חברים בוועד המרכזי ובמועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין לראש הלשכה: מושחת – התפטר!

“נחשפו ערוותך וערוות תומכיך בשער-בת-רבים. … עליך ועל אנשי סיעתך אמר הנביא: ‘כִּי תוֹעֵבָה עָשׂו, גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ, גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעו’ … אתה וחבורתך כיליתם – בשחיתותכם השיטתית – כל חלקה טובה בלשכה”

21 מרץ 2006

לכבוד

ד”ר שלמה כהן, עו”ד

ראש לשכת עוה”ד בישראל

פקס’: 5272666

נכבדנו,

הנדון: מושחת – תתפטר!

1.          מאז תחילת הקדנציה, בה נבחרנו כחברי המועצה הארצית והוועד המרכזי של הלשכה, אנו משתדלים להוקיע בפומבי את ההתנהלות המושחתת מבחינה ציבורית שלך אישית, של סיעתך – בהנהגתך, ושל כל מי שנגרר אחריך ובחר להשתתף בתעלוליך הנלוזים והלא חוקיים.

2.          כעת – עם פרסום פסה”ד בבג”צ 11483/04 – נחשפו ערוותך וערוות תומכיך בשער-בת-רבים. הדברים שאנו מטיחים בך ובשליחיך (לרבות עו”ד בן-צור) מאז תחילת הקדנציה, זכו לתימוכין חד-משמעי ונחרץ מאת אילן גבוה בדמותו של הרכב בית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט גבוה לצדק) בראשות המשנה היוצא של ביהמ”ש העליון, השופט מישאל חשין.

3.          הדברים – הנדירים בחריפותם – שנאמרו ע”י ההרכב הנכבד בבג”צ 11483/04 מדברים בעד עצמם. לא למותר להביא מעיקריהם:

השאלה הנשאלת – נשאלת מאליה – היא, מי התיר לה למועצה הארצית כך לשלוח ידה לרזרווה של ועד מחוז ת”א – שמא נאמר: מי התיר לה לשלוח ידה אל דמי החבר שהיו מיועדים במלואם לוועד מחוז ת”א ואשר נצברו ברזרווה -….? (סעיף 53 לפסה”ד)

מה שאירע היה, שהוועד המרכזי בסיועה של מועצת הלישכה, נכנסו ברגל רמה אל גינזי ועד מחוז ת”א ועשו בהם כבתוך שלהם. נכנסו לבית הגנזים ונטלו עימהם כ-3.5 מיליון ש”ח כמו המדובר היה בכספיהם שלהם. למעשה זה לא נוכל להסכים. (סע’ 61 לפסה”ד)

מעשה שעשתה המועצה הארצית היה מעשה שלא-כדין … (סע’ 62 לפסה”ד)

כללם של דברים: החלטת המועצה הארצית על שימוש בכספי הרזרווה שנצברה בידי ועד מחוז תל-אביב, החלטה היא הפוגעת שלא-כדין ברכושו של ועד המחוז. החלטה היא הפוגעת באינטרס ההסתמכות ובציפיות הלגיטימיות של ועד מחוז ת”א ושל חברי הלישכה במחוז ת”א. ההחלטה החלטה היא שלא-כדין. החלטה היא הנעדרת תוקף משפטי (סע’ 68 לפסה”ד)

מקשים המשיבים וטוענים הם: ..(ו)ההסכמות שהושגו עם הוועד המרכזי, אינן מחייבות את המועצה הארצית. יש לקרוא טענה זו שוב ושוב כדי להאמין שמועצת לשכת עורכי הדין ועימה הוועד המרכזי של הלשכה – והם המשיבים לעתירה – מעלים טענה בלתי-ראויה כגון זו. ועל טענה זו ייאמר כי יפה היה לה שלא הועלתה משהועלתה. (סע’ 71 לפסה”ד)

לא זו בלבד שלא שמענו קולות מחאה מפי  ראש הלישכה ומפי יו”ר המועצה על שמעלים בשמם – גם בשמם – טענה זו המועלית שההסכם אינו מחייב את המועצה. אך זאת אוכל לומר, שאני מאמין כי לא עו”ד שלמה כהן ולא עו”ד אֹרנה לין, גם הוא גם היא, לא ידעו כי מועלית מטעמם טענה  בלתי-ראויה כגון זו שהמועצה אינה קשורה בהסכם שערך הוועד המרכזי. שלו ידעו, קרוב לוודאי שהיו עוצרים את הטענה בדרכה – קודם שהגיעה עדינו. יתר-על-כן: טיעונה זה של המועצה, כה חמור הוא בעיניי, עד שדומני כי ראוי היה לבא-כוח המשיבים כי יבקש היתר מוקדם של המועצה הארצית, של ראש הלישכה ושל יו”ר המועצה הארצית, להעלותה לפני בית המשפט. אלא שדומני כי ההסכם אכן מחייב את המועצה ולו על דרך של מניעות, למיצער ככל שהדברים אמורים במעשים שנעשו בעבר. (סע’ 73 לפסה”ד)

4.          על דברים וקשים שכאלה מעלה הכתוב: “כל שומעו תצילנה שתי אזניו” (שמואל א’, ג’, יא‘)

5.          אתה וחבורתך נחשפתם והוקעתם כמושחתים עד היסוד וכמי שביזו את לשכת עוה”ד בהתנהגותכם והתנהלותכם באופן שהיא לא בוזתה בו מעולם. עליך ועל אני סיעתך אמר הנביא: עליך ועל אנשי סיעתך אמר הנביא: “כִּי תוֹעֵבָה עָשׂו, גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ, גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעו“ (ירמיהו, ו’, טו’)

6.          אתה וחבורתך כיליתם – בשחיתותכם השיטתית – כל חלקה טובה בלשכה.

7.          לנוכח כל האמור, אחד דינך – להתפטר ומייד.

בכבוד רב,

חברי הועד המרכזי והמועצה הארצית:

יראון פסטינגר, עו”ד    עמוס ון-אמדן, עו”ד   אהוד ברעם, עו”ד    יחיאל כץ, עו”ד            איל יפה, עו”ד                

חברי המועצה הארצית:

דפנה אורנשטיין, עו”ד          אילן בומבך, עו”ד              מולי אהרנסון, עו”ד           חיים זליכוב, עו”ד        אסף בוטח, עו”ד                 דפנה רוזן זינגר, עו”ד                אלון רום, עו”ד               

העתק: שרת המשפטים; חברי הוועד המרכזי; חברי המועצה הארצית;