חה”כ זהבה גלאון – יישר כוח!
חה”כ זהבה גלאון – יישר כוח!
|
הגישה הצעה לביטול “סעיף הזילות” – ואנחנו נושיט לה את כל העזרה. מקדמה על החשבון.
חה”כ זהבה גלאון – יישר כוח!
הגישה הצעה לביטול “סעיף הזילות” – ואנחנו נושיט לה את כל העזרה. מקדמה על החשבון.
חברת הכנסת זהבה גלאון הגישה, עם כינונה של הכנסת הנוכחית, פעם נוספת, הרביעית במספר, את הצעתה לביטול סעיף “זילות בית המשפט” אשר בחוק העונשין.
בעבר, כך מסרה לי, נאלצה היא למשוך את הצעתה, כי “הממשלה התנגדה”.
לא ברור לי – ואף פעם לא היה ברור לי – מה עניינה של הממשלה בנושא, ואיזה אינטרס שלטוני מניע אותה להתנגד לביטול הסעיף הזה, אשר באנגליה, ערש-הולדתו, הוא הוגדר כ”מיושן” (obsolete) כבר במאה התשע-עשרה, ולא רק “מיושן” אלא גם “מתאים לאוכלוסיות הצבעוניות במושבות אשר מעבר-לים” (משהו כגון “ערביי השטחים” בטרמינולוגיה שלנו).
ישנה בעייתיות רבה בסעיף ה”זילות”, עליה עמדתי, בין השאר, במחזה הדוקודרמה בגובה העיניים. הבעייה העיקרית היא שזהו הכלי הנוח ביותר להשתיק ביקורת על מערכת המשפט. מה קל יותר מאשר לקשקש תריסר פעמים בכל פסק-דין כי “ביקורת על מערכת המשפט מותרת ואף רצוייה בתנאי-ובתנאי-ובתנאי”?
הסעיף הזה הוא “סניף” של “באיזה סגנון אדוני מדבר!!!“, כאשר אנחנו כבר יודעים כי כל הדיבורים על “סגנון” הם “קשקוש בלבוש”: לא רק צביעות, אלא גם אידיוטיות.
בפסק דינו של ביהמ”ש העליון בפרשת דב סובול (אותו הזכרתי בתת-הקשר אחר במחזה בגובה העיניים) נדון עניינו של נאשם אשר הורשע בעבירת-תעבורה, ובכתב הערעור לביהמ”ש המחוזי הוא ציין, בין היתר, כי: “אני רואה בהתנהגות של השופט דורון מעשה אנטישמי-גזעני, כי הנני חובש כיפה ועתור זקן עבות”. בשל כתיבתו של משפט זה בכתב הערעור, הוא הואשם בעבירה של זילות בית המשפט. בית משפט השלום הרשיע אותו, וערעורו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ברוב דעות.
למען הגילוי הנאות אציין כי אני ייצגתי את סובול בבימ”ש השלום עד להרשעתו, אבל לקראת הדיון בגזר-הדין שוחררתי מהייצוג, והוא ייצג את עצמו החל משלב הטיעון-לעונש, המשך בערעור לביהמ”ש המחוזי, וכלה בערעור לביהמ”ש העליון.
סעיף 255 לחוק העונשין, תשל”ז-1977, זה לשונו:
255. זילות בית המשפט
האומר או כותב דבר על שופט או דיין לענין כהונתו בכוונה לפגוע במעמדו, או מפרסם דברי גידוף נגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו – מאסר שלוש שנים, אולם ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין בדבר שיש בו ענין לציבור לא תהא עבירה לפי סעיף זה.
המלים אותן הדגשתי (“בכוונה” ו”כדי”) באות ללמד כי הכוונה להשיג את התוצאה המסויימת (“לפגוע במעמדו” של שופט או דיין, או “להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה”) הינה יסוד מיסודות העבירה, אבל אותו סובול כתב מה שכתב לא כדי לפגוע בשופט או ב”דרכי השפיטה”, אלא כדי לזכות בערעורו.
נכון, הטענה לפיה התנהגות של השופט אפרים דורון הייתה “מעשה אנטישמי-גזעני” הייתה טענה מטופשת, משום שאותו השופט היה שופט רע – והייתי אומר אפילו רשע – בעל אוריינטציה פרו-תביעתית מובהקת, אבל הוא היה רע לא רק ליהודים חובשי-כיפה ועטורי זקן עבות, אלא גם לחילוניים מובהקים, ובעניין הזה הוא לא הפלה איש.
אבל, כך אמרתי בבימ”ש השלום, הטיפשות אינה עבירה, ובמקום בו החוק דורש כוונה ספציפית, אי אפשר להרשיע נאשם בלי שאותה הכוונה אכן הוכחה.
והנה, בפסק-הדין של בית המשפט העליון נאמר כי:
“השאלה – היחידה – הדורשת הכרעה בערעור שבפנינו היא: אם ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, חלה על עבירת הזילות לפי סעיף 255 לחוק העונשין”.
וזה, כאמור, לא היה נכון, דבר המראה כי בעניינים אלה אי אפשר לסמוך על מערכת המשפט שתעשה צדק עם המבקרים והתוקפים אותה.
כמובן שהדברים הנאמרים ב”הזדמנות חגיגית זו” אינם כל מה שיש להגיד על “סעיף הזילות”, אלא רק מעט-מזעיר, על קצה המזלג.
כאשר נכנסה ציפי לבני, הדמוקרטית הדגולה, ללשכת שר המשפטים, חזרתי ופניתי אל חה”כ גלאון, והיא פנתה אל לבני, כדי לברר את עמדתה, והתברר כי גם לבני מתנגדת לביטול הסעיף הזה.
במסגרת המדור בחירות 2006 – מדריך א-פוליטי הבאתי סדרת רשימות אשר מטרתן הייתה לעזור לקורא להתאים את בחירתו למאווייו – בלי להיחשד כמוטה-פוליטית. ברשימה האחרונה (“בחירות 2006: המלצות פרסונאליות פוזיטיביות, וגם – תתפלאו! – נגטיביות“) לא ראיתי את עצמי חופשי מלהתייחס “נקודתית” לכמה מועמדים, ומ”לרוקן את המחסניות ואת מה שיש לי בבטן“, ובהקשר לסעיף הזילות שיבחתי את המועמדת זהבה גלאון, וגיניתי את המועמדת ציפי לבני.
בסיום דברי שם, והיו אלה מילותי האחרונות לפני הבחירות, אמרתי:
אז כמו שאמרתי, בשביל המעט שאני דורש – ולמעלה מכאן הבהרתי על מה אני מדבר – אני מוכן להצביע לכל מי שמוכן לאמץ את האג’נדה שלי, החל מאביגדור ליברמן, ואפילו ימינה ממנו, וכלה באחמד טיבי, ואפילו שמאלה ממנו, והצהרתי זו עומדת בעינה.
ולאור האמור לעיל, הבחירה האחרונה שלי היא בין ש”ס לבין מר”צ.
מה תעשה ש”ס למען החופש לבקר את מערכת המשפט ולשפרה אנחנו עוד לא יודעים, אבל חברת הכנסת זהבה גלאון כבר פרעה אחד השטרות. נקווה שהפעם המאמץ יצליח, ולצורך זה אנחנו נושיט לה את מלוא העזרה, כל אימת שנתבקש.
זו הצעת החוק:
הכנסת השבע-עשרה
פ/26
הצעת חוק העונשין (תיקון- ביטול איסור זילות בית המשפט), התשס”ו-2006
|
ביטול סעיף 255 |
1. |
בחוק העונשין, התשל”ז-1977[1], סעיף 255 – בטל. |
דברי – הסבר
אין חולק באשר לצורך החיוני לשמור על כבודם של השופטים ובתי-המשפט. עם זאת, אין הצדקה לאבחנה בין פרסום פוגע בשופטים (זילות בית משפט) ובין הוצאת דיבה “סתם”. נראה, שניתן להסתפק בסעיפי חוק “איסור לשון הרע”.
אין נושא שהוא מחוץ לביקורת הלגיטימית. ביקורת עניינית על פסקי-דין היא לגיטימית, גם אם היא חריפה, קשה ונוקבת.
כל זאת, בתנאי שהמבקר בטוח שהוא עומד על קרקע מוצקה – מחד מבקרים, ומאידך, שומרים על כבודו של המוסד המבקר.
לא יתכן שייווצר רושם של ניסיון לסתימת פיות, כשיש מצב המצריך ביקורת וגינוי. מצב בו יש חשש תמידי מהעברת ביקורת על מערכת המשפט עקב איסור פלילי מעורר אי-אמון ופוגע בתדמיתה של מערכת השיפוט.
לטעמנו, ביקורת עניינית עשויה להביא לשיפור בסדרי עשיית הצדק, וגם לשיפור תדמית מערכת בתי המשפט.
לכן, אין מקום לסעיף הזילות בחוק העונשין וניתן להסתפק באיסור הפלילי שבחוק “איסור לשון הרע”, אשר שנת מאסר בצידו.
וראו דבריו של נשיא בית-המשפט העליון, אהרון ברק:
“צריך כמה שאפשר לצמצם את ההגבלות והאיסורים הללו, גם אם הם נמצאים, כיועץ משפטי לא הייתי מעמיד עליהם לדין… לא טוב ששופטים יזכו להגנה באמצעות המשפט הפלילי. לכן, מבחינתי, אם אפשר היה לבטל את כל העבירות הללו, הייתי מבטל אותן. כל ביקורת מבחינתי היא חוקית, כפוף להגנת “לשון הרע” וכיוצא באלה…אני מגיע למסקנה הזאת גם מנימוקים של חופש הביטוי… אם ביקורת צריכה להיות אפקטיבית וטובה כלפי רשויות אחרות, היא ודאי צריכה להיות אפקטיבית וטובה כלפי בית-המשפט.”[2]
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השש עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/209).
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת החמש עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/1639) והורדה מסדר יומה של הכנסת ביום 13.12.00.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת החמש עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/2798).
———————————
הוגשה ליו”ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י באייר התשס”ו- 8.5.06
המלצת היום:
הנמקת-יתר, הנמקת-חסר והנמקת ישרא-בלוף – עו”ד הרהורים על תרבות השפיטה בישראל