שיר שכתב יוסי בנאי 

 למות למען רעיון – זה רעיון נפלא,

אבל אני עוד חי כי בראשי הוא לא עלה.

ונביאי הזעם ממשיכים פה להטיף,

דגלים וסיסמאות לא מפסיקים הם להניף.

יום אחד כשנצעד למלחמה קרובה,

זקופי קומה ומלאים בים של גאווה,

עוד יתברר שמתנו סתם בגלל טעות קטנה,

מרעיון שכבר יצא מזמן מהאופנה.

למות למען רעיון – כן זו ממש מצווה,

אבל לאט למות, לאט ובשיבה טובה.

כי מה שאידיאל היום – מחר, כך יסתבר,

היה טעות, ואז יצוץ פה אידיאל אחר.

חזון מולדת, גאולה, מילים שוות זהב,

אך לא שוות את אלה שנופלים בשדה הקרב.

כי החיים ניתנו כדי לחיות טיפה

ולא לרוץ כמו אדיוט אל העולם הבא.

 למות למען רעיון זה רעיון נשגב

אבל כדאי להיזהר ולא למות לשווא.

למות למען רעיון, כן זו  ממש מצווה,

אבל לאט למות, לאט ובשיבה טובה.

מתי נלמד סוף סוף לחיות בלי חרב ודמים?

מתי יפסיקו כבר אבות לבכות על הבנים?

מתי נבין שלא כדאי לרדת לטמיון

בגלל גל אבנים עתיק או קבר בן מיליון?

אך נביאי הזעם עם אש בעיניהם

קוראים לנו לקום לצעוד אחריהם.

אז אם למטיפים חשוב כל כך להתפגר

שהם ילכו הראשונים – לנו לא בוער.

 למות למען רעיון כן זו ממש מצווה,

אבל לאט למות, לאט ובשיבה טובה!