התלונה

יהונתן הקשקשן – מה עניין סמל המדינה ודגל הלאום לתלונה על שופט?

יהונתן הקשקשן (2) – איפה ההגיון? על איזו “הפסקה” אדוני מדבר?!

יהונתן הקשקשן (3) – האם השופט יהונתן עדיאל באמת לא מבין את ההבדל בין “קוזי פאן טוטה” לבין “הגנה מן הצדק”, או שהוא רק מיתמם?

יהונתן הקשקשן (4) – מה זה “מצדיק תחושה”?!

יהונתן הקשקשן (5): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר?

יהונתן הקשקשן (6): על ה”לוגיקה” של המועמד-לעליון יהונתן עדיאל

תלונה לנציבה: השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל לא נותנים החלטות