ניפגש בקלפי בעוד שנה וחצי

גם הקואליציה של אולמרט תתערער כשיעזוב את המרכז הבטוח. איך הפכה ישראל לביורוקרטיה שיש לה מדינה?

הבשורה הטובה לקדימה ולעומד בראשה היא שהם ניצחו את הבחירות. הבשורה הרעה להם ולמדינה כולה היא שנראה כי גם הפעם הסטטיסטיקה תנצח והממשלה החדשה שתקום לא תמלא את כל ימיה.

תוצאות הבחירות משקפות ללא ספק את רצון הציבור והעדפותיו, ומהוות שיקוף מדויק של החברה הישראלית. הבעיה המרכזית איננה מניין המנדטים שקיבלה מפלגה זו או אחרת, כי אם שיטת הממשל והבחירות. הוסיפו לה את חוסר האמון באיכות המנהיגים והח”כים – ותגלו תמהיל בעייתי מאוד, שמתפוצץ לנו בפרצוף שוב ושוב מזה שנות דור.  

32 ממשלות כיהנו במהלך 58 שנותיה של מדינת ישראל. מדובר בממוצע של שנתיים לכל ממשלה, וזאת מבלי להתייחס למספר השרים שאינם מצליחים לסיים את ימיהם במשרדי הממשלה השונים. 10 שרי אוצר התחלפו רק בעשר השנים האחרונות, 5 שרי תחבורה ב-5 שנים האחרונות והיד עוד נטויה.  

מאחורי מספרים אלו מסתתרת קריסתה של שיטת הממשל בישראל, ביורוקרטיה שיש לה מדינה, עם נבחרי ציבור שאינם יכולים לבצע מדיניות ולכפות את ביצועה על הדרג הפקידותי – זה המנהל בפועל את משרדי הממשלה בשנים האחרונות. הבשורה הטובה לקדימה ולעומד בראשה היא שהם ניצחו את הבחירות. הבשורה הרעה להם, לציבור הישראלי ולמדינה כולה, היא שנראה כי גם הפעם הסטטיסטיקה תנצח והממשלה החדשה שתקום, כנראה, לא תמלא את כל ימיה.

לא בכדי קדימה הצהירה כי מספר המנדטים אותם קיבלה יקבעו את יציבות המערכת הפוליטית בישראל. יציבות היא מילת המפתח, ובלעדיה לא ניתן לנהל מדינה. ראש ממשלה המנהל קואליציה פרלמנטרית, המורכבת ממספר מפלגות רב, צריך לבחור בין שתי אופציות: לשרוד (כלומר, לא לעשות כלום), או לנסות ולנהל מדיניות – וליפול. אלו האפשרויות ואין בלתן בשיטה הנוכחית. כל ראש ממשלה בישראל מבלה כשליש ולפעמים גם מחצית מזמנו בהישרדות וניהול הקואליציה שלו. כך לא ניתן לעבוד ולתפקד. כך לא ניתן לנהל מדינה.

קדימה קיבלה 28 מנדטים, רחוק מכפי שציפתה כדי להקים ממשלה וקואליציה רחבה. המשמעות המעשית תורגש היטב כאשר ראש הממשלה המיועד, אהוד אולמרט, ינסה להוביל מהלך משמעותי, הן בתחום הכלכלי חברתי ובוודאי בתחום המדיני. או אז, כאשר יעזוב את “האמצע הבטוח”, מיד תתחיל הקואליציה שלו להתערער. כך קרה כשראשי ממשלות לפניו, מנוסים וחזקים ככל שהיו, נאלצו ללכת לבחירות מוקדמות על רקע מהלכים פוליטיים בעלי משמעות שביצעו.

סוגיית יציבות המערכת הפוליטית, הפרדת הרשויות והיחסים ביניהן, נושא הבחירות האזוריות, שיטת הממשל הפרלמנטרית בהשוואה לשיטת הממשל הנשיאותית ועוד, הם חלק מהנושאים הנבחנים בימים אלה במסגרת דיוני ועדת הנשיא קצב לבחינת מבנה הממשל בישראל. ועדה ציבורית זו מתוכננת להגיש את מסקנותיה במהלך הקיץ הקרוב לנשיא ולמקבלי ההחלטות בישראל. ראוי שהציבור הרחב, התקשורת והמערכת הפוליטית יגלו הבנה ועניין בנושא, המביא את המערכת הפוליטית בישראל, שוב ושוב, לתוהו ובוהו שלטוני הפוגע בכולנו.

הכותב, עדי שטרנברג, הוא מנכ”ל המרכז הישראלי להעצמת האזרח