על עזות-המצח של נציבת תלונות הציבור על שופטים
על עזות-המצח של נציבת תלונות הציבור על שופטים
|
בשנות כהונתך כשופטת ביהמ”ש העליון השתמשת, בהחלטותיך, 12 פעמים בביטוי “עזות מצח” – פי למעלה מחמש מ”חלקך היחסי באוכלוסיה” של שופטי ביהמ”ש העליון … וכעת, בסגנונך-שלך, אשאלך מאיכן לקחת את עזות-המצח לבקר את ה”סגנון” שלי, כאשר אני משתמש בסגנונך-את, בסגנונם של חבריך לבית המשפט העליון, בסגנונם של גדולים ממך בבית המשפט העליון – ובסגנונם של הנילונים עצמם!
על עזות-המצח של נציבת תלונות הציבור על שופטים
… השתמשת בביטוי הזה (“עזות מצח”) בתדירות יחסית גבוהה פי למעלה מחמש מ”חלקך היחסי באוכלוסיה” של שופטי ביהמ”ש העליון …
אפילו מי שנחשב לבעל-הפה הגדול ביותר בתולדות בית המשפט העליון, לדורותיו – מישאל חשין, איך לא – אינו מגיע ל”הישגים” שלך.
באחת מהפעמים בהן השתמשת בביטוי “עזות מצח”, זה היה “למעלה מן הדרוש”, פשיטא שאת מוכנה “ללכלך” על בני אדם, גם כאשר זה לא נחוץ – אף לשיטתך-את.
וכעת, בסגנונך-שלך, אשאלך מאיכן לקחת את עזות-המצח לבקר את ה”סגנון” שלי, כאשר אני משתמש בסגנונך-את, בסגנונם של חבריך לבית המשפט העליון, בסגנונם של גדולים ממך בבית המשפט העליון – ובסגנונם של הנילונים עצמם!
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 27.4.2006
לכבוד
הגב’ ט’ שטרסברג-כהן
נציבת תלונות הציבור על שופטים
ירושלים
הנדון: מר יעקב טירקל (תיקכם 341/06/י’/עליון י-ם)
מר יהונתן עדיאל (תיקכם 352/06/י’/עליון י-ם)
זאת תגובה ראשונית בלבד למכתביכם בנדון, מיום 11.4.2006, ומיום 20.4.2006, בהתאמה, ותגובתי המלאה בוא תבוא, בעיתה.
בדיקה בתקדין מגלה כי בשנות כהונתך כשופטת ביהמ”ש העליון השתמשת, בהחלטותיך, 12 פעמים בביטוי “עזות מצח” – מהן 11 פעמים בחתימתך האישית, ועוד פעם בהסכמה, כשותפה “פסיבית”, לשימוש בביטוי הזה ע”י שופט אחר.
בדיקה באותו מאגר מראה כי את עצמך השתמשת בביטוי הזה (“עזות מצח“) בתדירות יחסית גבוהה פי למעלה מחמש מ”חלקך היחסי באוכלוסיה” של שופטי ביהמ”ש העליון, באותה התקופה (תקני אותי אם אני טועה!).
כמובן שהתקדין אינו מכיל בהכרח את כל ההחלטות, וייתכן מאוד שהשתמשת בביטוי עזות מצח” מספר רב יותר של פעמים, אולם את חישוב “חלקך היחסי באוכלוסיה” עשיתי על פי אותו מאגר, כדי להבטיח את תקפותו של החישוב.
לשם השוואה: אפילו מי שנחשב לבעל-הפה הגדול ביותר בתולדות בית המשפט העליון, לדורותיו – מישאל חשין, איך לא – אינו מגיע ל”הישגים” שלך.
אציין עוד כי באחת מ-12 הפעמים בהן השתמשת “אקטיבית” בביטוי “עזות מצח”, זה היה, כפי שאת עצמך ציינת, “למעלה מן הדרוש”, פשיטא שאת מוכנה “ללכלך” על בני אדם, גם כאשר זה לא נחוץ – אף לשיטתך-את.
וכעת, בסגנונך-שלך, אשאלך מאיכן לקחת את עזות-המצח לבקר את ה”סגנון” שלי, כאשר אני משתמש בסגנונך-את, בסגנונם של חבריך לבית המשפט העליון, בסגנונם של גדולים ממך בבית המשפט העליון – ובסגנונם של הנילונים עצמם!
ואיך זה, במחילה מכבודך, שכאשר האזרח אומר “מעשה רמייה” (ואפילו מהדר ומוסיף “כלשונו של כבוד הנשיא זוסמן ז”ל”) הרי זה “התבטאות” פסולה, ר”ל, גם אם אכן היה זה, מבחינת התוכן, מעשה-רמייה, ואילו כאשר שופט אומר את אותם הדברים ממש, הרי זה “מימצא עובדתי”, ולא “התבטאות”?
והייתי מגדיל לשאול: איך זה, במחילה מכבודך, שכאשר האזרח משתמש בצמד-המלים הטכני-נייטראלי “ובכך הצטרפת” הרי זה סגנון פסול, ר”ל, גם אם האומר צודק, מבחינת התוכן, ואילו כאשר שופט משתמש במלים הלא-ממש-טכני-נייטראלי “אבי אבות הטומאה”, הרי זה סגנון כשר, גם אם האומר טועה, מבחינת התוכן?
ואיכן השוויון בפני החוק?
ואיפה העיקרון שהמורמים-מעם – במיוחד במקצוע בו ה”סגנון” קודם לתוכן – צריכים להראות דוגמה אישית, ולהקפיד עוד יותר בסגנונם?
ואחרי כל אלה, אם אני טוען בפנייך – ומנמק – שהשופט הנילון הוא מושחת – יכול להיות שאני טועה, ויכול להיות שאני אידיוט, ויכול להיות שהשופט הוא דווקא אחד מלמ”ד-ו”ו צדיקים … אז אני טועה, ואני אידיוט – אבל מה עניין ה”סגנון” לכאן?!
ואם אהרן ברק הפסיק להעיר לי על הסגנון שלי – לא משום שאני “שיפרתי את דרכי”, אלא משום שהראיתי לו שהמדינה אכן עושה מלאכתה רמייה – אז גם את יכולה לנהוג כמותו, וגם את יכולה להפסיק להעיר לי על הסגנון שלי, כי בהערות האלה אין כל ממש.
ואם עדיין לא הבנת את ההבדל בין תוכן קשה לבין סגנון פסול, את מוזמנת להיכנס אל האתר של קימקא (www.quimka.net) לגשת בצד ימין אל מדורים וקטיגוריות, להיכנס את המדור באיזה סגנון אדוני מדבר, ולקרוא את כל המאמרים שם, כדי להבין עד כמה נואלת ולא-הגונה כל ההשתלחות שלכם בסגנונם של המבקרים את המערכת המשפט.
ולפני שאתם חוזרים ומשתמשים במילה “בוטה”, אני מזמין אותך לקרוא בעיון, באותו המדור, את המאמר “מה זה ‘בוטה’? על כבודה האבוד של המילה ‘בוטה’, ועל הייחוד שלה, המתמסמס והולך“, כדי שתביני שאתם משתמשים במילה הזאת השכם-והערב, בלי להבין כלל את משמעותה!
לאור האמור אני מזמין אותך לעיין מחדש במכתבכם שבנדון, אפילו לפני שאני מתחיל לפרק אותם לגורמים.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
המלצות היום:
הנציבה שטרסברג-כהן כלטאה מצוייה: The lizard’s tale